שו"ת תעלומות לב חלק ג קלא

שכשהב"ד מעידים שבפניהם נעשה כל סדר הגט ומינוי השליח. עדיף מפי ממה שאומר בפניהם השליח א' בפ"ן ובפנ"ח. ולא תהא שמיעה גדולה מראיה. ובפרט על הסדר שאנו עושים שעדי הגט הן הם עדי ההרשאה וחותמים בהרשאה אשורית כמו שחותמים בגט. וההרש' מקוימת מב"ד וממלא נתקיים הגט. וגם כי בההרשאה כתובים סימנים מובהקים תחילת שורה וסוף שורה. ונקב יש בצד אות פ'. ועל הכל כי הגט וההרשאה נשלחים מב"ד של מקום הכתיבה לב"ד של מקום הנתינה. ומונחים יחד הגט וההרשאה בתוך נרתק אחד וחתומים על הנרתק ב"ד של הקיום וכל זה מונח בתוך נרתק אחר עם מכתב הב"ד להודיע כל סדר הגט לב"ד של מקום הנתינה והוא חתום סגור ומסוג"ר חותם בתוך חותם. כמבואר כל הסדר בספה"ק תעלומות לב ח"א אה"ע סי' יו"ד. והכי עדיף טובא מהסדר שכתב ה' תומת ישרים סי' ק"ב וגם התשב"ץ בח"ג סי' שכ"ו כתב שיכרוך הגט בסימנים מובהקים וימסרנו לגוי והגוי ימסרנו לשליח והשליח לאשה ע"כ ובאופן שסידרנו בעניותנו הוא הדרך המוכשר לכל הדעות. כי בשליחות כזה ע"י הבי דוואר לא מקרי יד גוי באמצע כמובן. ומ"ש אהובנו הרה"ג כמהרח"ם נר"ו בס' שדי חמד מער"ג סק"י דיש שכתבו שטעם החילוק בין שליח שעושה הבעל (שלא בפניו) דאי אפשר לשולחו ע"י נכרי לשליח ב' שנעשה ע"י ב"ד משום דאלים כח ב"ד למשוי שליח של"ב ע"כ לא ידעתי מה כח ב"ד יפה בענין זה שהרי אין הב"ד הממנים את השליח הב'. אלא השליח הא' ממנה בפניהם את הב'. ולדידי מינוי הבעל בפיו בפני ב"ד את השליח שלא בפניו. עדיף ממינוי השליח א' לשליח ב'. והשליח הא' הנמנה לפני ב"ד יכול לומר בשופי שליח ב"ד אני או נעשיתי שליח בפני ב"ד כמו שביארנו. והרב מטעי משה דכ"ח ע"ב ה"ד הרב הנז' שם סקט"ו העלה שמהראוי להנהיג בשליח א' לפני ב"ד עי"ש ומה שכתב להשיב לזה הרב המחבר נר"ו שזה הוא קולא לדעת הגאונים וכו' עיש"ב אתו הסליחה בזה שאם נרצה לחוש ולהחמיר בשליחות הגט ע"י נכרי אין נפקותא בזה משליח א' לב' שלוחים. ומה שהצריכו ב' שלוחים. הוא כדי שהא' יאמר בפני ב"ד בפ״ן ובפנ"ח. ובסדר שביארנו שאין צורך לזה. הא ודאי כי די בשליח א' הכוונה בפני ב"ד. ובספה"ק תעלומות לב ח"ב סי' ו' ד"ס ע"ב וע"ג ביארתי שיכולים אנו לפרש דברי הגאונים שגם הם מודים בדרך הישר הזה ואכמ"ל. ועתה זה מקרוב בא לידי ס' כתב סופר הנד"מ וראיתי להרב המחבר ז"ל שם בחאה"ע סי' צ"ו שהאריך בענין זה. ואסוף דינא העלה דלשולחו ע"י בי דוואר עדיף מלשולחו ע"י נכרי מכמה טעמים והם דברים ברורים ראוים למי שאמרם. אלא שבסו"ד כתב דנגד זה יש גריעותא ע"פ תשו' הרשב"ץ (ח"ג סי' שכ"ו) דס"ל דכ"ע מודים דמע"ג קרקע לא מהני א"כ במניחו בארגז של דואר בא ליד מוביל הכתבים לכ"א על מקומו מן הארגז והעגלה הנז' כנוטל מע"ג קרקע. וגם אם יתן ליד הנכרי הממנה בב"ד ה"ה כמניחו בארגז ואח"ך על העגלה ולא בא ליד השליח מן נכרי זה שבא לידו. אלא שכבר כתבנו כי דברי הרשב"ץ אין להם מובן וצ"ב. ולכן מהיות טוב יעשה ב' שלוחים א' שיקבל מן הב"ד ושני שיקבל מיד השליח ההוא ויהיה הב' שליח להולכה לאשתו וכו' ואם א"א לעשות ב' שלוחים כאלו טוב יותר לשלוח עי"ן מלשלוח ע"י ב"ד וכו' עיש"ב. והנה אנכי הרואה שהרב ז"ל הפריז מאד על המדה. כי מלבד שי"ל שהרשב"ץ ז"ל לא כתב שהשליח לא יטלנו מע"ג קרקע אלא לתת טעם לס' האוסרים לשלוח הגט ע"י נכרי דחשבי ליה כטלי גטך מע"ג קרקע. וכתב שאין זה טעם מספיק כיון שהוא בר דעת ולא חשיב כקרקע. ואפי' נימא דס"ל דלכ"ע לא יוכל השליח ליטול הגט מע"ג קרקע. ודינו כדין האשה ממש. מ"מ אזיל ומודה שהשליח יכול ליטלו מיד הנכרי כיון שהוא בר דעת. וכיון שכן לא ידעתי איך חשב המכתב המונח בארגז הכתבים כנוטלו מע"ג קרקע. אחרי שאין השליח נוטלו מן הארגז. אלא מוביל הכתבים מביאו לידו. ומה לי אם בא לידו מהנכרי שלקחו מהבעל. או מנכרי שלקחו מהארגז ומסרו לידו. סוף סוף הוא לא נטלו מע"ג קרקע. ומה צורך לשליח ב' שיקבל מהנכרי למוסרו להשליח הולכה. כיון שהנכרי מעשה קוף בעלמא קעביד. ואיננו בתורת שליחות. מה לי אם מביאו מיד הבעל. או מביאו מאהבי דוואר. העיקר הוא שהשליח לא יטלנו מע"ג קרקע. והרי לקחו מיד מוביל המכתבים ודיו. וזה אני אומר אפילו אם הבעל שלחו עם מכתבו ליד השליח הולכה ע"י הבידוואר. כ"ש בסדר שאנחנו עושים שהבעל מוסרו ליד הבית דין של מקום הכתיבה והם שולחים אותו עם הבי דוואר ליד הרב וב"ד של מקום הנתינה והם מוסרים אותו ליד השליח הולכה. שבאופן זה ודאי דגם הרב כתב סופר ז"ל אזיל מודה דשפיר דמי. אתאן למה שאדוני שאל ע"ד הקנין הכתוב בהרש' הכתובה בספה"ק תע"ל ח"ב שאין צורך לזה ולכן השמיטוה ודרש מאתי להודיעו אם יש לי סמוכות לזה. לזה אשיב כי שם בח"ב ביארתי שהנסח של ההרשאה היא הקיצור. מהנסח הארוך שסידר הגאון שא"ב כמהר"מ חזן ז"ל והבאתיה בספרי תע"ל ח"א אה"ע סי' יו"ד ושם כתב הרב ז"ל הק"ס אגב די אמו"ק. וביאר עליה וז"ל גם סידרתי קנין אגב די אמו"ק אף שידעתי שמדינא אינו צריך כמ"ש מרן בסי' קמ"א מ"מ מהיות טוב א"ת רע. ובפרט שמצאנו להרא"ש בכלל מ"ה סי' ז' שנסח שטר השליחות המובא בשאלה הוא כסדר הזה. ועיין להרב כסא אליהו שם בסי' קמ"א שכתב על לשון הש"ע וז"ל פי' שמקנה המגרש ד' אמו"ק לשליח כן מתבאר מדברי הרא"ש כלל מ"ה סי' ז' ע"כ והגם שאינם אלא דברי השואל מ"מ כיון שהרא"ש לא ערער בדבר ושתיק ליה. ש"מ כי ישר בעיניו הסדר הזה את"ד ז"ל. ואני מצאתי להתשב"ץ ז"ל בח"ב סי' ע"ט שכתב ראיתי נסח שטר שליחות הראשון הקצר והשני הארוך ושניהם כשרים האחד לא נפסל מפני קיצורו והאחרון לא הוסיף הכשר מפני אריכותו והנה יש באחרון הארוך קנין ובעינוי שליחות וביטול מודעא אין אנו צריכים קנין אלא שאם כתב בו קנין לא הפסיד וכבר כתב זה הרמב"ם בע"ה מהל' מכירה עכ"ל והם דברים ברורים. ואני אומר כי אחרי שעינינו הרואות הן רבים עתה עם הארץ אשר כל דבר שאין בו קנין נראה בעיניהם כחוכא ואטלולא. ונהגו להקנות בק"ס את הבעל שלא יכה את אשתו או ישחק בקוביא. וכן האב המביא את בנו לב"ד וקונין ממנו שילך כל יום להתפלל