שו"ת תעלומות לב חלק ג יג

נרתע ואחרי זמן מזער בנבל ותרמית הלך עם חשוקתו בקושטא יע"א ושם בפני סופר א' המתעטף בטלית של ת"ח וב' עדים נתן לה קידושין ונשאה וכשחזרו לקורפו לאחר זמן בעלי הב"ד הנזכרים נצטערו והתקבצו על הבליעל ההוא על התועבה אשר עשה ורצו לקנסו ולגרש אותו ואת בנו הנולד לו מהממזרת רחל מהסתפ' בנחלת ה' ולמנוע ממנו עליה לס"ת ושאר דברים של כבוד וכתבו ע"ז והציעו הדברים למורי מהרד"ח ביבאנטי ז"ל כאן באנקונא והסכים לכל מה שעשו: אחרי שנים אחרות בשנת התרכ"ה אנכי הצעיר נקראתי לבא לשרת בקדש שם בקורפו ואחרי שבועות אחדים לביאתי יעקב מורדו הנזכר ערך אלי מכתב בקשה ובו מתלונן על יחידי סגולה הנקובים בשם ב"ד כי הפריזו עליו המדה לגרש אותו ואת בנו מהסתפח בנחלת ה' יען לא היה יודע כי האשה ההיא אסורה עליו (שקר ענה בפיהו) והיה מבקש ממני לחקור היטב בענין להתירם מכבלי הממזרות ואנכי הצעיר אחרי רואי בפנקס הקהל כל הנעשה בפרט הדברים שכתב הרב אמאריליו בשולי הכתובה בשבטי ישראל וכו' הנ"ל. השבתי שבדין הורו בעלי הקומוסיוני ואין לזוז מגזרתם והארץ שקטה במשך ח' שנים עד צאתי לשלום מעיר קורפו אח"כ באו שם מהר"י הלוי ז"ל וכמה"ר אלישע מפאנו נר"ו לשרת בקדש והבליעל מורדו שב אל קיאו ובפרט נגד הרב פאנו נ"י ופנה ג"כ לשופטי המלכות להיות בעזרתו ולכוף הרב למלאת רצונו להתיר הממזרים ואז הרב פאנו כ"י פנה אלי ולמעכ"ת למצוא סמוכות להלחם ולהפר עצת מרעים וברוך ה' דברינו עשו פינות גם נגד המלכות אשר שופטיה למשפט ישורו אכן לא האריך הזמן ובא שם בקורפו א"ש דלא צניע ולא מעלי כאשר נוכחתי וכו' שם עיניו בפנקס ובכתבים ותכף אמר להם שיהיו בטוחים כי לפי משפט התורה הם כשרים לבא בקהל וכו' אח"כ בא חכם אחר ויאמר להם כי המעשה ב"ד ההוא לאו בר סמכא יען נעשה אחר מיתת האשה המנאפת ועוד אין בכח העדויות ההן לענוש במיתת ב"ד לאשה המנאפת תחת בעלה ( טענות רעועות ושדופות קדים כי מי לא ידע מה רב החילוק במנאפת בין נדון המחייב לאשה משפט מות לנדון לדון את בניה הנולדים בזנות בריחוק בעלה כמשפט ממזרים) ויוסיף ויאמר כי לפי דעתו הבנים הם כשרים ובחזרתו לירושלם ידבר על לב ראשון לציון למען יחיש מעשהו עם בית דינו להציל האומללים ולהכשירם לבא בקהל וכשחזר לירושלם התחיל לדבר על הענין והאריך זמן רב המשא ומתן בין אנשי קורפו ובין החכם הנז' וסיעת מרחמוהי וכו' וסוף דבר חזרו וישבו על מדוכה זו הרבנים הנזכרים בפס"ד אשר לפנינו ויטהרו את המגואלים עד פה הגיעו גלגולי הדברים: ועתה נעמדה אמעט הן מקודם היאך באו לידי מדה זו לחקור ולדקדק אחרי פתגם כמה רבנים דפקיע שמייהו ולא חשו למה שהורו רז"ל בעלי התלמוד לא חיישינן לב"ד טועין ובי דינא בתר בי דינא לא דייקי והן אמת כי לפ"ד הרדב"ז המובאת בתשובת אבקת רוכל למרן ב"י הכלל הזה לא נאמר אלא בזמניה' אבל האידנא דייקינן ודייקינן שכ"כ רי"ו בשם הרשב"א אכן מרן ז"ל שם השיג על דברי הרדב"ז ז"ל וז"ל לא רק דלא אמר כן הרשב"א אלא בדין ההוא שהוא זר הרבנים דייני ירושלם ת"ו ומלכם בראשם אבל בשאר דינים גם בזה"ז לא דייקי בתר בי דינא וזה פשוט בתשו' הרשב"א שכתבתי בב"י ועוד שהרדב"ז גופיה [כאשר העיר מורי הרב המובהק מהר"ר יהודה שמואל אשכנזי זלה"ה בס' היקר גזע ישי] בתשו' הישנות ח"א סי' כ"ז ע"ע שריותא דאתתא דשריוה והוא היה אחד מהב"ד והדר קם אחד גדול וערער על האי שריותא והרדב"ז הרבה להשיב ע"ד האוסר ובכלל דבריו כ' והתימה על החכם האוסר היכי קבל סהדותא למידק בתר ב"ד דהא אפילו במילתא דאיכא פלוגתא אמרינ' ב"ד בתר ב"ד לא דייקי ועובדא דר' דוסא ור' יהושע במשנת אין מכירין מוכח כן ע"כ: נבוא עתה לעדויות וחקירות אשר עליהם ירו חיציהם בי דינא דשריא לפי המובא בפס"ד (זאת חקת התורה) אשר שלחו מירושלם והאמת אגיד כי אני כשהייתי בקורפו לא ראיתי כ"א מה שמצאתי בפנקס הקהל ודברי מהר"ר ש"ט אמאריליו ז"ל בשבטי ישראל וכו' הנ"ל על כן שאלתי עתה והשגתי מתלמידי היקר החכם רבי שלמה הלוי מקורפו המ"ץ בפירארה בתור משנה לרב טופס המעשה ב"ד שעשו שם בזאנטי מקום הזנות והתקלה העיקרית. אחרי מיתת רחל המנאפת ופרוצ'יסו הלזה אשר נעתק מפנקס הקהל מזאנטי נעשה עפ"י צוואת הרב שנו"א ז"ל ושם ראיתי כי בתחי' נקרא חיים גאני בעל האשה הנזכרת והעיד בשבועה כי מיום שנתרחק מאשתו רחל לא קרב עוד אל פתח ביתה וא"כ הבן אינו ממנו אח"כ קראו ז' או ח' עדים וכולם העידו בשבועה כי שמעו מרבים וקלא דלא פסיק כי חיים גאני מעת התרחקו לא קרב עוד אל פתח רחל ושהבן הנולד הוא ולד זנונים שנתעברה האשה מאיש אחר מקורפו שנזדמן לשם ושמו רפאל בן חננאל הכהן חוץ משנים מהם שהעידו כי יהודים ונכרים היו באים אצלה והעדות העולה על כלנה היא עדות המוהל רפאל דיל מידיגו איש נאמן וירא את ה' אשר העיד בשבועה כי נקרא למול את הילד וקודם המילה הודית רחל הנז' כי הילד ההוא בן לרפאל בן חננאל הכהן מקורפו אשר ממנו נתעברה ולכן חפצה לקרות לילד בשם חננאל כשם אבי רפאל אך המוהל לא שמע בקולה ויקראהו בשם ישראל (כמנהג המקומות ההם לקרוא לילדים הממזרים): אי לזאת מי יתן ידעתי מה עילה ושחיתה מצאו הב"ד של ירושלם בעדויות ההן לדחותן ולהפילן ארצה ושלא לחשוב ישראל בן רחל ממזר או לפחות ספק ממזר אם באים אנו לחוש לעדות המעידים שגם נכרים היו רגילים אצל רחל ושמא נתעברה כיון דהתו' נתנה נאמנות לאב לומר שאין הולד ממנו והאשה בעצמה מודה בדבר לפי תומה לפני עד נאמן שהולד הוא מהמנאף רפאל שנתעברה ממנו אחרי ריחוק בעלה (וחפץ הייתי לראות הקונטרסים שסדרו הדיינים הנז"ל לסתור הבירורים והעדויות ההן) ומלבד זה אנכי הרואה כי הבן הפגום הלזה ישראל כשנתגדל שם בקורפו נשא שמחה בת שבתי יהודה הנודעה למותרת ודאית וא"כ מי איכא ספיקא שהבת רחל הנולדה מזיווג ממזרות הלזה לא תהיה ממזרת עוד מילתא בפומאי ומוכן להריץ למני"ר המכתב הלזה האירו אל עבר פני גי"ק (מח"ך לחי כסלו) והרהיבוני בנפשי עז כי ראיתי כי כיוונתי לדעת גדול ופיו כפי להתקצף ולערער על מעשה ב"ד שריא השם את הים כמרקחה