שו"ת תעלומות לב חלק ג קלד

אחר. שהאשה אינה יכולה לבא פה ושליח הולכה ג"כ א"א שהמעשה יהיה נגמר ע"י הפסול ובליעל. וא"כ נוכל להחליט שלא נברא דין שליח קבלה כי אם לנדון כזה. ולא בדרך גוזמא. ועוד אעיקרא כבר הסכימו האחרונים שכל עיקר חומרת רבינו פרץ הוא דוקא מפני קיום החתימות שאפשר לא ימצא להתקיים במקו' הנתינה ויסמכו על מיעוט פוסקים דס"ל קיום ב"ד אינו צריך קיום. ואחרי האמת לית הלכתא כותיהו: דגם חתי' הב"ד יכולה להזדייף כדמצינו בב"ב דקס"ח ע"א. וע"ז הסכים רבינו פרץ שלא לעשותו. וא"כ בנדון שלפנינו מלבד שאנו כתבנו השטר שליחות קבלה ושלחנוהו ובא חתום ומקויים. וא"כ הא ידיעא מילתא בדוכתיה דהיא לא זיפתיה שהרי הוא השטר אשר שלחנוהו מהכא ולא שלחנוהו לידה כדי שנאמר דהיא זיפתיה וכמו שהאריך הגאון התשב"ץ ז"ל בהרבה מסימכ' כולם נקבצו באו לך בתשו' חוקר לב הנז"ל. עוד זאת שגם השליח קבלה עצמו הוא שהוליכו בידו והוא החזירו והוא אומר בפני נחתם אפי' שבשליח קבלה לא האמינוהו חכמים ע"ז כי אם בשליח הולכה. עכ"פ אומדנא נוספת היא שהיא לא זיפתיה וכיון שיצאנו מחשש זיוף דידה כמו שהוא דין המעב"ד היוצא מתחת ידה המובא בתשב"ץ ח"א סי' קמ"ג ופסקו מרן אה"ע סו' סי' קנ"ב. א"כ אין לחוש עוד לשום זיוף וכמו שהאריך התשב"ץ ז"ל. אם לזיוף דבעל הנה הוא עמנו מלבד מ"ש התשב"ץ שם. ואם לזיוף דשליח אין אדם חוטא ולא לו. וא"כ בנדון שלפנינו אין מי שיוכל להתנגד דאפי' בלא קיום ראוי היה לסמוך עליו והדברי' הם אמתיים והם כמעיין נובע כל מין אמת שבעולם וכל זה כתבתי כדי להתלמד למקום אחר. כי בנדון שלפנינו כבר כתבתי שסדרתי שיתקים ונתקים באיטל' בעדים ישראלים שראו שעת חתימת העדים בעברי ומזכירים באיטלקי שמותם בפירוש שהם פ' ופ' ושחתמו בפנינו לא נשאר ריח ספק בדבר. והרי הוא כשר ומכושר כמ"ש מרן ח"מ סי' ס"ח. וא"כ אחרי שיצאנו מידי ספק הקיום א"כ בוטלה החומרא של רבינו פרץ מעיקרא אפי' במקום דליכא שעת הדחק גדול והוא ברור ופשוט. הספק הב' איך לכתוב בשטר מינוי שליחות קבלה אם לכתוב העומדת היום במתא וינציאה או בוינציאה מתא. ועם שבאמת כבר כתב מור"ם דיותר טוב לכתוב במתא פ' ולא בפ' מתא. עכ"ז אם נהגו לכתוב בפ' מתא אין לשנות וכמו שהוא מור"ם עצמו בנוסח הגט כתב בקאזומ"י מתא וכאשר הארכתי ע"ז עוד במקום אחר. וע"כ יצאתי לחפש וראיתי בנוסח גט מובא בפחד יצחק וגם בהלק"ט בסוף הספר דע"א ע"ב שכתב בוינזיא מתא וגם שכן נראה מהרב משפטי שמואל דקס"א ע"א שבכתבו מנהג ארטה שכותבים בקרוצפא מתא שם לא הזכיר שינוי מנהג וניציאה. כמו שהזכירו לקמן וכמו שנדבר ממנו מזה נראה דגם הרב מ"ש ידע דהיו כותבים בויניציאה מתא. וע"כ הסכמתי לכתוב בויניציאה מתא. הספק הג' באיזה אותיות ראוי לכתוב ויניציאה וראיתי בזה שינויים הרבה. שבנוסח המובא בפחד יצחק כתוב ויניזיא ג' יודין וזין ואלף. ובמשפטי שמואל שם כתוב בג' יודין וזין ואלף והא לבסוף ובלקט שם כתוב בג' יודין וזין והא לבסוף בלא אלף כלל. ובדפוסים הרבים כתובה ויניציאה בג' יודין וצרי ואלף והא וע"כ נסתבכתי והסכמתי לכתוב ויניציאה כמו שהוא בכל הדפוסים. אם מטעם שהוא כמו שם השגור בפי כל והסכימו כל הפוסקים לכתבו ומה שם השגור גדול מריבוי הדפוסים וספרי תפלות ותהלות אשר רבו כמו רבו ? ועוד שהרב גט פשוט ס"ק מ"ב כתב שהספרדים כותבים ויניציאה בג' יודין וצדי ואלף והא ואנו ספרדים מבטן ומהריון שלא ימחה שמינו עד יבא מורה צדק לנו. ואע"ג דראוי לכתוב כפי מנהג המקום אפי' בשינוי המוצאות. עכ"פ אנן דלא ידעינן מנהגם היום הזה. א"כ ראוי לתפוס במנהג הספרדים שהוא מנהגינו דודאי קהלת רבני ספרד אשר היו שם כך כתבו ועיין מ"ש הרב המניח ז"ל בהלק"ט דע"א ע"א ודון מינה ואוקי באתרין ועוד דמילתא בטעמא איכא במנהג זה שהרי כל זיטא שבאיטלקי הברתה כמו הצדי וכן פשט הדבר שמעתיקי' אותו בצדי כיון שהברתה שוה. ולימים מקדם היה כמו זה גם הברת הכף יונית שהוא הכ' שהיו הראשו' בוטים אותו כאלו כתוב בצדי ויוד ועכשיו כבר נשתנה ומבטים אותו כמו הג' ונקודה על גבה וכאשר כתבתי במקום אחר וא"כ ראוי להעתיק הזיטא בצדי והוא בכור. באנו לענין אלף והא באחרונה ג"כ ע"ז כבר כתב הרב גט פשוט סקל"א טעם כעיקר למה ראוי ליכתב באלף הא, ראה דבריו שקולים בשקל הקדש ותרוה צמאונך ועוד הא קי"ל כל שעת הדחק כדעבד דמי ואין לך שעת הדחק גדול מזה. דלמי נשלח ומי יגיד לנו מנהג ויניציאה (אפי' שצריך להמתין יותר מט"ו ימים והוא עגון כנודע אפי' משאלוניקי לשריץ כמ"ש הרב פ"מ ח"א סי' מ"א] אחרי כי ויניציאה לובשת שחורים ומתעטפת שחורים אין נוטה עוד אהלה ואין מקים יריעותיה כי בא זדון ויבא קלון במקום מורה הוראה והוא המתלוצץ ולועג על כל הדקדוקים הללו בגטין וקדושין כנודע רשעתו בכתב ובע"פ, ואין לך בזיון התורה אם תכתוב לו ולכיוצא בו למען דעת הדברים כיצד מתנהגים עכשיו. אוי לדור שכך עלה בימיו וע"כ גזרתי אומר וכתבתי ויניציאה כמו שכתוב בכל הספרים הנדפסים מהטעמים האמורים ותשקוט הארץ. באנו אל הספק הד' איך ראוי לכתוב? אם על כיף ימא או באופן אחר ? על זה ראיתי דהדבר בא במכובה עצומה והנה הרב מ"ש כתב וז"ל ובויניזיאה יש כותבים דיתבא על כיף ימא. ויש כותבין בגו ימא. ונראה דטוב לכתוב דיתבא על מי הים יען דאינה עומדת על הים ממש רק תוך הגמים ומים נאספים ונמשכים אל הים עכ"ד. וכנגד זה בנוסח המובא בפחד יצחק והוא קדמון כתוב דיתבא בימא. וכן כתב הלק"ט שם דיתבא בימא. והסכמתי לכתוב דיתבא בימא או מטעם. דטעם הרב מ"ש ז"ל שאינה עומדת על הים אלא בתוך הים שהאגמים הם מי הים עצמה כנודע וא"כ כשאנו כותבים דיתבא בימא כבר מובן דבר זה שהרי מקרא מלא הוא "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים. ור"ל בתוך הים כמו שסיים הכתוב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והוא המקום שבא סוס פרעה הנז"ל. א"כ נמצא דבכתבינו דיתבא בימא כבר כיוונו לדעת הרב משפטי שמואל וטעמו. ונפקא מינה שנוסח הרב מ"ש לא ידענו אם נעשה מעשה לכתוב כך לא כן בנוסח דיתבא