שו"ת תעלומות לב חלק ג קמה

ותו לא מדי. וכבר ראיתי הדפוס האחרון משנה שעבר (שבספרים הללו כל שהחיבור הוא מחודש הוא מלא וגדוש אשר לא יניח פינה וזוית מכל מין שם ותואר שיתפשט בדלת העם האיטלקי ובסופריו וחכמיו ושבעל הלשון (היושבים באקדמיא) הסכימו עליו כנודע ומפור') ולא פירש שם אשטרו כי אם שנאמר על הכוכבים והמאורות וכנז"ל ותו לא הוסיף שום דבר, לא כן בספר שורשי המילות צרפתיות וספרדיות הקדמון מזה חמשים שנה ומעלה אחר שפי' שם אשטרו על כל הכוכבים הקטנים עם הגדולים ועל המאורות כאשר פי' האיטלקי. הוסיף וכתב. וז"ל מועתק אות באות. גם שם אשטרו יאמר על אדם חשוב יחיד במעלת החכמה וכן נאמר על מי שהוא בתכלית יופי התאר והמראה שלא בדרך טבע. עכ"ד. הנה נמצינו למדין שבספרדי והצרפתי שם אשטרו או אשטר ישתמשו בשמות הנז"ל גם על מין האנושי ומאחר עלות כן בא ואראך איך דינו לכותבו בשין ולא בסמך שמאחר שנתברר לנו ששם זה אינם רגילים לכנותו על שם האדם היפה עינים וטוב רואי או יפה עיני השכל כי אם הספרדים והצרפתים ולא האיטאלקים. א"כ ממילא הוברר שהוא שם ספרדי וצרפתי. וכיון שידענו דמנהג הישראלים הספרדים והצרפתים הוא לכתוב במקום הסמך הספרדית והצרפתית ( הנקראת איס) שין שמאלית כמו שנראה בשמות העירות והאדם. אמשטרדם ״פאריש״ ילואישא ״מאניש״ וכאלה רבות מרובבות א"כ גם שם אשטרו הניתן על האדם שהוא מנהג ספרדי וצרפתי ראוי לכותבו כמנהג אנשי ספרד אפי' יהיה הב"ד אנמאלקי או אשכנזי. והדבר הזה יוצא מקו' ממה שפסק הרב עזרת נשים ה"ד הגט מקושר דפ"ד ע"ד וז"ל ובס' עזרת נשים ״דיליקאדה״ כתב וז"ל הברת שם זה הוא כאלו כתוב בכף והיינו משום הספרדים אין להם הפרש במבטא בין קוף לכף אבל לערביים דיש להם הפרש גדול היה ראוי לכתוב דילי כאדא בכף דגישה אמנם כיון דשם זה לא שכיח אלא בין הספרדים ואם באולי ימצא אצל הערביים לקוח הוא משמות הספרדים צריך לכתוב השם כמו שרגילי' לכותבו בני ספרד דהם בעלי הלשון בזה עכ"ל. ומינה אתה דן ק"ו אם בשם דליקאדה שבהיותה נכתב בקוף דהערבי משנה קריאתה והברתה עכ"ז כתב לכותבו כמנהג הספרדים בקוף יען דהם בעלי הלשון בשם זה עם שיש קרוב לודאי שיקראוהו בהברתם הקוף מן הגרון ומשתנה ועכ"ז כתב לכותבו כמו שכותבים הספרדים. בשם אשטרו דכבר רגילי בהו אינשי לקרותו בהברת הסמך ולא אתו למטעי לקרות בימנכית אינו דין שנלך אחר המנהג הספרדי לכותבו בשין כיון שהם בעלי הלשון בשם זה לקרות שם האדם בשם אשטרו וכנז"ל והוא דבר ברור. ואל יאמר האומר שכיון שאשה זאת היא מארצות היונים א"כ נקראה בשם זה מפני היוני ולא הספרדי דהא נמי ליתא שהרי בלשון יוני יקראו אסטרון בנון באחרונה או אסטיר בחיריק וזאת נקראת אסטרו וא"כ נראה בחוש הראות שבעלי השם הם ספרדים ולא יונים. ואעיקרא כל הישראלים היונים של אלו המקומות אחר הספרדים נגררו גם בזה שהרי שם אנשטא שהביא הג"פ ואיש טאנואטה וכדומה לאלו הם שמות יונים ועכ"ז נכתבו בשין שמאלית נמצא שגם הרבנים שבארצות היון תפסו עיקר לכתוב בשין שמאלית שנראה בפי' שנגררו אחר רבני ספרד שמהם תצא תורה בכל הטורקיא אברופ' ועירנו קורפו זאת יע"א אחר הטורקיא נגררת שרובם ככולם מאותם הארצות באו וגם שהרבנים הקדומים משאלוניקי יצאת תורה להם ודבר ה' מטורקיאם כנראה מתשו' מוהרד"ך ומספר ההסכמות ממאתים שנה ועד הנה הנמצא באוצר הקהלה יע"א. שלשאלוניקי היו שולחים תלמידיהם ללמוד תורה ומשם הוראה יוצאה והדברים עתיקים. ועיין דבר משה ח"א ס' לענין בשר נפיחה מה שהאריך בזה ודוק וא"כ דינא יתיב שבכל ענין קורפו תהיה נגררת אחר שאלוניקי ואכמ"ל ואם יזכני ה' אבאר דבר זה לעיני השמש והירח בראיות ברורות. ואחר שראינו שמנהג שאלוניקי לכתוב כל השמות האלו בשין שמאלית וכל כך תקע מוהרשד"ם יתד במקום נאמן עד שנסתפק אם נכתב בסמך אם כשר או לא כאשר הביא דבריו הרב ג"פ דון מינה איך הוא מנהג ותיקין בשאלוניקי לכתוב בשין שמאלית וממילא קורפו הנגררת אחריה וכנז"ל ודאי דכן ראוי לכתוב כל השמות בין ששורשם ספרדי או יוני. ותל"מ. והואיל ואתא לידן אימא מילתא בטעמא על רבני צרפת וספרד הקדמונים למה נתנו במקום הסמך איטלקית (הנקראת איס) שין שמאלית ולא סמך. ולדעתי האמת איתם יען בשתי לשונות הנז"ל כדי לבטא הברת הסמך יש ב' מיני אותיות האחת כשתבא הכף סמוך לנקודת (שהם אותיות כמו צירי או חיריק אזי אינו נקרא כי מצירי או כי, מחי' אלא סי, מצירי או סי', מחיריק (ובלשון איטלקי נקרא גו' או צי והאטלקים הראשונים היתה הברתם בזה פי או צי בחיריק בצדי ועכשיו הוא בהברת ג'ימל ויוד ונקודה אצלה) והאות הב' אשר הברתה כאות. הסמך הוא הנקראת אצלם (איס) וזה ידוע לצרפתי ולספרדי ואחר שכן גם הרבנים הראשונים הבקיאים בב' הלשונות העברי והצרפתי והספרדי עשו בחכמה שתמורת האות שהברתה בסמך. וכמעט גם תמונתה, והיא הנקראת אצלם (איש) כתבו השין שמאלית ותמורת הכף עם נקודת חיריק או צירי שהברתם באותם הלשונות כהברת הסמך באין הפרש נתנו הסמך וטעם שבחרו לתת תמורת אות (איס) שין שמאלית ולא סמך היינו טעמא שבכמה מלשונות בני יפת נשתמשו באות (איס) זאת עם תוספת איזה אות אחרת בצידה לתמורת שין ימנית שאינה בלשונותם הנז"ל כנודע. א"כ נמצא שגם באותם הלשונות נשתמשו באות (איס) הזאת תמורת השין ימנית וע"ז גם הם תמורת האות (איס) זאת כתבו השין שמאלית והאמת איתם בלי ספק וכל זה הארכתי אם לעמוד על טעם זקנים אבותינו הראשו' גאוני צרפת וספרד ואם לברר טעות החדשים המחודשי' אוהבי השינוי והתמורות שגם בשמות הערים והמדינו' גורעין ומוסיפין ודורשין לגנאי לשנות ולכתוב אמשטרד' בסמך ופאריש פעם בסמך ופעם בצדי ופעם בשין. ולא ידעו ולא יבינו שראשונים כמלאכים ידעו מבטא שפתי המדינות ההם ושפיר היו כותבים פאריש בשין שמאלית כמו שמצינו רבינו יאודה מפאריש שהביא המרדכי וכאלה רבים והדברים ארוכים. ונ"מ לפי מונח זה דכל שם שעיקרו איטלקי ולא ספרדי וצרפתי ובא בו הברת הסמך ראוי לכתוב דוקא סמך ולא שין שמאלית בשום אופן אם לא דכבר הונהגו הבתי דינין שעברו לכותבו בשין שמאלית דהא ודאי אין לשנות דכיון דדשו ביה רבים ממילא אין לחוש שמא יבנוהו