שו"ת תעלומות לב חלק ג קפו

הבת עגונא כל ימיה וחיישינן לקלקולא וגם ס"ן יש בדבר חקרתי ודרשתי על הדבר ונודע לי גופא דעובדא היכי הוה והוא כי אבי הבת הנז' היה לו עסק עם סוחר אחד בערי אינגליטיירה והאיש ההוא כתב לו שרוצה לקחת את בתו לאשה הגם שלא הכירו זה את זה ואבי הבת כתב לו שישלח שטר הרשאה ע"י ב"ד שבעירו להשוחט שבעיר פורט סעיד שיהיה שלוחו לקדש לו את הבת הנז' ושלח לו שטר הרשאה כתובה בחצי קולמוס וחתום בה הוא וב' עדים אשכנזים חתומים בכתב אשכנזית. וכשראה החכם השוחט ההרשאה אמר לאבי הבת הרשאה זאת איננה כראוי יען לא נתקיימה מב"ד ואני איני מכיר את המשלח ולא את העדים ולא חתימתם ולא רצה בשום אופן לתת הקידושין ורק אחר ימים רבים ע"י הפצרות של אבי הבת נתן לה הקידושין בפני ב' עדי' וכששאל ממנו במה אקדש חותה הוציא האב טבעת שיש בו אבן טובה מידו ואמר להשליח זהו ששלח המשלח וקדשה בו. והנה השטר הבא מהתם נקרע או נאבד מאותו פרק כי לא נראה עוד יען השליח לא רצה לקבלו וגם עדות הקידושין לא נתקבלה בפני ב"ד. והן עתה לא נמצא רק אחד מהעדים והב' לא נודע מקומו איה. והעדים שחתמו על שטר השלי' חזרו וכתבו שהם לא ידעו כלום מהשליחות רק שהמש' אמר להם שיחתמו על חתימתו וחתמו ולא ידעו דבר משליחות הקידושין וכתבו בפירוש שאליהו יוסף חתם בחתימת ידו. ועל זה הוא שחתמו. וגם המשלח עצמו כאשר תבעוהו בעש"ג הכחיש בדבר ואמר שהוא לא מינה שליח לקדש את האשה. וגם נודע שהטבעת לא היה של המשלח אלא של אבי הבת. באופן שטעתות כאל לא נמצא לפנינו רק עדות השליח שאומר שקדשה בפני עדים עפ"י שטר השליחות שהוא לא רצה לקבלו כי לא האמין להם ולא ידעם וגם טבעת הקידושין אמרו לו שהוא של המשלח ונמצא כי הוא מאבי הבת וגם יש בו אבן טובה ובכן נבחר הריעותות שיש בנדון זה אחת לאחת למצוא חשבון. א שעדות השליחות היה בשטר ולא כראה לב"ד. ב שמינוי השליח היה שלא בפניו. ג שהשליח לא רצה מעיקרא לקבל את השליחות ולא לקח ההרשאה בידו. ומה שקדשה היה להפיס דעת אבי הבת. ד שהטבעת לא היה של המשלח. ה שהטבעת היה בו אבן. ו שהעדים של השליחות אורו שלא היו עדי' בשליחו'. אלא העידו שחתם בפניהם. ז שעדי הקידושין לא העידו בפני ב"ד על הקידושין וגם אם יבואו עתה להעיד לא יוכלו לזכור מעשה הקידושין יען כבר עברו יותר מעשרה שנים. ח שיש מעידים שעדי הקידושין. אינם כשרים לעדות. ט שיש הסכמה קדומה במצרים שלא לקדש שום אשה אלא במנין עשרה ובשעת כניסה לחופה. יוד שהמשלח הכחיש ואמר שהוא לא עשה שליח לקדש לו את האשה. יא עלית על כולנה שלא שאלו את פי הבת עד הנה וכאשר הבאנו את הנערה ושאלנו את פיה. זאת אומרת שמעולם לא קבלה קידושין אלא אמרו לה שזה הוא שידוכין והטבעת הוא דורון של שידוכין כנהוג ובפירוש אמר לה השליח שאם לא תרצה אותו כאשר תראנו הרשות בידך. כי אין בשידוכין שום קשר של קיימא הן כל אלה הספקות שנפלו בענין זה והרבנים המתירים לא העלו אותם על שפתם. יען לא נתברר להם תוכן הענין ואם אמנם יש לי להשיב בכל מה שהאריכו בענין זה ולפי השאלה המוצגת לפניהם קשה היה מאד להתירה בלא גט אכן בהצטרף כל הספקות שיש בענין זה אחרי שנתברר לנו גופא דעובדא היכי הוה. נראה שמקום יש בראש להתיר את הבת הנז' בלא גט ובפרט אחרי שא"א להשיג גט וידוע כמה חשו חכמים לתקנת בנות ישראל והקלו בכמה דברים כדי שלא לעגנן. ובכן בשעת הדחק ובמקום עגון כנ"ד ראוי לנו ומצוה עלינו לחפש אחר כל צדדי ההתר. לכן לקחתי דרך לעצמי לברר צדדי ההתר בקיצור האפשרי כי להאריך אין לי פנאי. וזה החלי וה' אלהים יעזור לי: וזה ההעתקה ממכתב השליח והקב"ע פורט סעיד היום כ"ט לח' תשרי התרס"ג עט"ר וצ"ת הרב הגדול מעוז ומגדול כמהר"ר אליהו חזן נר"ו יחל"א אחרי דשו"ט בניו"ק וקיד"ה ת"ק באתי להודיע לאדוני כי קבלתי כתבו הטהור זמנו כ"ז לחודשינו וראיתי מה ששאל רו"מ ששה שאלות ע"ד הקידושין של שמחה בת עזרא כתינה הי"ו והנני להשיב על השאלות אחת לאחת. א שאל אם שטר השליחות אשר בא מונאנגיסטר נשאר אצלי או נקרע תשובה כי לא נשאר אצלי כי מעיקרא לא חשבתיו לכלום בראותי כי לא נחתם בחותם כי אם שתי חתימות בכתיבת אשכנז אחד שמו אלעזר הכהן הי"ו והשני לא ידעתי לקרותה ולהיות שאפי' אם אקראנו איני מכיר החתימות והאנשי' ואין בנמצא פה מי שיכיר אותם לכן חשבתיו כחרס הנשבר ולא רציתי לסמוך עליו כו"ע ולכן לא נזהרתי לשומרו: ב אם ברצוני נתרציתי להיות שליח לקידושין הנז' או בלא רצוני נתתי הקידושין תשובה כי בתחילה לא רציתי להיות שליח כו"ע ומנעתי את אבי הכלה מעשות הקידו' הנז' כי לא ישרו בעיני ובפרט שלא אהבתי לעשות שום קידושין כי אם בעת החופה ודחיתי לאבי הכלה חודש ימים וכאשר ראיתי שלא אבה לשמוע לדברי כתבתי ההרשאה ומסרתיה ליד אביה ואחר זמן קרוב לחודש מע"מ הביא לי ההרשאה אשר מסרתי בידו חתומה בשני חתימות הנז"ל ולא רציתי לקבלה מסיבת שלא ראיתי שום סמך עליה ולא רציתי לעשות קידושין על סמך זה ובא אביה כמה פעמים אצלי ולא רציתי לשמוע דבריו ודחיתי אותו כמה ימים ובלילה אחת ליל מוצאי שב"ק נתראיתי עם אביה הר' עזרא הנז' ודבר עמי עוד הפעם ולא רציתי ובדרך הלכנו עד