שו"ת תעלומות לב חלק ג קלו

הזה עצמו שסידר הרב מוהר"י ביבאס ז"ל שקדמני וראיתי שכתב מנדולין בלא אלף ואין ספק שנגרר אחר מ"ש הלק"ט. ולפי האמור אין ספק כי האמת אתנו ואין לנו אלא לכתוב במם ואלף כמו שחותם באיטלקי והוא ברור. הספק הח' שנסתפקנו אם שם דוריטא הוא עיקרי או נגזר משם דורו או דונא. יען מצינו כתובה אחת על אשה אחרת שנקראת בפי כל דוריטא ובכתובה מצאנו כתוב דונא ודורו וכיוצא. ואעפ"י שאשה הזאת לא הוחזקה כי אם בשם דוריטא ולא בשם אחר כלל עכ"ז לצאת ידי ספק כתבנו דמתקריא דוריטא וכמ"ש מוהרימ"ט על שם אבגיל וכן כתב הרב ג"פ ז"ל דק"ה רע"ג שכתב דאם הדבר ספק אם בשעת לידה נקראת שרה (ועכשיו שרולה) דיש מי שאומר דמסתמא יכתבו שרה דמתקריא שרולה. או יכתוב אנת אנתתי דמתקריא שרולה ויש אומרים דלא יכתוב רק שרולה לבד וכן נ"ל עיקר עכ"ד. ואעפ"י שמוה"ר ז"ל נר' לו עיקר לכתוב שרולה בלא דמתקריא עכ"ז כתבתי דמתקריא מתרי טעמי קשוט אי משום דכבר פשטה הוראה דכל מין ספק בשינוי השמות אנו כותבים דמתקריא ולא משגחינן ע"כ הפקפוקים שפקפקו האחרונים על הוראת מוהרימ"ט ז"ל. וכן עשינו כמה פעמים מעשה דמפני ספק כל דהו או ספקות רבות אנו כוללים ופושטים אותם כתיבת דמתקריא. ואף זה כאחד מהם וזאת שנית שכיון שכבר נמצא כתובה על אשה ששמה דוריטא שכתוב בכתובתה דונא או דורו א"כ יש מקום לחול הספק שמא כך מנהג העיר. ולא דמי לנדון הרב גט פשוט שמה שהיה מקום לחול הספק היה מפני שזקנתה היתה שמה חנה. ושמא ממנה נגזר שם חנולה. דלאו כ"ע קורין בשם זקנתם. לא כן הכא ספקין הוא יותר ממשיי שמא מנהג העיר לקרות לכל דונא ודורו. דוריטא. וע"כ הסכמתי לכתוב דמתקריא ויצא הדבר בהיתר וגם נכתב בט' ולא בתיו כיון שהוא לשון לעז ואפילו בשם פטירה שהוא קיצור אסתר נכתב בטית כ"ש בזה שכולו לעז וכמ"ש במקום אחר באורך יותר. ושוב אחר מעשה בא לידי הגט הנז' וכנז"ל וראיתי שם דכתב דמתקריא דוריטא וששתי כעל כל הון. אמת שכנגד זה ראיתי שכתב דוריתא בתיו והוא טעות גמור ויש לתלותו בהמעתיק כי נער יכתבהו. הספק הט' כיון שהאשה אינה עומדת פה איך ראוי לכתוב ? אמת שהרב משפטי שמואל דקנ"ו ע"ד כתב וז"ל אך כששולחים גט חוץ לעיר לא יכתבו עמידת הבעל והאשה דאיכא קלקול בדבר ואחרי דלדעת הרוב לא מעכב למה נכנס בקלקול הזה מוסכם מפי רוב מנין ורוב בנין ומינה לא תזוז ע"כ. וכדבריו אלו ממש סיים הרב מ"מ דכ"ז ע"ב וז"ל אבל באשה העומדת במקום אחר אין כותבין מקומה מהטעם הנז' ומינה אין לזוז עכ"ד. והגם שהרב מ"ש גדול כבודו ובפרט לנו בני קורפו כי מרנא ורבנא הוא אשר יצק מים ע"י מורינו הגאון מוהרד"ך ז"ל עכ"ז בענין זה אין שומעין לו שכבר כתב מוהריק"ש דרבים וגדולים פוסלים כשלא כתב שם המקום. (והם הראב"ד והרשב"א וסיעתם) וראוי לחוש לדבריהם ולכתוב א' מג' מקומות (דהיינו או לידה או דירה או עמידה) או לפחות יכתוב בכל מקום שתמצאי ביוד ונכון לכתוב בכל מקום שאת עומדת שלא יטעה בחסרון יוד עכ"ל. וה"ד הרב ג"פ ס"ק י"ד וכתב שכן נהגו בעה"ק ירושלם תו"ב עי"ש, וכן כתב הרב מוה"ד גט מקושר בולה ואחר שכן אין ספק שכן ראוי לנהוג כמנהג עה"ק ירושת"ו ובלאו הכי הקלקול שכתב הרב מ"ש ז"ל הוא ודאי כדכתב מוהרשד"ם אה"ע סו' סי' נ"ח באומרו. שאם כתב העומדת במקום פ' ונמצא שלא היתה שם בשעת כתיבת הגט שלא תנשא בגט זה. וכתב הרב ג"מ בולה דמשמע מדבריו דאפי' אם הבעל לא ערער עי"ש. וא"כ כשאנו כותבים בכל מקום שאת עומדת ליכא שום קלקול ונתקימו דברי הרב מ"ש ז"ל ויצאנו ידי חובת אותם הרבים וגדולים שכתב מוהריק"ש. ונ"מ מזה שאין לכתוב ולאתריכי כמ"ש הרב ג"פ סי' קכ"ו סל"ח והג"מ בולה על מקומו עי"ש. ושו"ר להרב דבר משה דק"פ ע"א וז"ל בנוסח הגט שע"י שליח קבלה נראה דאין לכתוב העומדת היום כאן במתא פ' כיון שהיא אינה עומד' באותו מקום וכדין גט. הנשלח ע"י שליח הולכה דאין לחלק בזה כלל וכו' וה"ה דאין לכתוב ולאתריכי וכמ"ש בס' ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ח וסי' קכ"ח ס"ק י"ז וכן נעשה מעשה עכ"ד. ובאמת הרב ד"מ אחר שהביא דברי הרב ג"פ שבמקומות הנז"ל היה לו להודיענו אם כתבו בנ"ד בכל מקום שאת עומדת או לא. ונ"מ דהיה לנו הענין מעיר לעזור פה קורפו יע"א כאשר כבר הוכחתי במקום אחר דקורפו נגררת אחר שאלוניקי בכל מנהגיה. אבל לא הוברר הדבר בזה מה עשו ? ועם שכבר נראה מהפשט שלא כתבו בכל מקום שאת עומדת דכל כי הא הוה ליה לפרש אחר שהיה בידו ס' ג"פ באותו פרק באותו סימן בסעיף י"ד איך שיהיה אין מניחין את הודאי ותולין את הספק וע"כ הסכמתי לכתוב בכל מקום שאת עומדת ולהשמיט ולאתריכי כמנהג עה"ק ירושלם ההר הקדש אשר ממנו חוצבתי ומשם תורה למדתי ולימדתי ומקרא צוח על זה אל תטוש תורת אמך אם המדינות שתובב"א. ואחד מעשה בא לידי הגט הנז"ל וכנז"ל וראיתי לו שהשמיט בכל מקום שאת עומדת וכיוצא בו. וכבר נראה בחוש הראות שנגרר אחר פשט פסק מרן סי' קכ"ח סו' סעיף ב'. אבל אחר המ"ר נעלם ממנו מ"ש מוהר' בעל שמחת יו"ט בדמ"ד ע"ג דלענין איסור ערוה בגיטין וקדושין ויבום וחליצה אנו נוהגים לתפוס כל החומרות שנהגו הפוסקים. אלא דלהקל אין אנו יכולין לעשות הפך עכ"ד דכוותא ב"נד דלחומרא צריך להשתדל לצאת י"ח כל הפוס' הגדולים הנז"ל. והוא ברור. ונ"מ מכל האמור דגם אם הייתי רואה קודם מעשה הגט הזה. לא הייתי קובע בו מנהג. אי מצד דבפעם אחת לא יוקבע שום מנהג. ואי מטעם שכבר נודע לי שהרב שקדמני ז"ל בו בפרק היה חולה. וסדרו חכם אורח הבא מחוץ. אלא דבאמת בגט זה עצמו היה ראוי להתבודד אם היה בא לידינו הגט גופיה קודם מעשה והדברים ארוכים. הס' היו"ד בענין נוסח לשון הבעל במסירת הגט ליד שליח קבלה. דהנה נוסח