שו"ת תעלומות לב חלק ג קכז

קונמריס אגרת שבוקין סימן א לעי"ת טאנטא יע"א בשני הרשאות דשלחו מתם אחת מהבעל שיכתבו לאשתו ג"פ ואחת מהאשה לקבלו. לכבוד רב נהורא"י משה שפיר הי"ו יחל"א מודעת זאת איך בשבוע שעברה בהגלות נגלות שני שלוחים ומח"ת ושטרי הרשאה בידם. האחד מנוי מהבעל העומד באח"ת לכתוב הגט ולמוסרו ליד שליח האשה והשני שליח מהאשה העומדת גם היא במח"ת. לקבל הגט מיד שליח בעלה. נפלאתי מאד על הדבר הזה. וראיתי כמה מהבלבול יש בהרשאות כאשר אבאר עתה לכבו'. ובכל זאת שמתי לפי מחסום בעבור כבודך. והחזרתי השלוחים והרשאותהם למקומם. ויען הבעל המגרש כסיפא ליה מלתא לבא פה ולסדר הגט כראוי. כי אז היה די בשליח אחד שתעשה האשה לקבל גטה מיד בעלה. על כן שלחתי לחד מנן הרב המובהק כמהר"ש בן לחסין נר"ו עם סופר ב"ד. למען יכתבנו שם במח"ת וימסרנו הבעל ליד אשתו בלי שום פקפוק. והיה בבאו הרב מר שמואל נר"ו הודיעני כי עדיין אתה מחזיק בתומתך כי את הכל עשית יפה בעתו ע"י השלוחים ההם. ולא היה צורך לביאת הרב הנז' והסופר. וזה היה גרמא בנזיקין כי קרובי האשה חשדו אותנו כי עשינו זאת לקרב התועלת למע' הרב המסדר הנז'. ולהרבות שכר סופרנו והגיע מזה ח"ה. ואמרתי אולי אויבים הוא דאפיקו לקלא ולא מפיך יצאו הדברים. אך יום עש"ק הגיעני מכתבך וראה ראיתי גם במכתב לאמור כי עשית זאת מפי סופרים ומפי ספרים. ועוד הוספת להתלוצץ על הרב מר שמו הנז'. וכן לא יעשה. כי דברי חכמים בנחת נשמעים. ויען ראיתי בסו"ד אתה אומר אלי. כי תוכה היא וללמוד אתה צריך לכן אמרתי לא עת לחשות היא וחובה עלי להשכילך בינה. ולהודיעך כי טעית כמה טעיות בענין זה. והנני מבארם לך אחת לאחת למצוא חשבון. אוכיחך ואערכה לעיניך בתוכחת מגולה. מאהבה מסותרת. תחלת כל הדין פשוט ומוסכם שהסופר והעדים צריכים לשמוע מפי המגרש שמצוה אותם לכתוב ולחתום כמבואר בטוש"ע אה"ע סי' ק"ך ובס"ה כתב אפי' כתב בכתב ידו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו לא יכתבו ולא יחתמו עד שישמעו מפיו ע"כ ועיין להרב יכין ובעז בסי' ס"ז שכתב וז"ל יפה אמרת שהסופר שיכתוב הגט צריך שישמע מפי המגרש אבל האומר לשלוחו שיאמר לסופר ולעדים אינו כלום והכי אמרינן במס' גטין והלכה כר' יוסי דאפי' אמר לב"ד הגדול שיאמרו לסופר ולעדים לכתוב ולחתום הגט בטל הוא, ואין השליחות מועיל אלא למסירת הגט או לקבלתו וכו' ואני אכתוב לסופר לאלמדייא ולגעור בו על מה שכתב תוספת בשטר שליחות במה שלא יתכן מן הדין כדי שילמוד ולא יכשל בדבר עוד וכו' ע"כ ואפי' במקום עגון ושעת הדחק רבו הפוסלים ועיין בתשו' מרן אה"ע סי' ז' בדיני גטין וז"ל ונצטערתי שנסתפקת שמא יש צד להקל בעבור שהוא שעת הדחק. מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו להקל בדבר ערוה החמורה ולהרבות ממזרים בישראל ח"ו וכו' ולהיות כי ההוראה ההיא המקולקלת יסבול ב' פירושי' וכו' הא' שהבעל אמר לאדם אחד אני מרשה אותך שתברר סופר שיכתוב ועדים שיחתמו וכו' והב' שהבעל היה מזכיר בשם הסופר והעדים והיה אומר למורשה תלך לצפת ותאמר לסופר פ' שיכתוב ולעדים פו"פ שיחתמו בו. וקורא אני על ב' דברים אלו זו נבלה וזו טרפה דהא אסיק וכו' הרי נתבאר שאותה ההוראה המקולקלת אין לה מקום וכו' ואם יש אשה שנשאת בגט כזה ח"ו צריך לבדוק אחריה ואחר בניה ולהושיב עליהם ב"ד יפה להוציא לאור משפט ע"כ ועיין פנ"ח אה"ע סי' ק"ך סקי"ז ובס' קול אליהו ח"ב אה"ע סי' ט"ז ובמשכנות הרועים אות ג' סנ"ח ואכמ"ל בזה. הנך רואה איך אריה שאג מרן ז"ל בענין זה. ומה ששמעת וראית מפי סופרים וספרים הוא באופן שנכתב הגט ונחתם כהלכתו בציווי הבעל. והוא ממנה שליח של"ב ושולח לו הגט וההרשאה למוסרו לאשתו. ואף לענין שליח של"ב יש סוברים דלא מעלי עביד וצריך שהשליח ג"כ ישמע קולו והיא ס' התוס' הביאה רי"ו בנתיב כ"ד ח"ג ומהרשד"ם אה"ע סי' פ"ג ועיין לרמ"א בסי' קמ"א ובד"מ סי' ק"ד ובס' דברי אמת קונט' י"א סי' כ"ט. ואולם כבר איפסיקא הלכתא שבין שליח הולכה בין שליח קבלה ממנים של"ב כפסק הרמב"ם בפ"ז מהל' גירושין הכ"ב והטור וש"ע בסי' קמ"א סי"ד וכבר הארכתי בזה במ"א. ועוד תשוב ותראה בנסח ההרשאה מהבעל שכתבת וז"ל וכך אמר בפנינו חי מאיר הנז' לשליח שלו יעקב הנ"ז זיל וכתוב גט ומסור ביד השליח וכו' ולפי סגנות לשונך אין גם ציווי להסופר שיכתוב. וצריך הוא בעצמו שיכתוב. כי הוא לא ציוה לו שיאמר לסופר שיכתוב. ואפי' למטונך ושגגתך איך יכתוב הסופר בלא ציווי כלל. וגם העדים איך יחתמו בלא ציוויו אפי' ע"י שליח. ואתה אמרת שכתבת נסח זה מפי ספרים ולא נמצא ולא ימצא נסח זה בשום ספר מלבד שאר הטעיות שאבארם לך אחת לאחת. ראשית כל דע לך כי. א ההרשאה צריך לכתחילה לכותבה בכתב פרובינצאל שהוא כתב רש"י. מפני שהיא כתיבה תמה. ואתה כתבת בחצי קולמוס ומלאה דבוקים על כל גדותיה כפתוריה ופרחיה. ב שצריך שלא יהיה בה ר"ת. ומהרא"י ז"ל ה"ד מהר"י מינץ ורמ"א בד"מ סי' קמ"א פסל הרשאה אחת שהיה כתוב ח"מ ר"ת וציוה לכתוב חתומי מטה