שו"ת תעלומות לב חלק ג קפט

תמיהתו דשפיר י"ל דגם רי"ו לא כתב אלא לכתחילה אבל אה"ן שאם שלח הקידושין ע"י גוי לישראל אחר שמינהו בכתבו כראוי ואותו השליח קדשה ודאי דמודה שהיא מקודשת גמורה וטעם מה שאסר לכתחי' הוא טעמו של שליחות הגט משום דגוי לאו בר שליחות וחיישינן שמא יבא לסמוך עליו ויעשנו לגוי שליח וכמ"ש הרדב"ז בסי' תתקי"ז הובאה בגו"ר אה"ע כלל ד' סי' ל"ב דאפשר דגם הגאון לא גזר בגוי אלא משום דילמא אתי למסמך עליה בתורת שליחות עי"ש והוא הדין והוא הטעם לענין קידושין והחולקים עליו ס"ל בגט דלא חיישינן להכי כיון שהגוי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ולכן כתב הרא"ש בפ"ק דגיטין והביאו הטור בסי' קמ"א שנוהגין באשכנז וצרפת ע"פ ר"ת לשלוח גט וקידושין ע"י גוי וממנה בכתבו ישראל שבאותו מקום וכו' עי"ש ולדעתו אפי' לכתחי' שפיר דמי למעבד הכי ולפי"ז קשה על רמ"א בסי' ל"ה ס"ו שעשה מחלוקת בזה ואין כאן מחלוקת וכמ"ש הח"מ והב"ש שם. אך לדעתי אין כונת רמ"א כאן כפי המובן הפשוט שעיקר המחלוקת הוא מפני שהיה ע"י גוי דלפי"ז בטלה מחלוקת וכמש"ל וגם כמ"א יודה בזה. אלא כונתו היא דאף דדל מהכא גוי מ"מ עיקר השלי' היה ע"י כתב. וכבר כתב הוא ז"ל בסי' קמ"א סקל"ה שיש חולקים וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב וכבר כתבתי בספה"ק תעלומות לב ק"ב סי' ז' ד"ס ע"ג שלא מצאתי ס' החולקים וסוברים שאין למנות שליח הולכה ע"י כתב דמשמע אפי' מוליך הכתב ישראל ובבאה"ג ציין מחלוקת הגאון שהביא בה"ג ואין זה נכון שאם כיוין רמ"א למחלוקת זה היל"ל וי"ח וסוברי' שאין לשלוח הגט ע"י גוי וגם בד"מ לא הביא כלל דברי הגאון אלא הביא בסתם דברי המרדכי בפ"ב דגיטין ובפ' כל הגט ומ"ש בא"ז כיעו"ש בסכ"ט. לכן כר"ל דודאי לא כיוין רמ"א למחלוקת זה אלא כונתו למה שהביא לעיל בסי' ק"ך ס"ו מ"ש המרדכי סוף פ' התקבל סי' תי"ז ולפי"ז אין אדם יכול לשלוח כתב ידו לב"ד למקום פ' שיגרשו את אשתו וכתבו התוס' דאשה יכולה למנות שליח במקום אחר ע"י כתיבת וחתימת עדים אע"פ שאין השליח שומע קולה ועיין בזה לקמן סי' ק"מ וקמ"א ע"כ ומזה דן הוא ז"ל דדוקא שליח קבלה א"ץ שישמע קולה אבל שליח הולכה אינו נעשה ע"י כתב הגם שאין הכרח מדברי המרדכי בזה שבא למעט שליח הולכה וכמו שביארתי בספרי הנ"ל שם באורך ולכן בסי"ד כשפסק הש"ע דבין שליח קבלה בין ש"ה יכולים למנות שליח במקום אחר וא"ץ שישמעו קולם ציין רמ"א ועי"ל סל"ה כונתו שיש חולקים בש"ה שאין למנותו ע"י כתב כמ"ש שם ולפי"ז מ"ש בד"מ סי' קמ"א סכ"ט ועי"ל בסי' זה שכתב' דיש סוב' דאין למנות ש"ה ע"י כתב. הוא ט"ס הכיכר דעינינו הרואות בסי' זה שלא הביא סברה זאת אלא ר"ל עי"ל בסי' ק"ד וכונתו על מ"ש שם בשם המרדכי לפי מה שהבין הוא. ובכן אתי שפיר המחלוקת שהביא כאן לענין קידושין בסי' ל"ה ל"ד רי"ו שמשוה גטין לקידושין בענין זה וס"ל דאין למנות שליח הולכת הקידושין ע"י כתב ואם שלח ומינה שליח לקידושין בכתב לפי ס' זו הוייא ס' מקודשת ועיין להרב מכתב מאליהו בשטר שליחות סי' י"ב ה"ד הרב חת"ס בחח"מ סי' קצ"ט ומה שכתב הוא ז"ל על דברי רמ"א בסי' ל"ה ואין הפנאי מסכים להאריך בזה והנראה לע"ד כתבתי. ד בממנה שליח שלא בפניו אי בעי עדים לכ"ע ואף להסוברים שיכול למנות שליח הולכה ע"י כתב. מ"מ נראה שצריך שימנה אותו בעדים וכותבים וחותמים בהרשאת השליחות. או מודיע לו בכתבו שמינה אותו בפני עדים והח"מ בסי' ל"ה ס"ק י"ז כתב וז"ל למאן דס"ל דבשליחות האיש בעי עדים מירי שע"פ ב' עדים מינה את השליח ואפשר שגם העדים חותמים את הכתב ע"כ ומדבריו נראה שלהסוברים שא"ץ עדים למינוי השליח גם הכא די במה שכותב בכתבו ולי נראה דלא נחלקו אלא בממנהו בפניו והשליח שומע קולו דלהרמב"ם ודעמיה לא בעי עדים ולהחולקים גם בזה צריך עדים. אבל בממנהו שלא בפניו ע"י כתב גם הרמב"ם ודעמיה מודים שצרי' שימנהו בפני עדים והטעם פשוט כיון דבעינן עכ"פ אמתות הדבר ויודו השליח והמשלח ואם אין עדים בדבר והשליח לא שמע כלום מפי המשלח. רק הכתב שבא לו הוא מעידו שמינהו שליח אין זה אמתות הדבר והשליח לא יוכל להודות ולהודיע שהוא שליח פ' בודאי אבל אם כותב לו הרשאה וחותמים בו העדים שמינהו בפניהם הוא מתברר ומתאות לו שהוא שלוחו וגם אפשר אם אין הרשאה רק שכתב לו בכתבו שמינהו שליח ע"פ עדים פ' ופ' דמהני. כיון דהוי מלתא דעבידא לגלויי ולא משקרי בה אינשי. וכן נראה מלשון הרמב"ם בפ"ו מהל' גירושין הכ"ב שכתב כל העושה שליח אינו צריך שיהא השליח עמו בב"ד אלא אומר להם הרי פ' שלוחי ואפילו שלא בפניו ע"ש הרי מפורש שממנהו בפני ב"ד ואומר בפיו הרי פ' שלוחי. וה"ה ודאי אם ממנהו בפני עדים וכ"כ הרא"ש בסו"פ התקבל וז"ל בין שליח האיש בין שליח האשה אין צריך שישמעו מפיהם שממנים אותו שליח לפיכך בין האיש בין האשה יכולים לעשות בפני עדים שליח במקום אחר והעדים כותבים וחותמים שמינה לפ' שליח ע"כ ה"ד הטור בסי' קמ"א וכתב מב"י שכ"כ הרשב"א והר"ן ובב"ה ציין למ"ש הרמב״ם בפ"ז ובש"ע סי' קמ"א סי"ד תפס לשון הרא"ש שממנה את השליח בפני עדים והעדים כותבי' וחותמים ועיין בתשב"ץ ח"ג סי' רמ"א. וחזינא לגאון הרב חת"ס בחח"מ סי' קצ"ט שכתב כן וז"ל דמינוי שליח של"ב. צריך עדים לכ"ע כמ"ש בטוש"ע סי' קמ"א סי"ד אע"ג דלהרמב"ם אין שליח להולכה בעי עדים הטעם הוא משום דנפיק גטא מתותי ידיה וכו' אבל כי ממנים אותו של"ב והגט ביד גוי הממוצע על מי נסמוך שיצא הגט מיד שליח הבעל ושנתוונה זה שליח וכי על מה שכתוב ע"ג אדיריסי לפ' נסמוך שזה הוא וכו' ע"כ ובעניותי אמינא שדבריו בכורים שלמנות שליח שלא בפניו לכ"ע בעי עדים כמתבאר מדברי הרמב"ם בפו' והטוש"ע בסי' קמ"א ולא היה צריך להדחק ולומר שמה שלא הצריך הרמב"ם עדים בשליח הולכה הוא מפני דנפיק גטא מתותי ידיה. מה שלא נתבאר בדברי הרמב"ם שהרי הוא לא הצריך עדים גם בשליח הולכת הקידושין וכיוצא וכמו שביארנו