שו"ת תעלומות לב חלק ג קעד

שנחלקו חכמי הדור במצרים על גט הבא מנא אמון שהיה כתוב בו פטורין חסר יו"ד ראשונה ונחלקו רבני הדור הו"ד בתשו' הרב"א ז"ל בסי' כ"ב וכ"ג ונ"ד כיעו"ש ואין ראיה משם למנהג נ"א שאפשר שהב"ד של נ"א חשבו שבמצרים כותבים חסר וכתבו הגט כמקום הנתינה אבל האמת שגם במצרים נהגו לכותבו בב' יודי"ן וכמ"ש במנהגי מצרים שבס' טיב גיטין די"ד ע"א וממקומו הוא מוכרע ממה שנחלקו רבני הדור הנז' על הגט שבא למצרים והיה כתוב פטורין חסר יו"ד שהיו פוסלין ומכשירין והוא ברור. ותימה על הרב ק"פ שבמנהגי מצרים אות ז' כתב שמנהג מצרים לכותבו חסר יו"ד ראשונה וליתא כאמור ואין ראיה מהגט ממצרים המובא בס' בארות המים סי' ס"ב שה"ד הרב ק"פ שם דהתם אפשר כתבוהו לפי מה שחשבו שהוא מנהג מקום הנתינה לכותבו חסר ודוק כי אכמ"ל ובנוסח הגט המובא בס' בית אהרן בדנ"ה ע"א מפה נא אמון משנת הדר"ת כתוב פטורין חסר יו"ד והוא ט"ס שהרי הרב המחבר שהרבה להשיב על השנוים שבגט לא העלה על דל שפתיו שינוי זה. ועיין בספה"ק תעלומות לב ח"א אה"ע סימן יו"ד. למנהגנו שכותבים פיטורין בב' יודי"ן אין צורך להארי' הוי"ו דפיטורין כמ"ש הב"ש והח"מ וכ"כ הפר"ח שם בסימן קכ"ו ועיין ג"א סימן פ"א ס"ו ובלח"ש דקמ"ו ע"ג ועי"ש מה שציין ומ"מ נהגנו להאריכה מעט. צד בדת משה וישראל. צריך שלא יהיה בשיט' אחרונה אלא תיבות אלו דוקא ועיין ג"פ ס"ק ס' ואם כתב ישראל באל"ף למ"ד כאחד כתב בש"ע סימן קכ"ו סי"ט שלא נפסל בכך. ומור"ם בהגה כתב דוקא בדיעבד או במקום עגון ועיין ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ע"ה ובסי' קכ"ו סק"ו בענין הארכת האותיות של כדמו"י כדי שלא יסיים באמצע השיטה. כתב הג"פ בס"ק נ"ה שיאריך הדלי"ת והתי"ו וה"א ורי"ש ולמ"ד דבכל הני אם יאריך אינו מפסיד צורתן וכו' עי"ש והכנה"ג בסי' קכ"ו הגה"ט ס"ה בשם הרדב"ז כתב להזהיר הסופרים שלא יאריכו הדל"ת והרי"ש רק הה"א והתי"ו ע"כ והג"מ סי' פ"ג ס"ה כתב שמנהג ירושלם להאריך חמשה אותיות והם אותם שכתב הג"פ והדב"מ דקע"ה כתב להאריך אותיות רדת"ה עי"ש. ואני הנהגתי פה העירה להארי' ג' אותיות שהם תל"ה תי"ו למ"ד וה"א: סימן לא נסח גט חרש המובא בס' גנזי חיים מערכת ג' אות קכ"ה וזה נסחו לכותבו בי"ב שיטין. בכו"כ בשבת כו"כ לירח פ' שנת כו"כ לבריאת עולם למנינא דרגילנא לעמניה ביה הכא במתא נא אמון דעל כיף ימא רבא מותבא נחנא בי דינא דחתמין לתתא במותב תלתא כחדא הוינא. כד אתא קדמנא פב"פ ורמזכא ליה ורמז להוציא פב"ב דאינסיבא ליה ברמיזה ומדרמז לנא כתבנא לה גיטה דכא למהוי מגורשת גמורה ותהא רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולהלן ודן די יהוי לה גט פיטורין ואגרת שבוקין וספר תרוכין כתקנתא דרבנן והכי היא מותרת לכל אדם כדת משה וישראל פב"פ דיין פב"פ דיין פב"פ דיין ובס' גנזי חיים שם הובא כל הסדר מתוקן ומסודר קחנו משם ועיין בס' רוח חיים אה"ע בסי' קנ"ד סט"ו. ועיין למופת הדור האחרון כמהרא"ק ז"ל בספר שער אשר ח"א סי' נ"א במזה"ג גט ע"א בגט חרש. ולפי שבנדון ההוא לא היה חרש גמור כי היה שומע בקול גדול וחשש לס' מהר"מ בולא ז"ל בס' ג"מ שהרי הוא ככל הפקחין. ע"כ כתב שני גיטין אחד של פקח ונתנו תחילה ואחד של חרש ושם הבוא הנוסח שהוא כמו הנסח הנ"ל רק שבמקום דיתיצבייין הכתוב לעיל כתב דיתיצבה. והוא יותר נכון כיון שהכל כתוב שלא לנכח. והוא ברור. סימן לב כשהבעל בעצמו מוליך הגט מעיר לעיר עובדא הוה פה באחד שהיה רוצה לשלוח גט לאשתו למ"ה. ולא מצא שליח. ובהיותו הוא עצמו הולך לאותו מקום שאין בו ב"ד קבוע רצה לכותבו כאן ולהוליכו הוא בעצמו וכבר בהיותי בעוב"י טראבלס יע"א עשינו מעשה כמה פעמים שהי' הבעל בא מבנגאזי וכותב הגט ומוליכו ונותנו שם מידו לידה כפי הסדר המובא בס' בארות המים. ובפרט פה בארץ מצרים שכתב מאריה דאתרין הוא הרדב"ז בישנות סי' רע"ד והעלה שיכול להוליכו ולתתו מידו לידה ובחדשות סי' תקל"ח כתב שמעשים בכל יום שכותבים הגט היום ונותנים אותו אחר כמה ימים ועיין ג"פ בסי' קכ"ז ס"ק י"ב ואילך ומה שציין בי"א ח"ב סי' הנז' הגה"ט י"א. והרה"ג שארינו ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סי' כ"ה כתב הוא וב"ד שאין לעשות מעשה ולא ראינו ולא שמענו מי שעשה כזאת כי דבר זה במחלוקת הוא שנוי וציין להג"פ שם. ובשעת הדחק נראה שיש לסמוך על הרדב"ז ובפרט שהרמב"ם קאי כוותיה כמ"ש בפ"ב דהל' גירושין הל"ב ועיין דבר משה סי' ס"ז בארות המים סי' ן' ואחרון חביב הרב מהר"ח מודעי האחרון בח"ב סי' ט"ל שהאריך הרחיב וכן עשה מעשה רב הרב שער אשר בח"א אה"ע סי' כ"א במזה"ג גט ק"ד ושם הובא נסח המעב"ד שכתבו למקום הנתינה ומבואר יוצא שם כל סדר הנתינה מיד הבעל ליד האשה ובמכתבו להוו"ן בירר לו דהכי עדיף ע"י הבעל בעצמו. מלשולחו ע"י שליח הולכה שענייניו מרובים עי"ש ועוד לו שם גט קכ"א וקכ"ב ובנדון שלפנינו לא הוצרכנו לזה יען באה האשה לפה וקבלה הגט ביום הכתיבה: קונטריס שמות הגטין הובא בספרי תעלומות לב ח"ן דיני גיטין סי' ו' ונדפס שנית בקונטריס דבר אליאו בתוספת נופך קחנו משם.