שו"ת תעלומות לב חלק ג קפד

ממ"א אינם נאמנים כיון דהוא לגרוע כח השטר אשר סתמי ואין בו רמז מהתנאי ההוא והכי דייקי דבריו בח"ב סי' ן' שכתב שכיון שהייתה כאן הגדה גמורה מקודם ובלא שום תנאי שוב אין יכולין לגרוע כחו של השטר דחוזרים ומגידים הם יע"ש משא"כ ההיא דסימן אלף י"ב דהלשון הוא סתמי ויתכן להבין כן מלשון השטר עצמו כיון דסתמא לאו לעולם משמע נמצא דהתנאי כלול בתוכו אלא שאין אנו יודעים לכמה שנים ע"ז ודאי יכולין לבאר ולברר דבריהם והכי חזינא למהרימ"ט ז"ל בסי' קמ"א הביא ב' תשו' הללו וכ"כ בפשיטות. העולה מן האמור דכל שנגרע כח השטר במה שאומרים העדים אח"ך אינם נאמנים וא"כ בנ"ד דבמה שאומרים עכשיו לא נתכוונו להעיד על עיקר הענין והשליחות אלא להעיד כי זו היא חתי' המקדש נגרע ויתבטל כח השטר דאין כאן שליחות כיון דהמקדש כיון לעשותו שליח לקידושין בעדים כדי לצאת י"ח כל הפוסקים ז"ל דמצרכי עדים לשליחות הקידושין וכיון שהם אומרים עתה כי לא ידעו מזה ולא העידו כי אם זו היא חת"י המקדש דוקא א"כ את הכל ישא רוח השליחות והקידושין א"כ אינם נאמנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא דרואה אנכי דבנ"ד כיון דאנו רואים בחוש הראות כי הן בעון רוב יושבי ערי אדום אין להם לא כתב ולא לשון נזרו אחור אשכלות מרורות למו ובילדי נכרים ישפיקו ללמוד וללמד ככתבם וכלשונם ונער ישראל בהיותו כבר שית כבר שבע כשה לטבח יובל ולשונינו העברי לה"ק והכתיבה שלנו אין איש שם על לב דדאי כי לא הבינו את הכתוב בשטר ההרשאה ולא העידו כי אם על חתימת המקדש כי זו היא חתימתו ונאמנים כיון דעינינו הרואות בחוש הראות אשר הם לא ידעו ולא יבינו ואין ספק כי המקדש הנז' לא הביא אצלם איש היודע כתב ולשון שיבין להם אות באות תיבה בתיבה את כל הכתוב בשטר ההרשאה כיון דמרתת שמא יתגלה קלונו ולא ירצו לחתום בו העדים ואדרבא יקומו עליו באבן או באגרוף כי נבלה גדולה היא אצלם לישא ב' נשים ונגד חוקי הממשלה יר"ה ונגד המנהג והנה כבר נודע מ"ש הפוס' ז"ל דכל טענה שהיא תמורת המנהג בטילה היא וא"כ איך נוכל לומר שהביא להם חכם שיבין לעדים כל הכתוב בשטר ההרשאה ומה גם דאם היה כן למה לא החתים החכם לעד כיון דהוא יותר כבוד ונכון ויותר טוב מלחתום לעדים תרי קטלי קני באגמא וכ"ש דבפירוש כתבו לו שיחתום בהרשאה רב העיר הי"ו והוא לא כן עשה כי ירא לנפשו פן יעלה בתוהו ונשאר ועל ניכר הדבר כשמש בחצי השמים דמהדרי אזיופא ופרש רשת לנערה להפילה בפח יקוש ולכן בחר אך בעדים הללו לבצע מעשיהו ואל תתמה על החפץ בחילוק זה שהרי חזינא להרשב"א ז"ל בתשו' בח"א סי' תרכ"ט והביאה מרן הב"י ז"ל באה"ע סי' סי' ס"ו וז"ל על ע"ה שבא לגרש את אשתו ואמרו לו שיפרע לה כתובתה ואמר שלא הבין כשקרא החזן את הכתובה ולא הבין התנאים ושאלו את פי הר' מאיר והשיב דשומעין לו והוא אומר דאין שומעין לו דחזקה שהעידו העדים בע"פ ועל פיו חתמו בו ואם אין אתה אומר כן לא הנחת חיוב לע"ה ולא על הנשים שכולם יטענו כן ואין אלו אלא דברי תימא אבל מה אעשה שכבר הורה זקן ויושב בישיבה חכם עם איש שיבה ע"כ ואיני יודע למה נחבא אל הכלים משום דחזא גברא ותיובתא לא חזא ולענין הלכה נ"ל כדברו הרשב"א ז"ל משום דאל"כ לא שבקת חיי דכל ע״ה יאמרו כן עכ"ל אך על תשו' הרשב"א ז"ל הלזו רבים ונכבדים נצבו כמו נד מההיא דכתב הרשב"א ז״ל עצמו בחלק האלפים סי' אלף קנ"ו וז"ל ועוד שטענה יפה במם שאמרה שלא הבינה דבר ולא שמעה אנן סהדי דאין כלה מרגשת במה שכתב בכתובתה וכיוצא בדברים אלו סומכת בכך היא על אחרים ואם מפני חתימת העדים לאו אכולא מלתא קא מסהדי וכדתנן וכו' ואלו בסי' תרפ"ט לא אמר הרשב"א ז"ל דהרתן כיון שהוא ע"ה לא הבין וחתימת העדים לאו אכולא מלתא קא מסהדי ועי' בתשו' מהר"י הלוי ז"ל בסימן נ"ז שהניחה בתימא גם הרב המגיד ז"ל בפ"ו מהל' זכיה הל' י"ב הביא דברי הרשב"א ז"ל וכתב וז"ל נראין הדברים שהכל לפי ראות הדיינים שאם אפשר לומר באשה שתדע נוסח השטרות שכותבי השטרות מורגלים לכתוב ועד שיעידו שכך אמרה להם בפי' לק' ואם רואים שידעה ולא מיחתה אעפ"י שלא א"ל בפי' אפשר שתהא מתנתו קיימת ע"כ והן הנה דברי הר"ן ז"ל בפ' האשה שנפלו משם הרשב"א ז"ל יע"ש והביא דבריו מר"ן הב"י בחאה"ע סי' צ' יע"ש ומהריק"ש ז"ל בחאה"ע סי' ס"ו ובסי' ב"ן פסק את שתיהן יע"ש ומהתימא על מרן החביב ז"ל בכנה"ג חח"מ סי' קמ"ז הגהב"י אות חי"ת עוד על סתירת דברי הרשב"א ז"ל ומתחילה יצא לחלק בין איש לאשה דבאיש אעפ"י שהוא ע"ה ושוב חזר בו משום דאכתי קשה מאשת לאשה דבסי' תרכ"ט עין רואה דאמרה למלתיה גם באשה כאשר יע"ש וע"כ חילק עוד בין כלה לשאת נשים ואנשים ע"ה יע"ש ועיין להרב פרח מטה אהרן ז"ל בח"ב סי' מ"ז דקלסיה וכיפי תלי ליה לחילוק יע"ש ואהמ"ר מהדר גאונם לא ידעתי אכתי ומה יושיענו לדברי הרשב"א ז"ל שהביא הרב המגיד ז"ל והר"ן ז"ל דאיירי גם בסתם אשה והלכה זו העלה דנאמנת לומר שלא הבינה והרב משפט צדק ז"ל בח"ב סי' טו"ב ד' ג"ן כתב לחלק דההיא דהר"ן ז"ל שהביא בסי' צ' איירי בנוסח השטרות מש"ה קאמר דצריך את פי העדים לשאול אם צותה כן בפי' משא"כ בלשון וחיוב שאמרה היא כההיא דהרשב"א ז"ל יע"ש ועיין להרב החביב ז"ל בכנה"ג ח"מ ס' ס"א אות כ"ה ועי' להרב דבר משה ז"ל בח"ב סי' ס"ט וסי' פ"א יע"ש, אפס כי עז דחזיתיה להרב מוה"ר ממהרד"ח ז"ל בס' יטב לב הנד"מ בדכ"ו ע"א אחר שהביא שם דברי הרב דבר משה ז"ל הנז' עמד מתמיה עליו וכתב וז"ל אלא שדברי הרב דבר משה ז"ל בח"ב סימן ס"ט תמוהים דפסק כמהר"ם ז"ל דשומעין לו שלא הבין נגד דעת הרשב"א ז"ל והסכמת כל רבני האחרו' ז"ל יע"ש ואהמ"ר הראוייה לישרי לן מ"ר דאין כאן תימה כלל דמעולם הרב דבר משה לא פסק כמהר"ס ז"ל אלא דאייתי לה למילף מינה בדרך כ"ש דמהר"ס ז"ל האמינו בטענה זו למתחייב עצמו כ"ש שנאמין את העדים עצמם שאינם הם המתחייבים והם אומרים בפי' שכך המצווה אמר ומ"ש בצוואה כן היינו מפני שלא הבינו וכאשר באו הדברים האלה מפורשים היטב שם בס' דבר משה כאשר יע"ש וא"כ י"ל דבנדון כזה גם הרשב"א ז"ל מודה דאין כאן לא שבקת חיי שהרי