שו"ת תעלומות לב חלק ג קפג

גמור כ"ע מודו דאמרי' אעפ"י שחטא ישראל הוא דדברים הללו הם פשוטים מאד ולא היה צריך הכתוב לאמרו ולא נצרכה אלא להוציא מלב אבי הנערה אשר תקע עצמו בזה ולית דין צריך בושש. ואולם אנכי הרואה דלא משום הכי דלא נתברר בעדות גו"ש פיסול העדים החתומי' בהרשא' הקידושין נחזקו הקידושין הללו כי באמת מה שהוא אמת מה שכתבתי בפסק הראשון ובאתי מטעם זה אינו אלא לסניף בעלמא דוקא אך הקידושין בטלים מצד עצמם מצד האומדנות דאדעתא דהכי לא נתקדשה ובאתי להתיר בטעם ס"ס בתלת ספיקי ככתוב בפסק הראשון ומשם באר"ה אלא דשם בפסק הראשון הרבתי בס"ס על שלישים ועל רבעים. ברם קושטא קאי כי אכתי פשו להו תלת ספיקי כמבואר שם בארוכה אלא ששם ליותר דרך מרווחת הרבתי בספיקות אך הא פשיטא דכל דאיכא חלת ספיקי ככחו אז כחו עתה לעקור הקידושין והיו כלא היו ואעיקרא כיון שהם חתומים בהרשאה הכתוב בה בפי' בקל קרנא משרוקיתא אשר לפניהם בא המקדש ועשה שליח וכו' א"כ עתה שחוזרים בהם ואומרים כי אינם הם עידי ההרשאה אלא מעידים על חתימתו דוקא דבר אשר לא יקבלהו השכל והרעיון יען הי"ל לבאר כי אינם חותמים אלא דוקא להעיד שזאת היא חתימתו של המקדש כיון דהדרך היא בכל השטרות כי עדים החתומים הוא על גוף הענין וא"כ עתה לאו כל כמינייהו ולפי דבריהם הרי משוו נפשייהו רשיעי שמעידים על השקר וא"כ גם מצד זה אינם נאמנים שהרי קי"ל אין אדם משים עצמו רשע וכמבואר כ"ז בפ"ק דכתובות אמתניתין דהעדים שאמרו אנוסים היינו וכו' יע"ש ופוק חזי מ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה והביאה מרן ב"י ז"ל ח"מ סי' כ"ט דהא דהעדי' נאמני' לומר תנאי היו דברינו הוא דוקא באין כת"י יוצא ממ"א יע"ש והעלה היתר על שלחן הזהב בח"מ סימן מ"ה אם כך בתנאי היו דברינו שאינם מפילים ארצה השטר אלא מקיימים דבריהם בכת"י יוצא ממקום אחר אינם נאמנים כ"ש בנ"ד אשר מפילים ארצה עדותם דודאי אינם נאמנים וראיתי להסמ"ע והרב ש"כ ז"ל תמהו על מר"ן והטו"ר ז"ל דבסי' כ"ט ופ"ב פסקו דהעדים המה נאמנים לומר תנאי היו דברינו אפילו אם כת"י יוצא ממ"א והצ"ע וראיתי להרב משאת משה ז"ל בח"א סי' ד"ן דקמ"א ע"ב כתב לישב דההיא דסי' מ"ו מיירי דאמרי סהדי תנאי היה ולא ראינו שנתקיים התנאי דבהכי מבטיל ליה שטרא מש"ה קאמר דהיכא דאין כת"י יוצא ממ"א דמפיהם אנו חיין דוקא הוא דמהימנינן להו אמנם היכא דכתי' יוצא ממ"א לאו כל כמינייהו כיון דלאו לסהדותייהו בעינן ובטלי ליה לשטרא דמשוו ליה חספא בעלמא משא"כ התם בסימן ופ"ב דלא מיירי דקא אמרי סהדי שלא ראו שנתקיים התנאי רק דאמרי דתנאה הוה ולא מבטל שטרא בהא יס"ל להטור ז"ל דמהימנין להו אפי' היכא דכתי' יוצא ממ"א ולא הוו חוזרים ומגידים ע"כ ואהמ"ר לא זכיתי להבין ד"ק דא"כ איך כתב הטור שם בסי' מ"ו אח"ז והרמב"ם וא"א הרא"ש כתבו כסברא ראשונה והר"י ברצילוני כתב משם רבינו האיי ז"ל דבתנאי נאמנים אפילו כתי' יוצא ממ"א יע"ש והלא כפי"ז אפשר דגם רבינו האיי מודה בדין זה דבעי' דוקא שאין כתי' יוצא ממ"א כיון שמעידים ג"כ שלא ראו שנתקיים התנאי והלא הר"ן ז"ל בסו' דכתובות כשהביא מחלוק' הראשונים ז"ל הנ"ז הביאו בלשון זה והא דתנאי היו דברינו נחלקו בו אבות העולם שרבינו האיי ז"ל וכו' וכ"כ מרן הב"י ז"ל שם נמצא דרבינו האיי ז"ל איירי באומרים תנאי היו דברינו סתם דאל"כ הי"ל לאשמועינן רבותא אפילו אם אומרים ולא נתקיים התנאי. והנה מר"ן הב"י ז"ל שם בסי' כ"ט אחר שהביא תשובת הרשב"א הנז' הביא עוד תשו' אחרת על ראובן שכתב משכונא ת"ק דינרים על חצרו לשמעון אחיו ומתו ויורשי ראובן טוענים שלא הייתה משכונא זו אלא מל תנאי וקיים התנאי מכבר ונתבטל כח שטר המשכונא ויורשי שמעון טוענים להד"מ וליורשי ראובן עדים בתנאי זה והשיב שנאמני' העדי' ואפי' כתי' יוצא ממ"א לפי שאין אלו העדים מכחישים עידי השטר אלא בירור בעיקר העדות הוא ע"כ דסיים מר"ן ז"ל דאין זה סותר תשו' ראשונה דהכא מיירי שעדים אחרי' מעידים על תנאי זה ע"כ והרב גדולי תרומה ז"ל בשער כ"א דק"ח ומהריט"ץ ז"ל בתשו' סי' כ' שניהם הנביאים תמהו ע"ד מרן ז"ל דאיך אינם חולקים והלא א"כ למה עידי השטר עצמם לא יהיו נאמנים לומר תנאי היה אפי' כתי' יוצא ממ"א כיון שאינם חוזרים ומגידים אלא הוא בירור בעיקר העדות דמה"ט כתב בתשו' דאלף י"ב דעל שיש לתלות בבירור העדות נאמנים אפי' כת"י יוצא ממ"א ומהריט"ץ ז"ל הוסיף לומר דק"ו הדברים אם העדים מהשוק הם נאמנים לפרש דבריהם ק"ו הם עצמם ולכן כתב דלא נניח שתי תשו' הללו ונתפוס האחת ובודאי שחזר בו מההיא ואזל"י בתר רובא ודברי מרן ז"ל הצ"ע יע"ש ואהמ"ר דבריו תמוהים מאד דהנה מ"ש דהדברים ק"ו יותר הי"ל לתפוס על הטור ומרן ז"ל בס' הקצר סי' כ"ט שכתבו דיש לנו לכוין דבריו כשם שיש לנו לתרץ דברי העדים אשר נראים מכחישים זה את זה וכפי ק"ו זה איפכא הול"ל אלא דמעיקרא הא ליתא דהחידוש הוא ודאי בעידי השטר עצמו כיון דקי"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אך בעידים המכחישים פשיטא דאלו ואלו הם נאמנים דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא דמשום חזקה אמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה וא"כ כל זה הוא כשסותרים דבריהם אך אם אתה יכול לקיים שניהם ודאי מקיימים וסו' ערוכה היא בסנהדרין ד"מ ע"א ועיין להסמ"ע ז"ל וא"כ נסתרה דרכו שלא נניח ב' תשו' ונתפוס האחת כיון דל"ב התשו' כבר יישבם מרן ז"ל ולא ק"ל אלא מההיא דסי' אלף י"ב דמיירי בעידים גופייהו ואדרבא י"ל דמההיא חזר בו ואין בידינו להכריע איך ס"ל בהך תשו' דמשכו' וחזיתיה להרב כנה"ג בח"מ מהדורא בתרא בהגהב"י אות ד' הביא ק"ו הרב גדולי תרומה ז"ל הנז' וכתב ושוב נדפסו תשו' הרשב"א ז"ל ח"ב וראיתי בסימן ן' שצדק רבינו המחבר במאמרו שבפי' כתב שם דהא דתנאי היו דברינו כשאין כתי' יוצא ממ"א אבל בכת"י יוצא ממ"א אינן נאמנים ע"כ ואחרי נש"י הרצפה דבריו נפלאו ממני דבזה הלשון כבר הביא ג"כ מרן ז"ל משם הרשב"א ז"ל אלא דעיקר תמיהתו דסתר אהלה לההיא דסי' אלף י"ב אלא דבקושטא כל לגבי דידי דברי הרשב"א ז"ל לא פלגן בהדייהו דע"כ לא כ"כ הרשב"א ז"ל דכל שאין כת"י יוצא ממ"א הוא דנאני' אלא דוקא בתוספת תנאי שאינו מובן כלל מלשון השטר אלא הם דברים חדשים בהא דוקא דכתי' יוצא