שו"ת תעלומות לב חלק ג קפח

עצמו כתב בהל' גירושין פ"ט שאם עשה שליח צריך עדים ונראים דבריו סותרים זה את זה ע"כ ה"ד מרן בכ"מ בפ"ג מהל' אישות ושתיק ליה והמש"ל שם הל' ט"ו כתב שלא מצא בפ"ט ופ"ח ופ"י סתירה מדידיה אדידיה עי"ש ונר"ל שהרמ"ך כיוין למ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' גירושין הל' ל"ב וז"ל אמר לסופר כתוב לי גט לאשתי כתבו ונתנו לבעל בלא עדים ונטלו הבעל ונתנו לשליח ואמ"ל תן גט זה לאשתי בפני עדים והלך השליח ונתנו לה בפני עדים הרי זו ס' שאין השליח נאמן להתיר ערוה וכו' ואם היו ב' שיעידו שגט זה הבעל נתנו לשליח לגרש בו ה"ז מגורשת ע"כ ומדברים אלו הבין הרמ"ך שדעת רבינו בשליח הגט שצריך שני עדים דאע"פ שאין כאן עדי חתימה הרי יש כאן עדי מסירה. והשליח נאמן להעיד לבדו על שליחותו. אלא מוכרח דס"ל דגם לגבי שליח הגט צריך שני עדים. והנה הה"מ ז"ל שם נרגש מזה וכתב שמ"ש רבינו שאין שליח הובאה צריך עדים היינו דוקא כשמסר בידו גט חתום. אבל כשאינו חתום הו"ל ס' מנהו ס' לא מנהו ואפי' יודה הבעל הויא ליה ס' מגורשת ודומה לזה קצת יתבאר בפי"ב בעדות השליח והודאת הבעל שהיא ס' מגורשת אבל כשיש עדים על השליחות וכו' הו"ל ודאי מגורשת שאין עדי חתימה מעכבין וכו' והוי השליח כבעל עצמו וכו' ע"כ וכ"כ מרן בכ"מ בפ"ו הל"ד ואכתי קשה דכיון דקי"ל שא"ץ עדים לשליחות כשמודים השליח והמשלח למה יהיה ס' מנהו ס' לא מנהו כשנתנו לו בלא חתימה הא איכא עדי מסירה והשליח במקום בעל קאי. ולפי מ"ש מרן הכ"מ בפ"ו שנתן טעם למה שליח הולכה והובאה א"ץ עדים משום דנפיק גטא מתותי ידיה והא הימניה וכתב שכ"כ הר"ן ולפי זה דברי רבינו בפ"ט נכונים כיון דלא נפיק גטא מחתמא מתותי ידיה. אך נראה שהרב המגיד לא ס"ל טעם זה כמתבאר מדבריו בפ"ט וגם בפ"ו לא נתן טעם לדבר אלא כתב שדין זה מתבאר מן הסוגייאות שאין השליח צריך להביא עדים שהוא שליח. וגם בפ"ג מהל' אישות הט"ו כתב על דברי רבינו ששליח הולכה אינו צריך עדים כיון ששניהם מודים שהוא מדמיון קידושין לגט ע"כ ובעיקר טעמו של הכ"מ שכתב דבגט ה"ט שא"ץ עדים לפי דנפיק גטא מתותי ידיה קשה למה בקי' יהיה נאמן ואין דבר שיוצא מתחת ידו ונראה דבגט היינו טעמא דאפי' הבעל מכחיש להשליח הוא נאמן משום דנפיק גטא מתותי ידיה אבל בקידושין דלא נפיק כלום מתח"י בעינן הודאת השליח והמשלח. ולפי"ז רצה לתרץ הלח"מ בפ"ג מהל' אישות הל' ט"ו מ"ש רבינו בפ"ט דהל' גירושין דהוי ס' מגורשת דהתם איירי שלא הודה הבעל ולא נפיק גטא מתותי ידיה חשיב כיון שאין שם עדי חתימה והם דברים נכונים לולא דברי הה"מ התם שכתב ואפי' יודה הבעל הוי ס' מגורשת והיינו משום דהוא לא נחית לחלק בהכי ולתת טעם משום דנפיק גטא. והדרא קושיא שדברי רבינו נראים כסותרים וטעמו של ה"ה אינו מספיק כונו שביארנו. לכן נראה דמ"ש רבינו בפ"ט מהל"ג שהיא ס' מגורשת טעמו הוא לפי שלא נכתב הגט בפניו של השליח ולא יוכל להעיד שנכתב לשמה. ומה יועילו עדי מסירה. כיון שאין כאן עדי חתימה שיתקיים הגט בחותמיו והרי זה דומה למ"ש בפ"ז הלי"ד בבן שהביאו גט אע"פ שלא נכתב בפניהם הואיל ונתנו הבעל ליתנו לאשתו הרי אלו יתנו וכו' והכא שהוא אחד אין ע"א נאמן והויא ס' מגורשת מעין למ״ש רבינו בפי"ב הלי"ב ורמזו הרב המגיד בפ"ט דהלכות גירושין וזהו שסיים הרמב"ם אם היו שם שני עדים שיעידו שגט זה הבעל נתנו לגירושין הרי זו מגורשת הרי דבריו ברורים שלא הצריך עדים על השליחות אלא עדות ברורה שנתנו הבעל לגרש בו ואפי' יורת הבעל לא מהני דאין כאן אלא השליח והבעל והויא ס' מגורשת כההיא דפי"ב הלי"ב משא"כ כשהביא הגט חתום בידו הרי מצד הגט אין לנו חשש דהוי כמי שנחקרה עדותם ולענין השליחות הוא נאמן שהוא שלוחו ואפי' כופר המשלח לא ציתינן ליה כיון דנפיק גטא מתותי ידיה והא הימניה. אבל לענין קידושין נהי דלא בעינן עדים מ"מ הודאת המשלח בעינן כיון דלא נפיק מידי מתותי ידיה ולכן נראה שצריך הודאת המשלח קודם נתינת הקידושין ושיתברא שזה הוא שלוחו. כי אז עדיין אינה ערוה ובידה הוא שלא להתקדש אבל אחר הקידושין תו לא מהימנינן ליה כיון שבא לאוסרה אכ"ע ואין דבר שבערוה פחות משנים וכן ראיתי להרימ"ט חאה"ע סי' ע"ג שכתב וז"ל ואין ללמוד מדבריהם (של הסוברים דלא בעינן עדים בשליחות) אלא שאם אמר השליח קודם הקידושין פ' עשאני שליח לקדשה שיהיה נאמן דבההיא שעתא ליכא מלתא דדבר שבערוה. ובגמר הדבר שהיא מתקדשת ע"פ שני עדים הוא וכמ"ש הרא"ש אב אם לא אמר בתחילה שעשאו שליח וכו' לאו כל הימנן לומר שליח אני להחזיקה בא"א ונמצא גמר דבר ערוה ע"פ ע"א ולא האמינו לו אלא בתחילה וכו' עי״ש והרב צל הכסף ז"ל בח"א סי' ח' כתב שהרב בני דיד ה' אישות פכ"ד דנ"ד ע"ג הביא ס' מהרימ"ט הלזו וכתב שס' זאת מצאה במרדכי פ' האיש מקדש בפירו' וסיים הרב צל הכסף שלא מצא חולק על זה. וכ"כ בסי' ט' והסכימו עמו רבני דורו כיעו"ש ועיין בספר דברי שמואל סי' ח'. ובנ"ד לא זאת שלא העיד השליח קודם הקידושין שהוא שלוחו יען לא נתברר לו הדבר אלא שגם עתה אחר הקידושין הוא אומר שלא נתברר לו מינוי השליחות והוא לא קבל להיות שליח. ג בממנה שליח בכתב ושלא בפניו והנה כל האמור בענין בעיקר מחלוקת זה בממנה שליח אי בעי עדים או לא שנחלקו הפוסקי' היינו בממנה אותו בפניו אך אם ממנה אותו בכתב שלא בפניו באנו למחלוקת אחר שכתב מב"י באה"ע סי' ל"ה בשם רי"ד אם יכול לשלוח קידושין ע"י גד והוא מודיעו וממנה בכתבו לישראל שבאותו מקום להיות שליח דינו כדין שליחות הגט שנחלקו הפוסקין ע"כ וכתב מב"י שם דלא דמי לגט דכיון שנכתב שם גט עליו וגוי ליתיה בתורת גיטין איכא מאן דסבר שלא יהא לו מגע יד בשליחות וכו' אבל מעות הנשלחי' לקדש בהם אין שם קידושין עליו וכו' ועוד דלענין גטין אפילו למ"ד שלא יוליך הגוי הגט היינו שלא תנשא אבל אם נשאת לא תצא וא"כ לענין קידושין מקודשת גמורה היא מדאורייתא ע"כ ואני תמיה על