שו"ת תעלומות לב חלק ג קסט

פוסלין אם נכתב בב' שיטות כמ"ש הב"ש והפר"ח ועיין לח"ש דקמ"ד ע"ג ואם כתב חשון ולא כתב מר כשר בדיעבד. ג"פ שם. כסלו. חסר יו"ד ואם כתבו מלא יו"ד אין להקפיד כ"כ הג"פ שם משם הריב"ל ח"ג סי' ס"ח וכ"כ הפר"ח ס"ק כ"ג. ועיין ג"פ שם ס"ק ע"ב. ועיין לח"ש דקמ"ד ריש ע"ג. ובס"ה למהר"י מינץ סי' צ"ד כתב דאפילו לא הרחיק הבעל נדוד יהבינן ליה. ועיין ג"מ סי' כ"ח אות יו"ד. שבט טבת אדר. אם השנה מעוברת באדר ראשון יכתוב אדר הראשון ואם כתב אדר ראשון בדיעב' כשר. כן נראה מדברי הש"ע ומ"ש הנ"פ שם ס"ק ל"ג. ויכתוב ראשון בוי"ו אחר השי"ן ואם כתב אדר סתם כשר. כמ"ש רמ"א בהגה. ועיין ג"פ סקל"ב שכתב שנראים דבריו. ובאדר ב' יכתוב אדר השני ושני חסר יו"ד ואם כתב אדר שני בלא ה"א כשר בדיעבד כמש"ל. ואם כתב אדר סתם יש לפוסלו אם אין שעת הדחק ועגון. דב"מ ח"א סי' ע"א אות ד'. ועיין ב"ש ס"ק י"ט. ואם ר"ח אדר ב' הוא שני ימים יכתוב שלשים לירח אדר הא' שהוא ראש ירח אדר השני כמ"ש הב"ח משם מהר"י מברונא וה"ד הג"פ ס"ק ל"ג. ט שנת. ואם דילג תיבת שנת וכתב לירח פלוני חמשת אלפים וכו' כשר. דסתמו כפירושו דבמנין שנים מיירי כ"כ הג"פ בסי' קכ"ו ס"ק ס"ג וציין להראנ"ח ח"א סי' ק"ו. יו"ד חמשת. אם דילג תיבת חמשת וכתב אלפים כשר. כ"כ הש"ע בסי' קכ"ז סי' י"ב. יא אלפים. אם דילג תיבת אלפים וכתב חמשת ושש מאות ונ"ג כשר כי תיבת חמשת היינו פירושו חמשת אלפים. כ"כ הג"פ בס"ק ל"ד. יב ושש. אם דילג תיבת ושש וכתב ה"א מאות ונ"ג כשר. דסתם מאות משמע שפיר שש מאות. כ"כ הג"פ בס"ק ל״ד. יג מאות. אם דילג תיבת מאות וכתב העשרות והאחדים כשר כי הוא מובן דפירוש שש היינו שש מאות. כ"כ הג"פ ס"ק ל"ב ול"ו. יד וחמשים. חסר יו"ד אחר המ"ם. כ"כ הי"א סימן קכ"ו בהגה"ט. טו ושתים. אם כתב ושנים במקום שתים. היה מעשה בבית דיננו בחדש אדר התרכ"ב והכשרנוהו כי רבו המכשירים. והגם שהורו ב"ד הגדול בירושלם ת"ו היכא שנכתב עשרה במקום עשר לגרור הה"א כמ"ש בהוראה דב"ד דס"ב ע"ב נראה דהיינו התם שהיה אפשר לתקן. ולכן חששו למ"ש הג"פ סקכ"ו משם מהריב"ל ז"ל. אך היכא דא"א לתקן כנ"ד ובשהד"ח אין קפידא וכמ"ש הב"ש ע"ד מור"ם דמשמע אפילו לא ניתן ואינו שעה"ד. ועיין ג"פ סקי"ט וג"מ סי' כ"ז ס"ל. טז ושלש. חסר וי"ו ואם כתב ושלוש בוי"ו: כתב רמ"א ז"ל דכשר והפר"ח כתב שגם במקרא נמצאים מלאים ואין הענין משתנה. ועיין לעיל בתיבת ושלשה. ואם כתב ושלשה בה"א לבסוף עי"ל. יז וארבע כלם בלא הא לבסוף (מלבד שמנה שהוא בה"א לבסוף בין לזכר בין לנקבה). יח וחמש. בלשון נקבה ואם כתב חמשה בלשון זכר כשר. כ"כ רמ"א בסימן קכ"ו ס"ה וכתב הג"פ שם סקכ"ו משם מהריב"ל ח"ג סי' ס"ח שאין לחוש למה שכתב בלשון זכר ויהבינן ליה לכתחי' מטעם שהאיש הרחיק נדוד והו"ל בדיעבד ע"ש. והרב רב דגן בדע"ט ע"א כתב משם מה"ג להרי"ד דמזכר לנקבה לא מעכב וכ"ש בשעת הדחק ע"ש. וכ"כ הב"כ ח"ב בסדר הגט דאם כתב לשון נקבה כשר. ועיין בפר"ח ס"ק י"ג שכתב כי כמו כשכותב חמשה במקום חמש כשר ה"ה בכותב אחד במקום אחת דדא ודא חדא מלתא היא ואין מקום לספקו של הח"מ עי"ש ודבריו ברורים ועי"ל בתיבת באחד. ועיין להרב זקן אהרן סי' קס"ח ה"ד המשכנות הרועים באות ג' סנ"ה ומ"ש בס' הוראה דב"ד דס"ב ע"ב דהוה עובדא בגט שנכתב עשרה במקום עשר והורו ב"ד לגרור הה"א ולא טיטו שום טיוטא ע"ש. נראה דס"ל דהיכא דאפשר למתקן מתקנינן ועי"ל בתיבת ושתים. יט לבריאת עולם אם דילג הסופר לבר"ע כשר. כ"כ הש"ע בסימן קכ"ז סי"א ואם כתב לבריאת עלמא באל"ף לבסוף כשר. כ"כ הכנה"ג בסי' קכ"ד. ואם כתב עלמה בה"א. עיין מה שציין הג"פ סס"י קכ"ו סק"ז. ועיין פר"ח וג"מ סי' ל"ב ס"ב. ואם כתב לבריאות עולם בוי"ו אחר האל"ף כשר כ"כ ה' נחלת שבעה סי' מ"ה ס"ז. כ למגינא. בחד יו"ד בין הנונין וחסר יו"ד בין מ"ם לנו"ן. ונראה שאם כתב בשתי יודי"ן יש להכשיר. ועיין ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ע"ד. כא דרגילנא אם דילג אות ד' וכתב למנינא רגילנא וכו' נראה דהגט כשר כמו שכתב הטור אם כתב למנין אנו מנין ולא כתב שאנו וכתב הג"פ בסי' קכ"ו שאפילו לא ניתן כיון שכבר נכתב ינתן. כב לממני. ונראה שאם דילג תיבת לממני דכשר כיון דכתוב למנינא בתחילה וכן אם כתב יו"ד בין הממי"ן נראה דאין להקפיד כמש"ל בתיבת למנינא. כג ביה. אם דילג תיבת ביה אין קפידא. כמ"ש בג"מ סימן ל"ג ס"ה. כד הכא אם דילג תיבת הכא אין להקפיד כיון שכתוב אחרי כן במתא וכו'. ועיין בתשוב' הריב"ש סימן שי"ד ה"ד בב"י סס"י קכ"ז ובג"מ סי' ל"ג ס"ד. וכן אם דילג תיבת ביה והכא וכתב לממני במתא נראה דכשר וכמתבאר בס' ג'פ סימן קצ"ו סקע"ו. ועיין בארות המים סימן כ"ו דב"מ ח"א אה"ע סי' מ"א פאת ים אות ג' דס"ז ע"א. כה במתא. אם דילג תיבת מתא כשר רמ"א בהגה סי' קכ"ז ס"ב ועי"ל במתא האמצעי. וכן אם דילג הב' וכתב הכא מתא כשר דהמשמעות אחת. קנין עירות ד"ג. ועיין לקמן במתא האמצעי. כו נא אמון. כתב מהריק"ש משם הרדב"ז סי' תת"ז דאין לכתוב בגטין כא אמון אלא אסכנדריאה של מצרים וכתב שלא נהגו כדבריו וה"ד הג"ע בסי' קכ"ח. צריך ליזהר לכתוב נא אמון בשיטה אחת ואם