שו"ת תעלומות לב חלק ג טו

מספיקים לפסול הולד ליכא משום חכם שאסר וכו' ולא משום אין ב"ד וכו' ומשום ב"ד בתר ב"ד וכו' ודבריו אלו הרהיבו עז בנפשו להטפל בזה ע"כ והנה ודאי באותו נדון של הסריס מאיזמיר יע"א יפה כתב הרה"ג מהר"א פלאגי ז"ל שהר' המור' באותו זמן לא עמד על הדבר ולא כתב פס"ד לאוסרו בקהל הא ודאי שאין בזה משום חכם שאסר או ב"ד בתר ב"ד לא דייקי כיון דאין כאן חכם שאסר ולא ב"ד שפסק את הדין בכגו"ד ודאי דמצוה איכא לברר וללבן את דינו דעיגון האיש קשה יותר מאשה והוי כעין הצלת נפשות וכמ"ש ה"ה נר"ו בתחי"ד וגם אנכי בעניותי כתבתי כן בפסק כ"ש המובא בסה"ק תעלומות לב ח"ב סי' א' אך מה דמות יערוך לנד"ד שהרב המו"ץ עמד על הדבר ועשה חו"ד וקב"ע וגם עשה פס"ד לאוסרו אלא שאין פס"ד מצוי אצלנו ועשה מעשה רב להשיאו לממזרת ופירש הדבר בכתובה וחתם בכתובה ההיא הוא וב' פרנסי הקהלה שהוא כעין מעשה ב"ד דבעי ג' ולכן לא חתמו רק ב' עדים כנהוג בכל הכתובות יהא ודאי שאין יכולים שום ב"ד ושום רב או חכם להרהר אחריו כמו שביארתי בפסק הקודם ופלא בעיני שראה בס' עיני כל חי מ"ש הרב המו"ץ ז"ל ולא ראה בפס"ד של רבני עיה"ק המובא שם ובס' שמחה לאיש אה"ע סי' ג' ובס' ישמח לב אה"ע סי' י"ג שסיימו וז"ל ורק לנו להודיע כי בהיות עברו שנים רבות למעלה משלשים שנה ואין אתנו יודע אם במשך זמן רב הנז' הוכה חכם או רב מומחה ופקיע לאסור אותו או אותם ומאיזה טעם וסיבה היתה איסורו ע"כ לא נדבר בזה רק אל מול פני השאלה בסדר הכתובה וכו' וכן כתבו בכתב ומפורש המובא בס' עיני כל חי הבאתי דבריהם לעיל וגם גאון עוזנו הרה"ג ר"ל כמהר"א אשכנזי ז"ל בהסכמתו כתב שעל הרב לחקור אם נאסר האב ע"פ חכם ומורה הוראות בישראל עי"ש הביטה וראה מה יקרו דברי הרבנים חסידי ארעא דישראל ומשם ילמד שאם נאסר עפ"י חכם או רב מומחה שאין להרהר אחריו ואיסורו איסור עולם וכמש"ל אין צורך לכפול הדברים: ועתה נבא למה שנשא ונתן ה"ה נר"ו בענין העדים. ראשית אמריו כתב בענין עדות המוהל שמעיד ששמע מפיה שהולד הוא מיהודי אחד ולעומת זה כתב שהעד הז' מעיד ששמע מכמה אנשים שנתעברה מגוי וא"כ הו"ל ע"א בהכחשה ולאו כלום הוא והאריך הרחיב בזה כיעוש ואין הפנאי מסכים עמדי להאריך במה שפלפל בחכמה יען עיקר יסודו רעוע שאין בזה ע"א בהכחשה כי לא יקרא הכחשה לא בע"א אומר נתקדשה וע"א או' לא נתקדשה או ע"א אומר מת וע"א אומר לא מת או ע"א אומר נטמא והלה מכחישו ואומר לא נטמא וכיוצא או אם בע"ד מכחיש את העד אבל אם ע"א אומר נתקדשה. וע"א אומר שמעתי שלא נתקדשה הלזה יקרא הכחשה וכאן אם היה העד הזה אומר הייתי עמך כששאלת את האשה והיא לא אמרה כך אלא בהפך אני נקרא הכחשה אבל כאן הוא אומר ששמע מאחרים ואפי' היה מעיד שידע הוא שנתעברה מגוי ל"מ הכחשה להעד כמובן וגם כי האשה היא היודעת ממי נתעבר' וא"א לאחר להכחישה דמטעם זה אפי' נגד בעלה היא נאמנת מפני שלא יוכל להכחישה ואעיקרא אני תמה על ה"ה נר"ו שהביא תחי' דברי העד הז' ולא הביא שארית דבריו וכן לא יעשה והרי העד הז' אומר שמעתי מכמה אנשים שנתעברה מגוי ומכמה אנשים שמעתי שאין זה אמת כ"א מיהודי אחד וכו' הרי שהעד בעצמו מביא הכחשת השמועות בב"א. וה"ה נכ"ו סמך על שמועה ראשונה ובנה עליה דייק ולא העלה על דל שפתיו השמועה האחרונה הסותרת את הראשונה ואפילו לא היה מפרש דבריו שאנשים אחרים הכחישו את הראשונים לא היה בדבריו ממש כיון שהוא מעיד מפי השמועה ומטעם זה כתבתי לעיל שאין בעדותו כלום וכמאן דליתיה דמיא: עוד כתב ה"ה נר"ו דנראה דהולד הזה לא הי"ל חזקת כשרות דכשנולד כבר יצא הקול שנולד באיסור והביא מ"ש רש"י בקידושין דס"ו ומה שהקשו התוס' על דבריו וסיים דמשמע דבתרי ותרי גם התוס' מודו לרש"י דלא אזלינן בתר חזקת האם אלא שבנ"ד ליכא אלא ע"א שהוא המוהל ויש ע"א המכחישו ופשיט' דאזלינן בתר חזקת האם את"ד הנה ודאי דחזקת האם מהני לולד דאנן קי"ל כמ"ש בכתובות די"ג דלדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ואפי' מאן דפוסל היינו משום דמעלה עשו ביוחסין גבי זנות כמ"ש התוס' במס' כתובות דפ"ז ע"ב ואעפ"י שהאם עצמה מודית שזנתה ואין לה חזק' כשרות דצדקת מ"מ חזקת כשרות דישראלית יש לה וחזקה זו מועיל לולדה וכמ"ש הגאון מז"ה בחק"ל יו"ד ח"א סי' קי"ז אך האמת יורה דרכו שאין כאן ע"א בהכחשה כמש"ל אלא יש כאן עדות ברורה שזנתה עם איש ישראל וכהן הוא ואין אנו יכולים להכשירו מכח חזקת האם כמובן וממילא רווחא שכל מה שטרח והביא ה"ה שאין דבר ערוה פחות משנים ושכדי לפסול האדם צריך ב' עדים הוא משנה שאינה צריכה לנ"ד שהרי יש ב' עדים כשרים האעידי' בפסלותו כמו שביארתי לעיל ולא יכולתי להלום דבריו במה שסיים וז"ל הרי נתבאר באר היטב דאין בכל העדויות הנעתקים לפנינו שום פיסול להאיש הישראלי הנז' ע"כ והגם שכבר פירשתי לעיל דברי העדים הנני חוזר לבארם ולפרשם כי אנכי הרואה שהרב הפוסק הי"ו לא דקדק בהם ככל הצורך ובא לכלל טעות לו' שאין בהם שום פיסול להאיש הישראלי וכן שנה ושילש כמה פעמים ואהימנותיה סמכו הרבנים המסכימים עמו הנה העד הא' הוא בעל האשה שמו חיים גאני האומר שלא בא עליה מקודם שנתעברה. וכבר כתבנו לעיל שדברים אלו הם כמו שאומר אינו בני ונאמן לשווי ממזר ודאי לדעת הרמב"ם לפי מה שהבין הב"י וכמו שפסק בש"ע והעד הבי הוא המעיד ומקיים דברי הבעל הנז' ולקמן נדבר מזה העד הג' רפאל דאלמידיגו הוא המוהל המעיד ששמע מפי האשה שהולד הוא מישראל ובהיותה רוצה לשום שמו כשם אביו של הנואף וכן העיד העד הד' שידע בבירור שהיו רוצים לשום לו שם אביו של הנואף והוא העד הא' המעיד בש"ח שידע בבירור שהולד הוא מאיש ישראל וגם העיד שרק אחר שנתעברה הי"ל ידיעה עם גוי אחד והדבר ברור שלשון זה הי"ל ידיעה אינו עדות שזנתה עמו וכן העיד העד הח' אברהם שבתי שידע שנולד מיהודי כהן כיון שבאותו זמן לא היה הולך לביתה אלא הוא והוא היה שכן שלה ורואה הכל הרי ב' עדים כשרים העד הד' והח' שהעידו בש"ח שידעו בבירור שנולד מיהודי ולא