שו"ת תעלומות לב חלק ג קעט

שרצון השי"ת לבטל עצת עדת עריצים הנועדים להתעולל עלילות ברשע לעשות בנות ישראל כשבויות חרב דחייבים כל חכמי ישר' לסכל עצתם הנבערה ולבטל מחשבת' ולשבר מתלעות עול ועיניה' תכהינ' ושפתותיה' תכוינ' ולא יפיקו זממם בל ירונו סלה ובזה לא יהיו בנות ישר' הפקר וכו' יע"ש וכדברים האלה ענה גאון ישראל חד בדרא מוה"ר בס' נדיב לב ח"ב סי' ז' יע"ש נמצא דגודא רבא שדו עלן רבנן וכל כה"ג באמת אמרו בעיגונא הקילו ולנו לתור ולחפש אחרי צדדי ההתר מכבלי העיגון ואען ואומר דהנה ביבמות דקי"ח ע"ב א"ל רבינא לרבא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כיון דאית לה קטטה בהדיה זכות הוא לה או"ד נייחא דגופא עדיף לה ת"ש דאר"ל טב למיתב טן דו וכו' וגדולי הפוס' ז"ל כתבו דנפשטא הבעייא ממימרא דר"ל אך דעת הר"ן ז"ל בהלכות ודעמיה דלא נפשטא הבעייא והיינו משום דלאו מלתא פסיקתא היא ממרא דר"ל ובמקום קטטה לא אמרה ר"ל כיון דאית לה צערא ובן מתבאר מדברי התוס' ז"ל בקידושין דמ"א ע"א ד"ה אסור שכתבו וז"ל ואע"ג דאמר לעיל דאיסורא ליכא משום דטב למיתב טן דו ה"מ בגדולה שהיא מתקדשת ע"י עצמה דכיון שנתרצית ליכא למיחש שמא תחזור אבל קטנה שמתקדשת ע"י אביה איכא למיחש שמא אם הייתה גדולה לא הייתה מתרצית יע"ש מפורש יוצא דלאו מלתא פסיקתא היא הא דר"ל ולכן אסרו שיקדש אדם את בתו כשהיא קטנה משום חששא דשמא אם הייתה גדול' לא הייתה מתרצית וכל לגבי דידי אמינא דמש"ה פסק מורם ז"ל בי"ד סי' רכ"ח סק"ד איש ואשה שקבלו חרם או נשבעו זה לזה לישא זה את זה אין מתירין לאחד בלא דעת חבירו וכתב הרב ש"ך ז"ל בס"ק כ"ד וז"ל ואע"ג שכתב מהר"ם מפאדובה שם ועוד נראה לחלק דדוקא במה שמתרצה האיש לקחת אשה מקרי טובה וכו' אבל במה שמתרצית האשה וכו' לא מיקרי טובה כי אשה בכל דהו ניח"ל דטב למיתב טן דו וכו' דעת מהריק"ו ז"ל אינו כן וכן עיקר שאין לחלק בזה וכן דעת הרב ז"ל ע"כ ולדידי הכונה היא משום דלאו מלתא פסיקתא היא האי מימרא דר"ל דטב למיתב טן דו וכו' ומש"ה לא הוי טובה גדולה שעשתה עמו שנתרצית לינשא לו ולכן פסק דאין מתירין לאחד בלא דעת חבירו. אלא לכל זה לא יועיל ולא יציל להפקיע הקידושין שכבר נתקדשה דהנהו דוכתי אשר הבאנו אינו לענין הפקעת הקידושין אשר כבר נתקדשה ובפרט אחרי ראות תשו' מהרשד"ם ז"ל באה"ע סימן ע"ד אחר שנשא ונתן להקל וכתב דאדעתא דהכי וכו' סיים וכתב שאם היו קידושין גמורים היה מחמיר יע"ש וא"כ בנ"ד הגם דבעידי השרשאה והשליחות נמצא פיסול בעידיהן וכפי מ"ש לעיל בפלוגתא מתנייא אי מעיקרא בעינן עדים בשליחות הקידושין או לאו ואי לא בע"י עדים דל מהכא עדים יתקיימו הקידושין בהודאתם מן השליח והמשלח וא"כ לדידן שקבלנו הוראת מר"ן ז"ל הרי מר"ן ז"ל מכת הסוברים דסגי בלא עדים וא"כ הוו הקידושין גמורים בלי תפונה ומי יקל ראשו להפקיע הקידושין בטענת מקח טעות ואדעתא דהכי לא נתקדשה נגד מהרשד"ם ז"ל אשר חשש לקידושין והגם שיצאנו לחלק דבנ"ד לכ"ע בטל השליחות יען נחית להעיד עליו עדים ומגרע גרע וחזקנו זרעותיו מחילוק זה מכמה דוכת מ"מ אכתי לא פלטינן בזה לענין ערוה החמורה להפקיע הקידו' ולכן אזרתי כגבר חלצי לבטל הקידושין הנז' והיה בהניח יסוד חזק ואמיתי דע"כ לא אסיק הש"ס דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין דלא נפקא בלא חליצה משו' דאדעתא דהכי לא נתקדשה יען איתתא בכל דהו ניח"ל וכדר"ל דטב למיתב טן דו וכ"ו אלא דוקא בכה"ג דחששתה רחוקה דשמא ימות היבם קודם ולא תפול לפניו או יהיו לו בנים ממנה או תמות היא קודם ואין כאן זיקת יבום וחליצה כלל בכה"ג היא אינה חוששת כיון דבאשר הוא שם אין לה מורת רוח ואומר' בדעתה אפילו אם יהיה האופן שתפול לפני היבם מוכה שחין לישתמש איניש בכסא דמוקרא והדר ליתבר ובכל דהו ניח"ל אשר לא כן בנ"ד כי בו בפרק אשר נתקדשה שם ס"ס צרתה בצדה ואין לה שום זמן כלל בלתי קטטה וקנאתה מירך חברתה אשר באמת אמרו רז"ל שאמר משה לפני קב"ה רבש"ע אלף מיתות ולא קנאה אחת מהיכא תיתי לומר אתתא בכ"ד ניח"ל ועוד נראה לחלק בזה חילוק חדש אשר לא שיערוהו ראשונים ואחרונים ז"ל דכל זה דאמרינן דאתתא ככל דהו ניח"ל היינו טעמא משום דבההוא פחדא יתבא שמא לא תמצא ידה לינשא או מחמת יופי או מחמת חסרון כיס אשר מטעם זה כתבו התוס' ז"ל בקידושין ר"פ האיש מקדש אמלתיה דרי' אמר רב אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפ' אני רוצה דמה שאנו נוהגים עכשיו לקדש את בנותינו אפי' קטנות היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת נדונייא לבתו שמא לאח"ז לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם יע"ש וכיון שכן כ"ז אם הבת היא קטנה כי לא תדע ווה ילד יום וגלגל הוא שחוזר בעולם. ברם בנ"ד כי הנערה כבר היא בוגרת וראויה היא עתה לנישואין ואביה גברא דאמיד בנכסין והנערה יפת תואר ויפת מראה והרבה בנ"א קופצים עליה מהיכא תתי שנאמר בכה"ג בכל דהו ניח"ל פן לא תנשא לעולם ותשאר עגונה כל ימיה הלא ממון יש כאן יופי יש כאן וכדמות ראייה לחילוק זה מההיא דפ"ק דקידושין די"א ע"א אמתניתין בכסף בש"א בדינר וכו' מ"ט דב"ש א"ר זירא שכן אשה מקפדת ע"ע ואינה מתקדשת בפחות א"ל אביי אלה מעתה בנתיה דר' ינאי דקפדן אנפשייהו ולא מקדשן בפחות מתרקבא דדינרי ה"נ דאי פשטא ידה וקבלה חד זוזה ה"נ דלא מקדשה א"ל פשטא ידה וקבלה לא קאמינא וכו' א"נ דשוייה שליח ופי' רש"י ז"ל דשוייה שליח לקבל קידושיה ולא נמלך בה בכמה ובנתיה דר' ינאי נמי אי שוו שליח לא הוו קידושין בפחות תרקבא דדינרי יע"ש וא"כ ממנו נקח לנ"ד דכיון דלעת הלום היא בת עשירים והנערה יפה עד מאד והרבה קופצים עליה שאין אנו אומרים בכה"ג אתתא בכל דהו ניח"ל וטב למיתב טן דו וכו' כיון דאין כאן שום ספק דארמלו. הן אמת דהתוס' ז"ל שם בד"ה שכן מיאנו בפירש"י ז"ל הנז' דא"כ נתת דבריך לשיעורין ופי' תחי' הס"ו דקס"ד דכ"ז דאפילו פשטה ידה אינה מקודשת דלגבי דידה לא ח' כסף ואין זו סברא ומשני וכו' ואייתי פירש"י ז"ל ותמהו עליו כנז' וכתבו דהכי פריך אלא מעתה בנתיה דר' ינאי וכו' וכ"ת ה"ן א"כ נתת דבריך לשיעורין ומשני פשטא ידה לא קאמינא כי קאמינא דשוייה שליח דאז כולן