שו"ת תעלומות לב חלק ג יט

ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד החותם פה נא אמון יע"א בחדש אדר א' שנת הסת"ר בא סי' ברור כשמש ושלום על דייני ישראל הצעיר אליהו חזן ס"ט ולמודעי אני צריך כי כאשר כתבתי והודעתי את צערי למע' הרב הגדול ראש"ל נר"ו ברב ענותנותיה שרטט וכתב אלי וז"ל: ירושלם עיה"ק ת"ו י"א שב"ו ש' סת"ר לפ"ק לכבוד מעלת הרב הגדול ידיד נפשי ר"מ ור"מ כקש"ת אליהו בהיר בהלו נר"ו לנצח יגון שמו וכסאו כשמש יכון נסו"א רב נכבד יקרת מכתבו בלא זמן הגיעני לנכון ובה עומד ומתמיה על הפס"ד של היתר הממזרים של קורפו יע"א. לזה אשיב כי כל הרבנים הגדולים ראשי אב"ד והב"ד ורבנים אחרים שחתמו בפס"ד הנז' וגם הרב הפוסק עצמו הי"ו וכ"ש אלא נפשאי שכבר פירשתי שיחותי ולא הסכמתי להתיר כ"א עפ"י העדויות שנתקבלו לפני ח"ר יוסף וינטורה נ"ע שאנחנו מכירים אותו שפעה"ק נלב"ע זה שנים לא כבירים ולא נתקבלו לפני הרב ש"ט אמאריליו ז"ל וע"ז דוקא עלתה הסכמתינו להתיר דוקא: ואולם אם המצא ימצא שום עדות ובירורים אחרים על ישראל או על חנה אם שמחה או אפילו איזה הוכחה ברורה לאסור אותם יודיעונו ונתאזר לאוסרם כי מי יערב אל לבו להתיר לבא ממזרים בקהל ה' ח"ו הס כי לא להזכיר רק עפ"י העדויות שלפנינו סמכנו להתירם ובפרט שלא ראינו שום עדות ושום פוצה פה על חנה שזינתה תחת בעלה והיא היתה בת רחל שנולדה מבעלה הא' כי רחל היתה גדולה בשנים מבעלה הב' חיים גאני לעל י"ג או י"ד שנים ונמצא כי חנה היא חורגתו של חיים גאני הנז' ולא נשמע על חנה שום שמץ פיסול ובכן אני כותב הודעתי זאת לכבודו למען יפרסם ברבים לפני כל חכם לב ולפני כל קהל עדת ישראל כי עפ"י העדויות הנז' סמכנו להתירם וד"ב והנני חותם בברכה נא"ה ידידו הצעיר יעקב שאול אלישר בא סי' יש"א ברכה ס"ט הדור אתם ראו אמריו כי נעמו וכבר הודעתיו כי החכם מהר"י וינטורה ז"ל שנתקבל העדות בפניו היה מו"ץ בעיר זאנטי. ונלב"ע בעיר הנז' בחדש שבט שנת היתר"ד. ואינו זה ר"י וינטורה שהכירו בירושת"ו ונלב"ע שם וסמוך לבי שבצדקתו ותום לבבו כאשר עיניו יחזו כל האמור בענין יצא דבר מלכות מלפניו להחזירם לאיסורם הא' כהוראת הרבנים הגדולים שבמקום המשפט היא עיר קורפו יע"א וד"ב: סימן ה הסכמת הרה"ג המפורסם בנש"ק ר"מ ור"מ בעוב"י שאלוניקי יע"א נ"י: ח' חשון צרופה אמרת"ך מאד לפ"ק מור ניחו רבא דגול מרבבה הרב הגדול רב משרשי'א כמהר"ר אליהו חזן נר"ו ר"מ ור"מ בעי"ת נ"א יע"א יאיר אורו גם ער זקנה ושיבה טובה כיר"א הלא מראש אדרברה נא ש"ר כמשפט לאהבי המו שם רבא האותיות אשר תבאנה מקבלת מכתבו היקר מזה מדת ימים שמח לבי ויגל מידיעת שו"ט כ"י וכ"י כיר"א. ושם נאמר כי מעכ"ת הנהו מצפה לפס"ד אודות הממזרים מעי"ת קורפו יע"א אשר מזה זמן שלח אלי פסקי הרבנים מערי איטאליא יע"א ונוגה להם סביב פסק דינו היקר להעמיד להממזרים הנזכרים בחזקתם ולהרחיקם מיחוסי ישראל ודרוש דרש ממני לחוות דעתי הקלה אם לרחק או לקרב: ויען יעקב כי יגון בלבבי כי לא יכולתי לסדר פס"ד ע"ז בארוכה לעמוד ע"כ קוץ וקוץ כדבעי כי אנכי הרואה כי איכא למיקם עלה טובא ע"כ דברי הרב המתיר במשא ומתן ובדבר הלכה. אבל ההכרח לא ישובח וכו' כי מזה מספר ירחים עיני כבדו מזוקן ולא אוכל לבוא במעשה הכתב כאשר היתה באמנה ואולם בראותי קול דודי דופק כי עיני קדשו מיחלים לתשובתי אמרתי לבוא בדרך קצרה ולחוות דעי במיעוט שיחה מה שנוגע לענין הדין דוקא: ואומר כי הגם דיונח במונח דריוח והצלה לפנינו לטהר את ישראל הממזר הראשון אשר ממנו חוצבו כל הנולדים במשפחה הלזו לפי העדויות שנתקבלו בעיר זאנטי ועפ"י הטעמים והספקות אשר עלו ובאו בפסק הרב כמהר"ר וידאל אנגיל נר"ו גם כי איכא למיקם עלייהו או מטעמים וסניפים אחרים אבל כל זה לא יגהה מזור וארוכה והמשפק' הלזו עדיין קיימא באיסורא קמייתא ולית נגר די יפריקינה. כינה מה יתן ומה יוסיף היתרו של ישראל הנז' לאיסור ערוה החמורה משמחה הממזרת שנשאה ישראל הנז' אשר כפי כל רבני איטליא והרבני' שישבו על כסא ההוראה היא שהיתה ידועה לממזרת ודאית ומדהאי טעמא הוא שנשאת בהיתר לישראל הנז' כי מצא מין את מינו ונעור וכאשר באו הדברים באר היטב בכתובה של האשה הנז' חתומה במותב תלתא כחדא וכתר תורה היא העולה הרב כמהר"ר ש"ט אמאריליו ז"ל בשפה ברורה כי הישראלי הנז' ושמחתו הנז' ילדי זנונים המה והלך הזרזיר וכו' גם דור עשירי לא יבוא לה' בקהל ה' וגו' ואחר הדברי' האלה איך נעצור כח למצוא היתר לכל הנולדים מהמשפח' הלזו וכאשר גם המה הרבנים האוסרים עמדו בפרט זה ושאגו כארי בדברים ברורים ואמתיים והגם כי גם הרב המתיר נר"ו פקח עינו גם ע"ז מ"מ במחילה מכבודו דבריו מרפסן איגרי ולא ידענא מה אידון בהו ולולי כי הנם חקוקים בעיט ברזל ועופרת לא הייתי מאמין