שו"ת תעלומות לב חלק ג קעז

טעמא דאיסורא דלא ניח"ל בהפקרא וחובה היא לגביה והדברים פשוטים. תו כתב הרב משפטי שמואל ז"ל וכן מוכח ס"ו דיבמות סוף פ' האשה שלום דבעי התם המזכה גט לאשה במקום קטטה מהו כי אמרינן דזכין או"ל והיינו טעמא משום דאיכא צד חובה יע"ש והרב אמר וסף ז"ל שם כתב ע"ד דאינו מובן דהא אי אמרינן דבמקום קטטה זכות הוא לה אז ליכא צד חובה כלל אבל אי אמרינן טב למיתב טן דו אז הוי חובה גמורה וליכא זכות כלל והדומייא היא אי הוי חובה או זכות דומייא דבעייא דהמזכה גט לאשתו במקום יבם ולא הוי הבעייא משום דבזכות איכא צד חובה ובהא אמרינן זכין לאדם ע"כ ואהמ"ר לישר"י לן מר כי לא צדק בזה דאין מי שיוכל להכחיש המוחש דהגם דאיכא קטטה והוא זכות הגט איכא נייחא דגופא והוא חובה הגט והגם דאיכא נייחא דגופא והוא חובה איכא זכות מן הקטטה ול"ד להבעייא דבמקום יבם ומש"ה לא אייתי מינה הרב ז"ל ראייתו אפילו שהיא לעיל מינה כיון דהתם הספק הוא בגוף האשה הזאת אם היא סנייא ליה וזכות הוא לה או מרחמא ליה וחוב הוא לה ואינו דומה לבעייא הב' דאייתי דודאי זכות איכא ובודאי חובה איכא ומש"ה לא אייתי מינה הרב ז"ל וזה פשוט וברור. ובהיותי בזה ראיתי להרב מזל שעה ז"ל בהל' זכייה ומתנה דע"ב ע"ג עמד מתמיה ע"ד הר"ן ז"ל בפ' השולח שכתב עלה דאתמר התם אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע ואם אין לו מזכהו בתוך שדהו כתב וז"ל ומסתברא דכי אמרינן מזכהו בתוך שדהו שאם היה צווח לא מהני שאין אדם זוכה בע"כ ומיהו אם לא היה שם משמע דמהני ומכאן נ"ל במאי דקי"ל זכין לאדם של"ב כל שהדבר עצמו זכות אפעפ"י כי ממנו נמשך חובה שהוא יותר על הזכות זכה וקנה דהא הכא כשמזכהו קרקע כ"ש מתחייב הוא בסך שאין שביעית משמטתו ואעפ"י כן אמרינן דמהני אלא דשוב דחה דהוא מקולי פרוזבול ע"כ וע"ז תמה דאמאי לא למדה הר"ן ז"ל מס"ו דחולין פ' או"ב דפ"ג בד' פרקים בשנה משחיטין את הטבח בע"כ ואפי' שור שוה אלף דינר ואין ללוקח בו אלא דינר כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת השור מת ללוקח ופריך והא לא משך ומשני שזיכה לו ע"י אחר בד' פרקים אלו דזכות הוא לו וזכין לאדם של"ב ובשאר ימות השנה דחוב הוא לו וכו' הרי דאף דהוי זכייה דאתייא לידי חובה זכייה גמורה היא וגם בכה"ג אמרי' זכין לאדם ש"ב יע"ש שהניחה בתימה ולע"ד אהמ"ר ל"ק ומה דמות יערוך כעוכלא לדנא לההיא שכתב הר"ן ז"ל דהלא מה שהוכיח הר"ן ז"ל אינו אפילו בדבר שיש בו חוב ברור בגוף (הזכייה שהרי הדבר ס' אם ימות השור) המעשה כמו ההיא דפרוזבול דמשפט חובו השביעית וע"י זכיית הקרקע אינו משמט ולמדנו הר"ן ז"ל דאפי"ה כיון דעכ"פ זכות יראה לעינים זכייה גמורה היא ומה ילמוד מסו' הס' דאינו חוב ברור בגוף הזכייה שהרי הדבר ס' אם ימות השור או"ל ולכן התם ודאי הוי זכייה גמורה כיון דהזכייה באשר הוא שם היא בהחלט כמובן וזה ברור ועוד יש שקלא וטרייא בענין זה ע"ד הראשו' והאחרונים אך יען אינו מענינינו אין כאן מקומו: באופן נלמד מן האמור לנ"ד דאין מקום לחלות הקי' הללו מפאת דין זה דקי"ל זכין לאדם של"ב מחמת דיש ויש הרבה צדדי חובה כמדובר וכבר באו הדברים ארוכים בספרי הפוס' ז"ל ומצאת כי תדרשנו ואין להאריך בזה כי הוא יגיעת בשר והלאות אנשים. עוד מלתא בפומאי להחליש כח קידושין אלו דנ"ד מחמת טענתה כי לא ידעה כי הוא נשוי אשה אחרת ואדעתא דהכי לא קדשה נפשה והיא אומדנא גדולה באומדנת דר"ש בן מנסייא ומלתא כדנא לא שכיחא כלל כדי שנאמר דהיה לה לאתנויי עליה מכמה סיבות חדא דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן שיעבור בשאט בנפש על חרם הרגמ"ה ז"ל שלא לישא שתי נשים ומה גם שהחתן מתושבי אירופא וכבר העיד בנו האיש אדוני הארץ הגאון מוהר"ר שאול ז"ל בעל ס' בנין אריאל והובאו דבריו בס' מקור ישראל סי' בתשובה אשר לו עם הרב המחבר ז"ל כי תושבי אירופא קבלו עליהם חרם הרגמ"ה כמו האשכנזים ממש יע"ש זאת ב' כי מסתמא בכתובה אשר כתב לאשתו הראשו' יש בה שבועה שלא לישא אשה אחרת עליה בחייה כנהוג אצלינו ואפילו אם אין מנהגם לכתוב שבועה בכתובה מ"מ התנאי ודאי כתוב ואיה אפוא מנהג בני אירופא בעלי הפוליטיק וקומפלימיינטו ומשובחים שאינם משנים בדיבורם ואיך תעלה בדעת הנערה כי בוגד הוא באשתו כדי שתצטרך להתנות עליו יבא השלישי ויכריע כי הנה ידוע כי בכל ערי האירופא דינא דמלכותא איכא שלא יוכל שום איש כנוצרי כישראל להיות נשוי ב' נשים וכמעט סכנה מטעם המלך ואין לו שום פיטור אם לא בשיטעון אשר היא פלגשו ודרך זנות היא לו ומחוקי השררה כי הבנים אשר יהיו לו מאשה שנייה כמותרים ולא ינחלו בנחלת אביהם וא"כ מהיכא תיתי שיבא בדעתה אשר יסתכן בנפשו ועובר על חוקי הממשלה ואפילו אם החתן ד"מ הוא מבן שלשים שנה ומעלה לא יעלה בדעתה שכבר הוא נשוי אשה אחרת כדי להתנות עליו ומה גם כי הן בעון פשתה המספחת בכל ערי אדום אשר אין האנשים נושאים נשים בנקל אם לא עד יעברו רוב שנותיהם לריק ולבהלה והם אמרו טענות בלות ומטולאות שדופות קדים עד שירויחו ויעשו קרן ויוכלו למיקם בסיפוקייהו א"כ פשיטא דגם הנערה הזאת כן חשבה בדעתה כי גם חתנה היה בס' כתבת הלזו מכת מדינה ואינו נשוי עד הלום אך מעולם לא נתרצתה להתקדש לו והוא נשוי אשה אחרת. והנערה הזאת מלבד כי מוכנת היא לישבע אשר כנים דבריה זאת לא זאת כשאני לעצמי אמינא דאפי' בלא שבועה היא נאמנת בטענתה ודבר זה למדנו מתורתו של הרב בית שמואל ז"ל בסי' ל"ח שכתב בפשיטות על מ"ש מרן ז"ל דאפי' א"ל השליח תחילה פ' שלחני לקדשך לו ובשעת הקידושין א"ל הרי את מקודשת לי הנז' מקו' לשליח וסיים מרן ז"ל ודוקא ששמעה האשה והבינה יפה קודם קבלת הקידושין שאמר הרי את מקודשת לי דאם לא כן אדעתא דמה שאמר לה תחילה אקדשה לפלוני הוא שנתקדשה לו וקבלה הקידושין יע"ש וכתב הרב בית שמואל ז"ל דהיא נאמנת לומר אם הבינה יע"ש והגם דמהריב"ל ז"ל בח"ד סי' ד' כתב דצריך שנדע באיזה אופן נודע אם שמעה והבינה יפה ואם נאמין לה עפ"י דבורה עי"ש וע' בבאר היטב מ"מ בנדון דידן אפי' מהריב"ל ז"ל מודה דנאמנת היא עפ"י דיבורה מתרי טעמי חדא דכיון דלא נשמע מעולם