שו"ת תעלומות לב חלק ג טז

הוה דימא אלא מיניה ועדות הנשים שהעידו מפי השמועה כמאן דליתנהו דמיא שהוא עדות נשים ומפי השמועה נשאר רק עדות אברהם פולינוי שאמר שהי"ל ידיעה עם גוי אחד ומלבד שאין זה עדות של ניאוף ואפי' של כיעור עוד זאת שהוא עצמו אומר שהיה אחר שנתעברה ועדות אברהם דאלמידיגו שהעיד ששמע כך ושמע כך כבר ביארנו שאין בו מועיל והעד הט' שמואל הלוי שנשאל מי היו הולכי' לביתה והשיב שהיו הולכים גוים וישראלים והרוב היו ישראלים גם עדות זה בטל מעיקרו שלא העיד מתי היו הולכים לביתה ואפשר אחר שנתעברה וילדה. ועוד שלפי עדותו הרוב היו ישראלים ופסולים אצלה להיותה א"א ואעיקרא הוא לא העיד שזינתה עמהם או אפי' דברי כיעור ול"מ זה דיימא מעלמא או דומי דמתא ואפשר סדין עשתה ותמכור או היתה כאניות סוחר ואחרי שיש ב' עדים כשרים דלא הוה דיימא אלא מהנואף וממנו נתעברה וילדה צריכים אנו לכוין עדות זה העד שלא יהיו סותרים לדברי העדים האחרים וכמ"ש הר"ן ודעמיה הבאתי דבריהם בספה"ק תע"ל ח"ב בדיני קידושין סי' א': באופן שהמוהל מעיד שהיא אמרה לו שנתעברה מישראל והולד ממנו ויש להאמין להמוהל בזה כדין החיה שנאמנת לומר זה בן הפסולה כדאמרינן במס' קידושין דע"ג וכתב הר"ן ז"ל הבי"ד מב"י בסי' ד' דהמנוה רבנן לפי שעל הרוב אי אפשר בענין אחר עי"ש וכן הביא מהר"י מינץ ז"ל בסי' ו' משם האגודה פ"ב דקידושין על מימרת רב נחמן ג' נאמנים על הבכור ואלו הן חיה וכו' שמעתי עוסקים מכאן שמאמינים לאדם כשר שהוא עסוק בו ולא אחר ע"כ והכי נמי המוהל הוא העוסק בקריאת השם וראוי להאמינו ואם נפשך לומר דהתם שאני שהבן לא הי"ל חזקת כשרות לא ממנו ולא מאמו כמ"ש ריו"ח התם דכיון דליכא חזקה חד מהימן התם הוא שבא לפסלו ע"י עדותו אבל הכא אין עדותו של המוהל הפוסלו כיון דאם עצמה אינה נאמנת לפסלו אלא גילוי מילתא בעלמא הוא דכיון שהיא אמרה מישראל נתעברה אנן לא אמרינן תו שמא מגוי וכמש"ל ומלבד עדות המוהל הרי גם אברהם פוליטי העיד שהיו רוצים לשום שמו חננאל כשם אביו של הנואף ומי הוא זה הרוצה לשום לו השם אם לא אמו כיון שהבעל איננו כמו שמצינו בכתובים פעם כתוב ויקרא שמו דהיינו האב ופעם ותקרא שמו דהיינו האם ובזה פי' כוונת הכתוב בפ' וישב בער בן יהודה כתיב ויקרא את שמו ער ובאונן ותקרא את שמו ואח"כ ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו דהכונה שעתה היה צריך האב לקרות לו שם לזה פירש והיה בכזיב יהודה בלדתה אותו וע"כ קראה היא את שמו והדרש' תדרש אף שכתב הרמב"ן ז"ל שאין בזה טעם וריח והדבר ברור שכשאין האב מצוי האם היא הקוראת בשמו. א"כ מצטרף גם עדות זה שהאם היתה רוצה בקריאת זה השם וגם יש גילוי מילתא מהאשה קונסולה שהעיד' שהאם לעולם אומרת שהולד הוא מאיש ישראל ואחר כל זה אין להסתפק שמא הוא מגוי ובכור: כתב עוד הרב המתיר נר"ו שיש לעמוד במה שאמר האב שאחר פרידתו מאשתו לא בא אליה. כי מאחר שהיה בעיר ומפני שיצא עליה קול שזינתה נפרד ממנה שאלו מאחרים כי אפשר שבעלי מכחיש מפני איזה סיבה והעיד שבתי כי אפי' לביתה לא הלך וא"כ אפשר שאם היו חוקרים ממנו הסיב' היה אומר שמפני סיבה זאת היה אומר שלא בא אליה והאמת הוא שבא אליה וכו' עכת"ד דברים אלו אין להם הבנה דעד כדון לא שמענו שצריך לעשות חו"ד עם הבעל ואף אם היה הדין נותן לחקרו ולדכשו ולא נחקר בדבר היעלה על הדעת לומר שלא נאמין אותו במה שהאמינה אותו התורה מפני שאם היו חוקרים אפשר היה סותר דברי עצמו זו לא אמרה אדם מעולם ולא דברו הפוס' ז"ל אלא אם אומר על הולד שאינו ממנו ומפרש דבריו לפי שכשהלך הניחה בנדתה או לפי שלא בא עליה אלא פעם אחת או ב' וסובר שלא תתעבר מזה וכן כל כיוצא בזה שהוא דעת שוטים אנו אומרים שבאופן זה לא האמינה אותו התורה וכמ"ש הרדב"ז ב"ח סי' שכ"א והחת"ס בח"ג סי' י"ג ועיין בסה"ק תעלומו' לב ח"א אה"ע סי' כ"ב אבל באומר אינו בני או לא באתי עליה סתם התורה האמינתו ואין לנו לחקור עוד: ומ"ש עוד וז"ל זאת לא זאת שאפי' אמר בפי' אינו בני לא מפני זה ר"ל שהוא ממזר שנולד מפסול לה דמאין ידוע לו שלא בא עליה גוי וכ"ש שיש עד המעיד שנולד מגוי אינו נאמן לומר ממזר וכדכתב הרמב"ם אמר האב שאינו בנו שהוא נאמן ואם אמרה היא שמגוי ועבד נתעברה הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה וכן פסק מרן שם ומה לי אם האשה היתה קיימת ואומרת מגוי שנאמנת מ"ל אם אמר העד כיון דהבעל לא היה יכול להכחיש את העד כמו שאינו יכול להכחיש את האשה וכן ראיתי למהרשד"ם ח"מ סי' ש"ד שהכריח דאין להאמין לאב אלא דוקא כשאין עדים יכולים להכחישו וכו' ע"ש: והנה הרב הפו' הי"ו מסתמיך ואזיל במה שכתב שיש כאן ע"א המעיד שנתעברה מגוי וכבר הוכחנו למעל' שאין כאן עד המעי' בבירור שנתעבר' מגוי אלא אדרבא יש עדים כשרים שנתעברה מישראל וכמש"ל ואפילו למטוניה קשה מאד אין עלה על דעתו לומר דכמו שנאמנת האם להכשיר. כך נאמן העד גם נגד האב והוא דבר שא"א לשמוע כמובן ואם יש מקום להאמין עדים נגד האב היינו בדבר שיכולים להעיד נגד דבריו כגון שאומר שכולם בניו אלא שהבן הקטן נולד קודם והעדים מעידים שהאחר נולד קודם והאב טועה הוא בחשבונו ועל כיוצא בזה הוא שכתב מהרשד"ם בח"מ סי' ש"ד שהעדים נאמנים. ואפי' בכגון דא ס"ל להריב"ל ח"א סי' כ"א ומשפטי שמואל סי' ק"ג דהאב נאמן גם נגד עדים ועיין בתשובות הרדב"ז ה"ח סי' תקמ"ו ובמ"ש הגאון מז"ה בחק"ל מה"ב סי ב' ואפילו מהרשד"ם לא אמרו אלא בב' עדים ובאופן שיכולים להכחיש את האב בבירור ואיך ה"ה נר"ו סמך עליו כהלכה פסוקה ויצא לידון בדבר חדש שאפי' ע"א יכול להכחי' את האב שהאמינתו התורה והוא פלא ועוד הוסיף לומר ה"ה נר"ו דכל זה שכתב הרמב"ם ומרן במי שהלך למדה"י דהולד בחזקת ממזר היינו דוקא כשהרחיק נדוד במקום רחוק וכו' וכמ"ש הרמ"ל שאם הוא באפשרות לבא אינם חולקים על בה"ג וכו' וכיון שכן יש להסתפק בנ"ד כי אפשר בא בעלה ומכחיש מפני איזו סיבה וא"כ הו"ל ס' אם בא בעלה ואת"ל לא בא שמא מגוי