שו"ת תעלומות לב חלק ג קפב

וביבמות דמ"ז ע"ב אמרינן עלה דגר מל וטבל הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא דאי הדר לגיותו ומקדש בת ישראל קרינן ליה ישראל מומר וקידושיו קידושין ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות אישות הלכה ט"ו והטש"ע ז"ל ומר"ן בי"ד ס' רס"ח ס"ב יע"ש והרב המגיד ז"ל כתב שם דאפילו זרעו שהוליד משהמיר אם קידש אותו בן ישראלית קידושיו קידושין כ"ז שהוליד מישראלית אבל וכותית ולדה כמוה יע"ש וכתב הרשב"א ז"ל בח"י יבמות הטעם משום דאעפ"י שחטא ישראל הוי יע"ש. אשר מזה ראיתי להרשב"א ז"ל והביא דבריו הרב המגיד ז"ל בהל' יבום וחליצה פ"א ה"ו ע"ד העיטור ז"ל שהביא תשו' רב שרירא גאון ז"ל יבמה שנפלה לפני מומר כיון שהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבום ומתעגנא עד דחליץ לה אותו מומר וכתב מר רב יאודאי ז"ל אי כדנסבא בעל הוה יבם מומר לא בעיא מיניה חליצה ואם הוה בעל מומר וישבע תחתיו באונס ומת מומר בלא בנים אינה זקוקה ליבום דלאו אחיו הוא ואינה זקוקה נמי לחליצה ע"כ וע"ז תמה על מר רב יאודאי ז"ל דמומר אעפ"י שחטא ישראל הוא וקידושיו קידושין וכיון שיש להם קידושין זיקה נמי יש להם כדמשמע בהרבה מקומות דכל מי שקי' קי' זיקתו זיקה וכ"ש שאשתו הנשואה לו בקדושה שאם המיר אח"ך זיקת האח הכשר לא נסתלקה ממנה ע"כ ואני עבדו נראה להליץ על מר רב יהודאי ז"ל דדוקא קידושין משום חומרא דא"א מקודשת ואמרינן אעפ"י שחטא ישראל הוא כיון דהוא עון מיתה אך לא לענין זיקה דיבום וחליצה כיון דאינו אלא איסור לאו דלא תהיה אשת המת החוצה ומה שאמרו כל מקום שיש קידושין זיקה נמי איכא לאו בכה"ג הוא אלא בחייבי לאוין דוקא דקידושין תופסין בחייבי לאוין יש ג"כ זיקה גבייהו וטעם יש בדבר דבשלת בחייבי לאוין הגם דהקידושין היו בעבירה עכ"פ הוא מאמין בה' ובתורתו בודאי בחליצתו הגם דחליצה לא בעיא כונה מ"מ ודאי רצונו דבחליצה תועיל להפקיע האיסור ממנה לא כן גבי עומר כיון דהמיר כבודו בקלון ואינו מאמין בתורה ובמצות מהיכא תיתי נאמר כי רצונו להפקיע האיסור ממנה ע"י החליצה כיון שאינו מאמין בחליצה מעיקרא וזהו הטעם ג"כ בבעל מומר דהנה טעם דיבום הוא להקים לאחיו זרע וכיון דהמת המיר דתו ובהמרתו אינו קשור בה להניח ניצוצות אצלה כנודע כדי שתצטרך ליבום וחליצה כיון שאינו מאמין לא בענין ולא בחליצה ואדרבא אין רצונו להניח זרע בישראל אלא חרם כמוהו כנ"ל בדוחק. וראיתי להרב לח"מ ז"ל תמה על מר יאודאי גאון זלה"ה דלמא גבי בעל לא כתב שצריך שבעת שקידשה יהיה מומר דכיון דטעמא דבעינן יבם שיהיה מומר בעת הנישואין הוא משום דנישואין מפילין כדכתב הרמז"ל וכיון שבעת הנישואין נאסרה ליבם מומר תו לא זקיקא ליה כיון שהיה מצוי באותה שעה ונאסרה עליו וא"כ הך טעמא נמי שייך בבעל דדוקא אם בעת שקידש היה מומר אז לא יזקק לאחיו דנישואין מפילין אבל אם לא לא וכ"ת דכן דעתו מו"ש בבעל היינו כשהיה מומר בשעת קידושין יקשה תרתי חדא דמדברי הרשב"א ז"ל שהביא הה"מ משמע דהבין אפילו שיהיה יאודי בעת הנישואין שכ"כ וכ"ש אשתו דנשואה לו בקדושה שאם המיר אח"כ ואם איתא דאהא לא פליג למה לו להזכיר דבר דפלוגתא ליכא. ועוד דא"כ למה ליה שימות בהמרתו הא משמע דביבם שהיה מומר בעת הקידושין אעפ"י שבשעת מיתתו הוא ישראל לא זקיקא ליה דנישואין מפילין וצ"ע ע"כ. ולע"ד אהמ"ר הראוייה לא זכיתי להבין תמיהתו דבשלמא ביבם שהיה מומר בעת הנישואין דוקא בעינן שיהיה מומר כי היכי דלא תיזקק כיון דמעיקרא בעת הנישואין אם היה היבם רוצה לישא אותה הייתה אסורה עליו ולכן תו אינה זקוקה לו וכמ"ש הרב ז"ל בפי' אשר לא כן בבעל אפילו שהיה מומר בעת הקידושין לא מפני זה היתה אסורה ליבם כיון דהיבם ישראל גמור הוא ומה לי אם הבעל היה מומר בעת הנישואין או שהמיר אח"ך אלא דכונתו פשוטה דס"ל דכיון שהמיר פקעה האחוה ולאו אחיו הוא בין אם המיר בעת הקידושין בין המיר אח"ך אלא דמצריך שימות בהמרתו משום דס"ל דאין הזיקה תלויה כמו שהבין הרב ז"ל אלא דוקא אינו עושה זיקה אלא אם אינו מומר ובין בעת נישואין ובין אח"ך עושה זיקה אפי' אם מעיקרא לא עשתה זיקה מחמת שהיה מומר אם חזר בתשובה עושה זיקה דהכל תלוי שיהיה ישראל כדי שתעשה זיקה וע"ז תמה עליו הרשב"א ז"ל שפיר איך תסתלק הזיקה ומובן מעצמו דכונתו לתמה עליו ג"כ איך תחזור הזיקה אם מקודם לא היה לה זיקה וזה פשוט. עוד ראיתי להלח"מ ז"ל ארי עלה ונסתפק לד' מר יאודאי גאון ז"ל אם יש לו בן מומר מאשה אחרת אם פוטר את אשתו מיבום דאם אמרינן דפוטר הא בג"מ אמרו גבי ממזר דכיון דפוטר לענין יבום מזקק זקיק וא"כ ה"נ דכוותה היא ואם אינו פוטר דבר קשה הוא לומר כן. ואהמ"ר החילוק פשוט דבממזר שאני כיון דהא דביבום מעטר פטר הוא משום דהממזר עצמו אין בו עון אשר חטא אלא דהקב"ה הרחיקו לבא בקהל וישראל גמור הוא לא כן במומר דהוא עצמו חטא והוציא עצמו מן הכלל אפשר דאינו פוטר ולאו אחיו מקרי או שנאמר דאפי' בבן ממזר פוטר ואפי"ה לא זקיק כיון דמעשיו גרמו לפסול שלו אלא דפוטר מחמת דגלי קרא ובן אין לו עיין עליו כנ"ל וכל לגבי דידי חיליה דמר יאודאי גאון הוא משום דהש"ס אוקי בממזר ולא אוקי במומר דהא עדיפא כי היכי דלא תקשי קו"ש התוספות בד"ה עי דמרישא שמע"י לה ממזר יע"ש אלא דסיפא דנקט חוץ משפחה ונכרית צ"ל דל"ד וה"ה מומר ואל יקשה לבך לומר כן שהרי גם לדברי הרשב"א ז"ל צ"ל כן בדברי הש"ס דמ"ש לאיתויי ממזר לד' וה"ה מומר והא עדיפא שהרי האימורא יש לו לפרש יותר כנודע בבעלי הכללים ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל בזה בארוכה וע' תשו' הריב"ש ז"ל סי' א' וסי' ד' וסי' י"ד וכבר הרלח"מ ז"ל והנ' משל"ם ז"ל רמזו דבריהם יע"ש. ואיך שיהיה מכל האמור נמדנו דבמקדש עצמו למדנו אפילו אם הוא רשע גמור ופסול לגמרי אפי"ה קידושיו קידושין ואפי' לד' מר יאודאי גאון ז"ל ודעמיה לא אמרו למילתייהו אלא דוקא לענין חליצה ויבום דאינו אלא איסור לאו דלא תהיה אשת המת החוצה ברם לענין הקידושין אזלי ומודו דקידושיו קידושין וכמדובר ואעיקרא דוקא במומר הוא דפליגי משום דהאיר כבודו בלא יועיל ויצא מכלל ישראל ברם לענין ישראל שהוא בעל עבירות ורשע