שו"ת תעלומות לב חלק ג יז

וכו' ע"כ ותמה אני עליו איך מדמה מלתא למלתא ולא דמו כעוכלא לדנא דהתם בהלך בעלה למדה"י וליתיה קמן דנישיליה אבל אם הבעל לפנינו ואומר שלא בא בצנעא גם בה"ג מודה שהולד ממזר וכמ"ש מרן ב"י בס"ו סי' קע"ח בשם מ"כ ושם הביא דברי הרא"ש בפי' יוחסין עכ"פ לדעת הרמב"ם ומרן ז"ל אנן לא תלינן שמא בא בצנעא וכ"ש כשהוא אומר בפירוש שלא בא ודאי דנאמן וא"כ דל מהכא ס' מבעלה כמש"ל באורך אין צורך לכפול הדברים ומה דמות יערוך להס"ס שעשו רבני אזמיר ושלוניקי בנדון הסריס שהיה ס' סריס ושפיר אמרינן שמא לא היה סריס ומבעלה נתעברה משא"כ בנ"ד וכמדובר: ומעתה נהדר אנפין אל הס' הב' שמא מגוי נתעברה וסמך ה"ה ראשו ורובו על הפס"ד ההוא שכתבו דאפי' לא דימא מגוי ואמרה שמישראל נתעברה עבדינן ס' ואמרינן שמא מגוי נתעברה וסיים ובנ"ד גם מהר"מ מינץ וה' אורים גדולים יודו דתלינן שמגוי נתעברה דאחרים מעידי' שהיו גוים באים אצלה וכל דפריש מרובא פריש וכן כתב התשב"ץ ח"ג סי' פ"ח דאי דימא מגוי ורוב העיר גוים תלינן בגוי והולד כשר וכ"ש לס' ה' בני יעקב סי' י' דאפי' לא דימא אלא מהנואף ושניהם מודים הכשיר הולד ס' קודם שנתגרשה וס' מגוי ובנ"ד שלא חקרו בשעת לידה ואפשר שהיא עצמה היתה אומרת דמגוי נתעברה כלהו רבוותא מודו דהולד כשר ע"ש שהאריך כל מ"ש בזה והוא קמחא טחינא ממ"ש הרבנים בפסק ההוא ואין כל חדש וכבר ביארנו לעיל ובפי' א' דלא דמי לנ"ד כיון שהבעל אומר שאינו בנו ויש ב' עדים מעידים שהולד הוא מישראל ואין בכל העדויות האחרים שום עדות של זנות עם גוי ולא מיקרי זה דיימא מגוים כמבואר שם: והנה הדבר ברור שכל הפוס' שכתבו דתלינן מגוי ועבד ואף לס' מי שאומר דאף אי לא דימא מגוי וגם כי אמרה היא מישראל נתעברתי אפי"ה אמרינן ספק מגוי היינו ודאי היכא דאין הבעל לפנינו או שותק וכיון שיש להסתפק שמא מבעלה או שמא אחר שנתגרשה וכדומה אזי הוי ספק ממזר וכיון שספק ממזר מותר מן התורה אזי מצרפינן ס' אחר שמא מגוי אף שהיא אומרת מישראל כיון שהיא אינה נאמנת לפסלו וכיון שהודית שזינתה אמרינן כשם שזינתה עם זה זינתה ג"כ עם גוי אחר אבל אם הבעל אומר בפי' שאינו בנו או שלא בא עליה והתורה האמינתו ואין לנו לומר ספק מבעלה אזי אם היא אמרה בפי' מגוי מהימנינן לה אבל אם שותקת וכ"ש אם אומרת מישראל שמתוך הודאתה אנו למדים שלא נתעברה מגוי. תו ליכא להסתפוקי שמא מגוי ואל קוטב זה סובבים דברי התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' פ"ח דהתם האב לא דבר מאומה וע"ז השיב וז"ל ולענין הבנים ס' אם הם ממזרים היא לא (כצ"ל וט"ס נפל שם) היתה נאמנת לומר מישראל נתעברתי כדי שיהיו ממזרים (כדינו שלא האמינה התורה לאם לפסול אלא להכשיר) אלא שאם לא נחשדה שזינתה עם הגוים הם ממזרים ודאים (דכיון שהיא אמרה מישראל אין לנו להסתפק שמא מגוי כיון שמתוך דבריה ניכר שאינו מגוי ולא מפני נאמנותה אנו באים אלא שאנו לא נוכל להסתפק בזה) ואי דימא מעלמא אפי' מגוים בזה יש לדון וכו' שזאת אם כמו שנחשדה וכו' ואעפ"י שהיא אומרת מפ' ישראל נתעברתי אי דימא מעלמא וכו' ואין האם נאמנת וכו' כתבנו לכם לעורר אתכם לדרוש הדבר ולהעמידו על בוריו עכת"ד למדנו מדב"ק שכל שהיא אומרת מישראל הוא אם לא נחשדה מגוים הבנים הם ממזרים בודאי שאין לומר שמא מגוי כיון דמתוך הודאתה מובן שלא נתעברה מגוי אלא שאם נחשדה מרוב גוים הבאים אצלה אזי אף שאמרה מישראל תלינן מגוי כיון שהודית שזינתה ונחשדה עם רוב גוים ואם רוב הבאים אצלה ישראלים הולד ממזר וכ"ז הוא באופן שלא נחקר האב ואכתי יש לומר ס' מבעלה ולזה צוה לחקור ולדרוש ובדברי התשב"ץ אלו האריכו למעניתם הרבנים הגדולים בס' צל הכסף ח"ב סי' א' שמחה לאיש אה"ע סי' ג' ישמח לב א"ה סימן י"ג ועתה ראיתי לה' דברי שמואל הנד"מ א"ה סי' ז' שהאריך בזה ואין הפנאי מסכי' להאריך: וכן ראיתי להגאון מז"ה בחק"ל מ"ב אה"ע סי' ד' שכתב וז"ל מה שצידד להתיר מט' ס"ס זה אינו דס' מבעלה אינו ספק כיון שהאמינו הכתוב וס' ב' שמא נתעברה מגוי אינו שזה היה שייך בשותקת או אלמת וגם מהר"י ויל סי' מ"ד וה' בני יעקב סי' יו"ד שצידדו להתיר בלא נבדקה האם הם המדברים אבל בנ"ד שאמרה שנתעברה מבעלה הרי יש הודאה מכלל דבריה שלא נתעברה מגוי ודברי הרב צמח צדק שהביא אינו ענין לנ"ד שדברי הרב הם בהודית וכו' וגם שבנדון הרב לא אמר האב שאינו ממנו באופן שנראה עיקר בנ"ד שהוא ממזר ודאי ענ"ד והדברים ברורים שכל שאמר האב שאינו בנו אין מקום להכשירו אלא אם אמרה היא בפי' שהוא מגוי וכדמשמע מדברי הרמב"ם וכדבר האמור: ומ"ש ה"ה הי"ו עדיף מינה לצרף בזה עוד ס' ג' ס' בה"ג ודעימיה דבעינן היכר בכורה והביא מ"ש הגאון רעק"א בסי' קנ"ח והחת"ס סי' י"ג כיעו"ש הנה תשו' החת"ס הלזו כבר ציינתיה בהגהותי לס"ה ישרי לב אה"ע אות ס' וילדות היתה בי להקשות אס' בה"ג וריא"ז עמ"ש הגאון מז"ה בחק"ל מה"ב סי' ד' דלא אמרינן ס' מבעלה כיון דהאמינו הכתוב ותמהתי דלס' הבה"ג וריא"ז לא האמינו הכתוב לפסלו באופן זה וטעות הוא בידי שכבר ביאר הגאון ז"ל שם דלדידן דקבלנו הוראות הרמב"ם ומרן בש"ע אין זה נכנס בסוג ס' וכמו שביאר באורך בסי' ב' וכבר פירשתי שיחותי בסה"ק תע"ל ח"א אה"ע סי' כ"ב ה"ה נמי הכא בנ"ד דבקורפו יע"א קבלו עליהם ס' הש"ע על כל אשר יאמר כי הוא זה ותו דבנ"ד דאיכא העדת העדים שנתעברה מישראל ולכ"ע הולד ממזר כמ"ש לעיל סי' א': ובסו"ד כתב ה"ה הי"ו דאין לחוש מפאת הקול והחזקה כיון דלא בדקו ב"ד הדבר בזמנו וכשבדקו לא מצאו דבר ברור פשיטא ופשי' שאין חוששין לקול ההוא יען כשבדקו לא מצאו