שו"ת תעלומות לב חלק ג קעח

בערי אדום דבר זר כזה שישא איש שתי נשים דרך אישות ובכתובה וקידושין וסכנה נמי איכא כאמור אין לך ידים מוכיחות ורגלים לדבר גדול מזה ובאמת אמרו ניכרים דברי אמת עוד זאת דע"כ לא אמר מהריב"ל ז"ל אלא באותו נדון כי אין דבר חוצץ והאשה חפצה בנישואין מה לה למשלח מה לה לשליח לכן י"ל שמא משקרת ואומרת שהבינה ולא למשלח נתקדשה אלא לשליח אשר לא כן בנ"ד דאיכא דבר חוצץ ומעכב כי מי זאת עולה בדעתה וסברה וקבלה לקבל קידו' אפילו אם תהיה צרתה בצדה ותהיה נידונת כפלגש הכזונה יעשה ובניה יהיו כממזרים ולא ינחלו בנחלת אביהם לא תהיה כזאת אפילו באיש שוגה ופתי ובודאי כי כנים דבריה ואפילו מהריב"ל ז"ל אזיל ומודה דהיא נאמנת. האמנם עדין לבי מהסס בהפקעת קידושין הללו שהרי אמרו איתתא בכל דהו ניחא לה ובקמא דקידושין פריך הש"ס אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשא נפשה ומשני איתתא בכל דהו ניח"ל וכדר"ל דאר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו יע"ש והרב פאת נגב ז"ל בחי' לקמא כתב בס"ו וז"ל צ"ל כוונת המקשן דסבר דודאי אשה זו אינה רוצה ליזקק למוכה שחין ואי הוה מסקא אדעתא שתיפול קמיה לא היית מתקדשת והאי דנתקדשה הוא משום דלא אסקא אדעתא כלל ואצ"ל כשנעשה מוכה שחין אח"ך דודאי דלא אסקא אדעתא ליזקק לפניו דשמא ימות הוא קודם או יהיו לה בנים או תמות היא קודם וא"כ כשנפלה נתבטלו הקידושין למפרע כמו אונס דלא שכיח יע"ש באופן כי לפי תירוצא דש"ס דאתתא בכל דהו ניח"ל ודר"ל טב למיטב טן דו וכו' לא אמרינן אדעתא דהכי לא נתק' ובטלי קידושין למפרע אלא אתתא בכל דהו ניח"ל ואינה נאמנת והתוס' ז"ל בד"ה דאדעתא דהכי כתבו כראה דבנפלה מן האירוסין איירי דאי מן הנישואין ודאי מקדשא נפשה כדי שתהא נשואה לבעלה דמשום אחר מיתת בעלה לא מסקא אנפשה מלהיות נשואה אלא מן האירוסין איירי דמקידושין אין לה שום טובה יע"ש נמצ"ל מדבריהם דלפום תי' דש"ס הוא דאתתא בכל דהו ניח"ל ואפילו מן האירוסין דמקידושין אין לה שום טובה אפי"ה לא מצייא למטען אדעתא דהכי לא נתקדשתי אלא דרואה אנכי דלכאורה דברי התוס' הללו סתרא"י נינהו למ"ש בכתובות דמ"ז ע"ב ד"ה שלא כתב שכתבו וז"ל וא"ת א"כ כל אדם הלוקח פרה ונטרפה או מתה אנן סהדי שלא ע"מ כן לקחה. וי"ל דהתם אנן סהדי שלא ע"מ כן לקחה ותי' דהתם אנן סהדי שבאותו ס' היה רוצה ליכנס ואפילו אי א"ל שאם תטרף יש לך לקבל ההפסד היה מקבל אבל הכא לא כתב לה כלל כי אם ע"מ לכונסה ואין דעתו להכניס עצמו בספק וכן ההיא דזבין ולא איצטריכו ליה זוזי והא דפריך בהגוזל קמא יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה אע"ג דבאותו ס' מסתמא הייתה נכנסת בשעת הקידושין וכו' יע"ש הפך מ"ש כאן דבקידושין אין לה שום טובה ולא מסקא אנפשא בשעת קידושין ואחר העיון קצת נראה דדבריהם שוין הם לטובה וכונתם דאשה זו כך אומרת בדעתה בשעת הקידושין אם יהיה האופן אשר נגיע לנישואין אפילו אם אפול אח"ך לפני יבם מוכה שחין כן טובת הנישואין הנני מקבלת בשמחה כיון דמעיקרא הוא ס' אם ימות הבעל קודם או היבם קודם. ברם אם יהיה האופן כי לא נגיע לנישואין אז אם מת הבעל קודם אז אבא בטענה אדעתא דהכי לא נתקדש' ומפני זה אינה מפרשת הדברים קודם ופחדה ימנע הבעל ולא יקדשנה ובאמת שאם יגיעו לנישואין מפני טובת הנישואין בכל דהו ניח"ל אלא דבכתובן מוקמו פירכא דש"ס דפריך אפילו בדנפלה מן הנישואין ולכן מקשו שפיר והיינו ממש כס"ד דהתוס' דקמא באופן כי מעולם אין סברא דבקידושין לבד מסקא אדעתא אפילו דליכא טובא והדברים ברורים או נאמר כי האשה בקושטא לא ידעה כלל ובתומת הולכת אלא דאנן אמדינן דעתה דאי נפלה מן האירו' כיון דליכא הנאת נישואין אמרינן דאדעתא דהכי לא נתקדשה ואי נפלה מן הנישואין כיון דאיכא טובת נישואין בכל דהו ניח"ל ולא אמרינן אדעתא דהכי ועפי"ז אין מקום למה שראיתי לרב נהוראי גאון בס' איש אמונים נר"ו הביא דברי הרב פאת נגב ז"ל הנז"ל והחליט כי דבריו הפך התוס' שכתבו דמסתמא הייתה נכנסת ולפי"ד מאי קו' ולפ"ז אמאי לא הקשו בש"ס מאשה שנעשה בעלה בע"מ תיפוק בלא גט וצי' ע"כ יע"ש בדרוש א' לשבת הגדול ד"ג ע"ג ועמו הס"ר ערוב פרשיות שנו כאן כי הרב פאת נגב ז"ל קאי בסו' דקמא ומפרש הס"ו לפי פי' התוס' דשם דנפלה מן האירוסין איירי ומ"ש בכתובות דמסתמא הייתה נכנסת היינו משום דמווקמו סו' הש"ס בנפלה מן הנישואין ומקשו שפיר יע"ש דלפי"ד אמאי לא הקשו בש"ס מנעשה בעלה בע"מ לקמ' שהרי כבר כתבו התוס' דהתם תלוי בדעת המקדש ג"כ והן הן הדברים שכתבו בקמא אלא דשם באו הדברים בקיצור גדול ומ"ש הרב פאת נגב ואצ"ל כשנעשה מול שחין אח"ך קאי על היבם ובכור ופשוט וע"ע להרב נר"ו הביא דברי מהראנ"ח ז"ל בח"י והרבה לתמוה על דבריו ואהמ"ר לק"מ וכי היכי דלא לימא בתר דידי אזיל לא אאריך לסתור דבריו בכל אותו הפלפול שפלפל ודי בזה. ואחרי הדברים האלה הרי חומת ברזל לפנינו בענין קידושין אלו דנ"ד דלכאורה הם חזקים כראי מוצק ופוק חזי להתשב"ץ ז"ל בח"א סי' ק"ל שדחה בשתי ידים מה שטענה הכלה שהטעה אותה וא"ל שהוא עשיר ונמצא עני משום דהוי דברי' שבלב ולא היה תנאי בדבר יע"ש וא"כ בנ"ד דכוותא הוו דברים שבלב דאתתא בכל דהו ניח"ל דגם כי יש לחלק דהתם בעינן תנאי בפי' כיון דבאמת יש בעולם עניים ועשירים ואדרבא הרוב הם העניים והאינם עשירים משו"ה כל שלא יש תנאי בפי' הוו דברים שבלב. אשר לא כן בנדון דידן כי בכל מחוז האירוכא לא נשמע ולא ישמע מי שהוא נשוי שתי נשים ומה גם כי לא יעלה על לב להשים עצמו רשע לשמים לעבור על חרם הרגמ"ה ז"ל וכ"ש אם מושבע בכתובה שלא ישא אשה אחרת עליה ורע עם השררה יר"ה כי בשאט נפש עובר על דינא דמלכותא וחוקי המדינ' בכל זאת לא נתקררה דעתי כיון דמודעת זאת בכל הארץ אתתא בכל דהו ניח"ל וטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו האמנם סעיפי יעירוני יען ראיתי להרב סם חיי ז"ל בסי' יו"ד שכתב בתחי' הפסק שאין ספק