שו"ת תעלומות לב חלק ג יח

דבר ברור ואפילו היה הקול יוצא קול ברור אין חוששין לו והביא תשו' מהריב"ל ח"א דס"ח עש"ב ועמל הוא בעיני להשיב לזה כי מי הגיד לו שלא חקרו הדבר בזמנו אם מפני שראה החקירות והעדויות האלו שנעשה בשנת הק"ץ אחר שנים רבות מלידת הממזר כבר כתבנו לעיל שמתוכם יש ללמוד שאינם בשלימות וכנראה שהרב שנו"א ז"ל צוה לחקור עוד מלבד החקירות הראשונות והרי עכ"פ לפנינו מעשה ב"ד ברור חתום מאת הרב המו"ץ וב"ד ב' פרנסי הקהלה שכתבו בכתובה שהוא ממזר גמור ואפילו לא היה נמצא כתוב דבר זה בכתובה והיו באים ב' עדים ומעידים שבב"ד של הרב המו"ץ ז"ל נגמר דינו שהוא ממזר ודאי לא היינו יכולים לסתור את דינו דאפי' העידו ב' שנגמר דינו למיתה היו נהרגים כמ"ש בספ"ק דמכות ופסקו הרמב"ם וכמ"ש החת"ס הבי"ד לעיל וכ"ש שהמעב"ד לפנינו ולא ידענו מאיזה טעם ועדות דן כן: וגדולה מזאת כתב האשפ"ץ ח"ג סי' ו' בנ"ד שהב"ד הכריזו בתחי' שהיתה מקודשת ושוב חזרו והכריזו שאינה מקודשת וכתבו מעב"ד בידה ונו"ן אם מבטלים הקול הא' והביא מ"ש הר"ן ז"ל דל"מ לקלא וכו' ואפי' לס' האומרים דמבטלינן בנ"ד יודו דאין בהכרזה הב' כלום ואייתי מ"ש בירוש' פ"ב דכתובות ובתוספתא דסנהדרין העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר משנחקרה עדותן אינם נאמנים לומר מבודים וכו' והכא הוא ב"ד ולב"ד טועים לא חיישינן וכו' ונקטינן כמו שהכריזו בתחי' דלא טעו ע"כ הרי דאפי' הב"ד ההוא אינם יכולים לבטל הקול שהחזיקו הם ואעפ"י שהי"ל חזקת פנויה כ"ש שאין לב"ד אחר לבטל מה שגזרו ב"ד הראשון וכאמור: עד כה עזרנו ה' לברר כי גם אם לא היו אלא העדויות האלו לפני הרב שט"א ז"ל ועל פיהם דן את הדין שהוא ממזר גמור יפה דן יפה הורה וה' אתו שהלכה כמותו ובפרט לפי מה שחקרתי ודרשתי היטב מהזקנים של עיר זאנטי כי שם כל עדת ישראל שוכנים לבדם בשכונה מיוחדת ורק עתה זה מקרוב שיצאו איזה מהם לדור במבואות הערלים אבל עד שנת הת"ר היו כולם יחד בשכונה מיוחדת מוקפת חצרות ודלתות הגיטו ננעלין בלילה וא"כ הרי רוב השכונה וגם רוב הבאים אצלה היו פסולים להיותה א"א וכ"ש שאין אתנו יודע אם היו עדויות ובירורים אחרים שע"פ דן את דינו הרב המורה ז"ל ואין להרהר אחריו ולהמציא גנאי לת"ח רב מומחה ופקיע בעירו כמש"ל משם הגאון מרן החק"ל והגאון חת"ס וכמדובר: עלית על כלנה מ"ש במכתבי הא' למע' הרב הגדול ראש"ל נר"ו כי אף במונח שהיה מקום להתירו לישראל הנז' מה יתן ומה יוסיף התרו אחרי שנשא את שמחה בת שבתי יהודה שהיתה ידועה לממזרת ודאית והנה ראיתי שגם ע"ז פקח עינו הרב הפוסק נר"ו וכתב וז"ל גם האשה שמחה אשר נשא היא כשרה לב"ק מאחר שכל פסלותה למטוניה דהרב המורה הוא מחמת שאמה חנה אחותו של ישראל היא בת רחל המנאפת ומפני זה שרטט וכתב זנתה אמם וכו' כיון ששמחה היא בת חנה היולדה בפסלות גם היא תתלנה בשם ילדי זנונים ואין לומר שחנה הנז' זינתה תחת בעלה וילדה את שמחה שא"כ לא היה מכנה אותה על שם אביה בת שבתי יהודה אם לא שחשב הרב המורה כיון שהאשה רחל פרוצה ביותר חוששין לבניה ואהמ"ר דבריו לא צדקו דמ"ש חוששין היינו חששא בעלמא ולא לענין ממזרות וכו' וא"כ המשפחה הזאת כולה כשרה ומכושרת וכו' את"ד הנה הבאתי כל דבריו בזה כי אלה הדברים הם עיקר ויסוד כל הפסק של התר המשפחה הזאת כי אם שמחה זאת היא ממזרת כל מה שטרח ויגע בהיתר ישראל הנז' הוא ללא צורך ומילי דכדי כאשר ביארנו: ואנכי הרואה כי במחי' כ"ת שגה בזה כי אף אם כנים הדברים שחנה אמה של שמחה היתה בת רחל המנאפת הלא חנה היתה בת דומה שאפשר באה מטיפה פסולה ולדעתו שהיא היתה כשרה ונשאת בהיתר לשבתי יהודה וא"כ איך יתכן לכתוב על בתה זנתה אמם הובישה הורתם ואמה לא זנתה ואיך כתב ששמחה היא בת חנה היולדה בפסלות ולפי הנחתו הולידה בכשרות ואם כוונתו שחנה נולדה בפסלות עכ"פ שמחה נולדה בכשרות ומ"ש שאין לומר שזינתה חנה שא"כ לא היה מכנה אותה ע"ש אביה כמדומה שנעלם ממנו בעת ההיא הדין הפשוט שאם בא על א"א והוא והיא מודים ודימא מניה ולא מעלמא דלכ"ע שדינן ליה בתריה ונקרא ע"ש וזו אינה צריכא לפנים גם מ"ש שהרב המורה טעה לחשוב שמפני שאמה של חנה היתה פרוצה ביותר חשש לה משום ממזרות וכו' דברים אלו אינש ראוים לפי כבודו ופלטם הקולמוס שלא מדע' בעלים ולא מן השם הוא זה להטיל מום בקדשי' ולשווי לרב מומחה ופקיע ומורה הוראות בישראל בעיר הגדולה קורפו לקטיל קני באגמא ויפה השיב לו החכם הנכבד ה"י בסי' ב' בטוב טעם ודעת ותסגי כן עדות הרבנים שישבו כסאות למשפט בעוב"י קורפו ה"ה הרב כמהר"י אשכנזי נר"ו ר"מ באנקונא והרב אלישע מפאנו ר"מ בעיר מילאנו שהעידו בגודלם ששמחה הנז' היתה ידועה ומפורסמת לממזרת ודאית וממקומו הוא מוכרע שאם היה לו ס' בה לא היה כותב טמא טמא יקרא ולכן הלך זרזיר אצל עורב וכו' וגם אפי' היתה ס' ממזרת לא היה משיאה לממזר ודאי ואין ראוי להאריך בזה עוד: עד כה ערכתי משפטי למהפך בזכותיה דרב המור' לצדקה ולכבוד המשפחות המיוחסות שבישראל שלא יתערבו עם ממזרים רעים ומרים ותתי לי כי גם הרבנים הגדולים רבני עיה"ק וגובה להם הרב הגדול גאון ירושלם ראש"ל הע"י שהסכימו בהתר זה מפני שסמכו על חזקת הרב הפוסק הי"ו בראותם כל האמור בענין גם הם יודו על האמת הברור והיינו שבחייהו וצור