שו"ת תעלומות לב חלק ג קלח

חכמניות תלמודיות להוסיף דבר זה באין המלט כיעו"ש אלא שראוי להתבודד באיזה מקום מהנוסח אשר לפני' ראוי להוסיף דבר זה. כי לא זו הדרך לבלבל כל הנוסח וע"ז אומר. שודאי אחר לשון "והביא לנו הרשאה בעדים״ אין מקום להאריך עוד בדברים שמלבד כי הוא מפסיק הדיבור כמובן הפשוט. עוד זאת דשם כל הדברים הם סיפור שמספרים הב"ד כל מאי דהוה עד אותה שעה שבא לפניהם ואין דרך להפסיק בענין שעשו הם אח"ך על כן המקום הראוי להוסיף בו הוא אחר גמר הסיפור שהוא עד מותרת לכל אדם. דעד שם הם מספרים הכתוב בשטר המינוי והגירושין בקיצור ומשם ואילך מספרים כל מה שעשו הם אחר זה וקודם לכן דברים חצוניים לקיום הענין כדין וכהלכה באומרם. וקודם מסירת הגט לשליח בטל לפנינו וכו'. הנה מלון לכתוב בזה האופן. וקודם כתיבת הגט ומסירתו לשליח נטפלנו בעיקר שטר מינוי שליחות קבלת הגט שבא לפנינו חתום בעדים ומקוים ומדאיתבריר לנו חתימת כל שלשה דחתימי על הקיום דאינון אינון אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי לפו"ד ואתקיים ואחר כן בטל הבעל הנז' לפנינו וכו' עד סופו. והוא הנוסח הישר והראוי לעשותו מכאן ואילך בכל בתי דינין החרדים אל דבר ה' ומינה לא נזוז כי באופן בזה יותר ענין שליח קבלה לעיני השמש והירח ורבינו פרץ ראש אב"ד מקודש גדול המחמירי' יענה אמן אחר דברינו בכל כחו. הפעם אודה את ה' אשר הגיעני לעשות מעשה בדבר שהוריתי להלכה זה למעלה מט"ו שנה. כן יהי ה' אלהינו עמנו תמיד כאשר היה עם אבותינו זיע"א: הס' הי"ג עוד ראיתי ונתון אל לבי לכתוב סדר לשון הגרושין כשמוסר המגרש לשליח קבלה. ממש כמו שחנו מסדרים בפיו דמלבד דבשטר הראיה אנו אומרים "ואמר״ וא"כ בהכרח צריך להעתיק כל הלשון בדקדוקו מה שאינו נראה בכל הנוסחים עד שהוא נראה פלא בעיני עוד זאת דכיון דכל עיקר שטר הראיה הוא להבטיח לבן של הב"ד שיגיע לידו אותו שטר. שהענין נעשה כדת וכהלכה עד שאנו מודיעים להם את כל העשוי. למה נגיד להם כמה דברים טפלים ונניח את העיקר שהוא לשון המגרש במסירת הגט לשליח קבלה בדקדוקו ? והוא דבר ברור יותר מביעתא בכותחא. וזה נוסחו בשני בשבת ארבעה ימים לירח אלול שנת חמשת אלפים ושש מאות וארבע עשרה לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן במתא קורפו יע"א דעל כיף ימא מותבא וממימי מעינות ובארת מסתפקא נחנא בי דינא דחתמין לתתא במותב תלתא כחדא הוינא ובא לפנינו מנחם המכונה מאנדולין בן יוסף העומד היום כאן במתא קורפו הנזכרת וגירש את אשתו דמתקריא דוריטא בת חיים ונתן גיטה ליד יעקב מינירבו בן שבתי שעשאתו אשתו דמתקריא דוריטא בת חיים הנזכ' שלוחה בעדים לקבל גיטה מבעלה מנחם המכונה מאנדולין בן יוסף הנז' ואמר לו אתה יעקב מינירבו בן שבתי התקבל גט זה לאשתי דמתקריא דוריטא בת חיים וזכי לה בו ובקבלתך גט זה תהיה אשתי דוריטא בת חיים הנזכרת מגורשת בו ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם. וקודם כתיבת הגט ומסירתו לשליח הנז' נטפלנו בעיקר שטר מינוי שליחות קבלת הגט שבא לפנינו חתום בעדים ומקוים בקיום ב"ד ומדאיתברר לנא בי דינא דחתמין לתתא חתימת כל שלשה דחתמין על הקיום דאינון אינון אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי לפום דינא ואתקיים ואחר כן ביטל הבעל לפנינו כל מודעי דהוה ליה שאם מסר מודעות שיהיו מבוטלות ולא נתן שום תנאי בגרושין. וקרינו את הגט קודם נתינתו ואחר נתינתו והיה כשר כדת וכהלכה ומחמת שראינו גרושי האשה דמתקריא דוריטא בת חיים מנחם המכונה מאנדולין בן יוסף בעלה הנז' שנתן גטה ליד שלוחה לקבלה כתבנו לה שטר זה להיות לראיה וזכות בידה והכל שריר ובריר וקים.... פב"פ ראש אב"ד פב"פ דיין פב"פ דיין בענין נוסח חתימת הבעל שלא היה יודע לכתוב ולחתום בעברי. אבל היה יוד מאד לכתוב ולחתום בגופן שלהן. גמרתי בדעתי להעתיק הדברים בגופן שלהן ושהוא יכתוב ויחתום ובזה ודאי יצאנו מידי כל פקפוק והטעם שמלבד מה שהוכחתי בספרי הקטן חוקר לב בסעיף החמשי דחתי' הבעל כמעט אינה צריכה כלל דלא חישיינן לערעור הבעל וכיוצא וכמו שהוכחתי שבכמה עיירות אין מנהגם בהתי' הבעל וכאשר הארכתי במקומו עוד זאת דעכ"פ כיון דכבר כתב וחתם בגופן שלהם ונתקימה חתימתו א"כ כבר ביטל את המעוררין ולמאי ניחוש עוד ? ולעשות עוד ולהושיב ב"ד אחר לא הוה בחילי כי לא היה בנמצא ראויים והגונים לזה וטריחא מילתא לעשות עוד קיום על חתי' ב"ד אחר שיהיה חתימתם נכרת במקום האשה וע"כ סמכתי בחתי' הבעל באיטלקי מפורש ושום שכל. דבר אליהו ס"ט המחבר מה שהצריך שיחתום הבעל על העתקה איטאלקית הוא טירחא יתרה וללא צורך. ואני נוהג לתרגם לו באיטאלקי או צרפתי מה שכתוב בלה"ק והוא חותם כמנהגו ודי בזה: סימן ח מצרי' יע"א יום בו אייר א"ם לבינא למפאר' תפארה רב נהוראי גאון חיבת עין ימין עטרת תפארת גולת הכותרת הרב המופלא וכבוד ה' מלא רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה מוכתר בכתר תורה ש"ט ומלכות כמוהר"ר אליהו חזן יצ"ו אתה ה' תשמרהו ניר״א אחרי דשו"ט שלום כבוד תורתו הרמה. מכתביו הקדושים קבלתי לנכון ואעלוז בהם המון רבה. בענין כתבו אשר כתב אלי אודות האשה שרוצה להתגרש במח"ז. ורומעכ"ת חכם עדיף מנביא דיבר בקדשו הכי אמר דמצוה להפרידם ! המאורע כולו הוא ענין רע ומר מה שאין הקולמוס פולטתו. ותורף הדבר שהיא זה כשני שנים שנקשרה עם ערל אחד וכפי דברי הבעל כבר ילדה ב' בנים