שו"ת תעלומות לב חלק ג קמו

בשין ימנית הא לאו הכי הא ודאי ראוי לכותבו בסמך כיון דבאיטלקי אין ב' אותיות שונות דומות במבטא לאות הסמך כדי שנשתדל לתת הפרש הזה בין שין שמאלית לסמך כאשר הוכרחו רבני ספרד וצרפת והוא ברור. ושוב אחרי סמוך בא לידי ס' לב שלמה למוהר"ש הלוי ז"ל וראיתי לו באה"ע סי' מ"ז ד"ח ע"ב תשו' אחת לא נודע למי שנשאל על שם אשתרוק אם נכתב בלא אלף. וכתב דלפי האמור יראה שעיקר השם הוא שטרוגה ובענין שטמאטה וכיוצא בה. אלא שההמון היונים מוסיפין בו אלף כענין אישטאמאטא ואשטרו ובגט מפילין אותה כנודע א"ד הצריכים לענינינו והרב בנימין הלוי ז"ל שם בספר מ"ח נראה כאלו אזיל ומודה ליה אבל לעולם כמסתפק ובסו"ד כתב וז"ל ובאמת בנדון כיוצא בזה מהראוי היה לחקור אחרי הבקיאים בטיב לשון יוני להעמיד הדבר על בוניו וכו' א"ד. ואני אומר דדבר ה' בפיהו אמת שבכל הענינים הללו אין לו לשער אלא מי שבקי בהם ובשמותהם ובספרי שורשי המלות והתוארים שלהם כי הא לאו הכי יגשש כעור באפילה חוץ מכבוד הרבנים הגדולים אשר באורם נראה אור שלא יכבה לעולם. הא קמן שם אשטרו שכתב החכם השואל ושתי טעיות טעה בו האחת שכתב שהוא יוני ואינו אלא איטלקי וספרדי וצרפתי והיוני מוסיף בו נון באחרונה אשטרון והטעות הב' שכלל השם הזה עם שמות שנכתבים ביוני בלא אלף ונון שטמטה ושטמו וזה אינו דאשטרו באיטלקי או אשטרון ביוני כולם נכתבין ללשונותם בגוייהם באלף ראשונה וכמו שהוכחנו לעיל. באנו לס' הב' אנו פושטים אותו אפי' בשוק לכתוב אשטרו בטית ולא בתיו כיון שהוא שם לעז וכל שם לעז הרי אפסיקא הלכתא לכותבו בטית דוקא וק"ו משם סטירא שכתב הר' ס' שמות שאפי' דנגזר משם אסתר ראוי לכתוב סטירה בטית כיעוש"ב כ"ש בנדון שלפנינו והוא ברור. סימן טו קורפו יע"א מהרב הנ"ל בשם אשפירא ואישפיראנסא יום י"ט לח' מרחשו"ן גירש חיים בן שבתי בלילי לאשתו הנפקרת אישפיראנסא דמתקריא אישפירא ואבאר הדברים בקיצור נמרץ. ואחלקם לב' סעיפים. א במה שנכתב אישפיראנסא בשין וסמך אחרי דהרב יד אהרן והרב גט מקושר והרב לחם שלמה כתבו דצריך לכותבו בב' שין הטעם מפני שראיתי להרב המובהק כמוהר"י ביבאס ז"ל שקדמני שהגם שבכתובה שחתום עלה הוא ז"ל כתוב אישפיראנשא בב' שין עכ"ז ראיתי לו במעשה ב"ד של גט חליצה שיצא מתחת ידו אחר זמן זה שכתב אישפיראנסא שין ראשונה וסמך אחרונה שידוע דבגט חליצה במקום שנוהגין צריך לדקדק אחריו כמו בגט כיון דשיך ביה ערעור כמו בגט כמ"ש הרב כנה"ג אה"ע סי' קס"ט סוף סדר חליצה אות ר"ס ומזה נראה דדק ואשכח והדר ביה משמועה קמייתא או דהסופר כתבו בלתי רשותו ולא רצה למחוק כיון דהדבר ידוע דאין למדין מספר כתובה לענין סדר כתיבת השמות וא"כ לכל אפיא נראה דהכריח לכתוב בסמך לבסוף כיון דהרב מוהר"מ חאג'יז אע"ג דהביא דעות חלוקות בזה. הגיד לנו דעתו לכתוב בסמך לבסוף וכן דעת מוהריק״ש ומהר"ש ויטאל ה"ד היד"א בשמות הגיטין כיעו"ש. דנרא' ודאי דעל אלו סמך הרב שקדמני ז"ל וא"כ בית דינא בתר בי דינא לא דיקי אפי' שלא גילה את דעתו בכתב על מה אדני אותו השם הוטבעו עכ"ז כבר כתב הרדב"ז חדשות סי' תרכ"ה דכל שאין הטעות מפורש ואיכא למתלי הכי ואיכא למתלי הכי אמרי' כדין עשו וכן דעת מוה"ר מוהר"א יצחקי בס' זרע אברהם אה"ע סי' ח' דאם יש פיסול לא חישינן ללעז הראשו' ואם לא יש צד פיסול אין לשנות מהראשונים ואמרי' בזה בית דינא בתר בי דינא לא דיקי. וא"כ בענין נדון שלפנינו שהרב שקדמני ז"ל הכריע' לכתוב בסמך לבסוף ויש לו על מה לסמוך. א"כ בדין אמרי' בית דינא בתר בי דינא לא דיקי. וגם ס' שמות הגטין כ"י אשר בידי כתוב בסמך לבסוף. ואעיקרא בעינא למימר דבר בסיוע סברת הרב שקדמני ז"ל ומסתפינא מרבותי שלדעתי המעט כל מה שחלקו הראשונים מרן בתשו' בשם אשמיראלדא ומוהרשד"ם בשם שול ואשטריליא נגד רבני מצרים מוהר"ם חמוהי ומוהריק"ש שהיו כותבים בסמך והם ז"ל הכריחו לכתוב בשין שמאלית היינו דוקא באות סמך שהוא במקום אות "איס״ ספרדית. שכבר כתבנו במקום אחר להכריח דרבני ספרד כתבו תמורת האיס ספרדית השין שמאלית ותמורת "הסי״ ״והסי״ נתנו הסמך ויעו"ש בתשובתי האחרת וא"כ התינח בהברת הסי והסי שיש בספרדית ב' תמונות אותיות על זה נאמר שלאותה תמונה של איס ומבטים אותה סי או סי נתנו שין שמאלית ולתמונה האחרת שהיא כמין כף יונית שמבטים אותה ג"כ סי סי נתנו סמך. כדי לתת הפרש בין התמונות אבל בהברת הפתח והחולם והשוריק מעולם לא תבא בספרדי ובצרפתי תמונת הכף יונית בהברת הסא או סו וכו' אלא בהברת הקא וקו וכו'. א"כ מן הדין כל סא וסו וקו בשוריק ראוי לכותבו בסמך דוקא כיון דבספרדי וצרפתי לית להו כי אם תמונת אות אחת והיא האיס. ואל תשיבני שהרב מוהרשד"ם בשם שול שהוא בספרדי סו באיס וליכא למטעי בתמונה אחרת ועכ"ז כתבו בשין שמאלית. וכן בכל אותיות הסמך חטף כמו אישטריא אישמיראלדא וכיוצא דהתם ליכא למטעי ועכ"ז כתבוהו בשין שמאלית. לזה אענך גם ענה. דאני איני מביא דעת זה כי אם על קדמוני רבני ספרד וצרפת שהיו יודעים לשונם בכתיבתו לא על רבני הספרדים שבאו לטורקיא שנשאר להם לשונם הספרדי באותיות עבריות דודאי מהם אין להביא ראיה. וכל זה אני כותב אחר שכבר מצאנו כמה מרבוותא דכותבים בסמך באחרונה על זה אני תוקע יתד במקום נאמן ואומר דכל סא או סו או קו בשורות ראוי לכותבו בסמך וח"ו שאני בא לחלוק כי אם להכריע בין הרים הגדולים. ובמעט ההשקפה אני רואה שכל דברי לעו שהרי כל איס או כמו שתאמר סמך חטף כמו אמשטרדם ופאריש נהגו הראשונים לתת תמורתה בעברי השין שמאלית וכאן לא שייך לומר שיש לטעות עם תמונת הסי או הסי שהיא כף יונית עי אות חיריק או צירי שהרי מעולם אותה תמונה לא תבא בחטף כלל כי אם תמונת האיס ועכ"ז נתנו תמורתה השין שמאלית נמצא דבכל אופן