עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryשו"ת תעלומות לב חלק ג

שו"ת תעלומות לב חלק ג קכו

Responsa Taalumot Lev part 3 126 · שו"ת תעלומות לב חלק ג · free full Hebrew text

Open in the reader →

פאת ים באות ט' שכתב ע"ד ויש להעיר מאותה שאמרו בפ"ב נזירים דבתלתא הו"ל כה"ר וכו' ואסיק באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם וכו' עכ"ד ודברי הרב עמדו לפני ככתל דהרי הר"ן ז"ל בחי' כתב כן וה"ד בס' מתן בסתר בח"י לנדה לד"ה ע"ב בההיא דתרגמה זעירי וכל חיליה מההיא דפ"ב נזירים ואם כונת הרב ז"ל דלמאי דאסיק הש"ס באומר ראיתי טומאה שנזרקה לוקמה בנשים דהו"ל כרה"י דאפילו מאה כחד חשיבי אינו מן המובן דאם היה מסיק כן היה צריך להחליף הגי' במתנ"י ודוקא כשיאלצהו ההכרח כמ"ש גבי תגלחת דהוכרח לאוקומי בנזירות מסיק כן אבל הכא דעדיפא טובא קמשני אין להעיר מזה. ובס' מעשה רוקח להרב מהר"א מקראקא ז"ל בריש מס' סוטה הק' להרמב"ם שפסק בפ"א דין ג' דאם קינא לה מב' כאחד אסורה עד שתשתה דהוי הפך סוגין דבג' לא אמרי' ס' טמא וכרה"ר דמיא ופסקו הר"מ בפ"ט מהל' נזירות דין ו'. והצע' עי"ש והרב חסדי דוד בחי' להתוספתא בפ"א דסוטה כתב לישב ע"פ דברי התוס' בפ' כשם דכ"ח בד"ה ברה"ר דכיון דלא שיך הטומאה כ"א בבועל ונבעלת והתם היה דבר סתר אף אם שנסתרה עם ב' הו"ל כרה"ר מ"מ התכלית הוא הטומאה ושנטמאה עם אחד נטמאה וחברו לא ראה את"ד ועי"ש ואכמ"ל: סימן נט לישב מ"ש הרב ש"ך בח"מ סי' פ"ט ירושלם עה"ק תוב"א תמוז תרכ"ט לכבוד מעלת נהירו דעינין הרב המופלא כמהר"ר יעקב פ'ינצי נר"ו יחל"א בדיק לן מר לפרש דברי הש"ך בח"מ סי' פ"ט שהם תמוהים ואען ואומר הנה בדין הנשבעים ונוטלים כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' טוען משם רבותיו שאין צריך שיהיה בכפירה שתי כסף והרב ז"ל חלק עליהם וכתב שצריך שיהיה בכפירה שתי מעין. ומה שקשה עליו ממ"ש שם קודם לכן דכל הנשבעים ונוטלים נשבעים ונוטלים מפרוטה ומעלה שנראה סותר את עצמו כבר עמד ע"ז הרב לח"ם ז״ל שם ומרן ז"ל בב"י ח"מ סי' פ"ט ומה שקשה ג"כ ממ"ש בפי"א מהל' שכירות כבר ישב מרן ז"ל והלח"ם והם דברי דוחק ולענין הלכה כתב מרן ז"ל בב"ה דנקיטינן כדעת רבותיו של הרמב"ם מאחר שהראב"ד והר"ן ס"ל כוותיהו ולא מצינו לו חבר להרמב"ם ז"ל ותמה הרב ש"ך ז"ל שם בסי' פ"ט דמה יעשה דהטור כתב ומסתברא כדעת הרמב"ם וכוותיה פסקו הסמ"ג וההגמ' והב"ח ורי"ו. ועל מה שקשה על הר"מ במז"ל מפי"א דשכירות ושם בפ"ג דטוען שסותר דידיה אדידיה היא גופא קשה ע"ד הטור ז"ל ועמד כגבור לפרש דבריו ע"ד האמת והוא שדעת הרמב"ם ז"ל שנשבעים ונוטלים מפרוטה ומעלה אלא שצריך התובע שיכפור בשתי מעין ואם לא כפר בתחילה אין ב"ד מוסרין לו שבועה עד שיכפור בשתי מעין וכשכפר נשבע התובע ונוטל אפי' מפרוטה ומעלה עכ"ד והביא סעד לדבריו מדברי רי"ו ולכאורה דבריו ז"ל סתומים וחתומים ואין פותח דמה הוסיף ע"ד הרמב"ם ואם עכ"פ ישבע ויטול אפי' בפרוטה איך יתכן שיהיה כפירה בשתי מעין והנר' לע"ד בכונת דבריו הוא דאף דהטענה הוא מ"פ ומעלה עכ"פ צריך שיהיה בכפירת תביעה שתי מעיין וכגון שהשכיר תובע מבעה"ב ששכרו בשתי מעין ופרוטה ונתן לו שתי מעין ונשאר חייב פרוטה והבעה"ב כופל בשתי מעין שלא שכרו כ"א בפרוטה וכבר נתנה לו ואז התובע נשבע ונוטל הפרוטה. ובהיותי בזה ראתה עיני להרב מוה"ד חיד"א ז״ל בס' חיים שאל ח"ב דמ"ד ע"ד שהקשם למרן ז"ל כקושיות הרש"ך ז"ל ושוב הביא להש"ך והקשה עליו איך לא נשא על שפתיו דבריו של מרן ז"ל בבדק הבית ולהק' עליו עי"ש ואני אומר כי דעת שפתיו ברור מללו והרואה יראה שכבר אתא ואייתי לן דברי מרן בב"ה ושקיל וטרי בהדי דידיה והרב ז"ל לא שלטא ביה עינא דשפיר חזי והוא פלא: סימן ס בשוכר בית או חנות להניח חפציו ואינו רק בה. וכן בשואל בית או חנות מחברו אם צריך לתת לו זמן כתב הרב כסא אליהו ז"ל בסי' שי"ב אות ג' וז״ל יש להסתפק אם אינו דר השוכר בבית ואין לו בבית אלא מטלטלין אי הוי דינו כדר בה ממש או"ד דוקא דר בה אבל בשביל מטל טלי הבית אינו מן הדין לעכב ביד המשכיר מלהוציאו בה שעתא דהא יכול להשכיר אוצר אחר להניח מטלטליו. ומלשון הר"מ שכתב כדי לבקש מקום ולא יהא מושלך בדרך משמע אם הוא דר בה ולא מצאתי כעת גילוי בזה ע"כ ובכתבי הקדש להרב הגדול דודי לי כמהר"מ חזן ז״ל בס' חוקר לב סי' י"ב האריך בזה להוכיח מעובדא דההוא גברא דזבן ארבא דחמרא המובאת בפ' השון דק"א ע"ב ומדברי הראב"ד והריטב"א בחי' לסוגיא זאת דל"ש דר בה ל"ש אינו דר בה. ואסו"ד העלה דלא נאמר כ"ז אלא להודעת הזמן הנז' בש"ס. אבל לענין תקנת חכמי האחרונים, כל שלא בא מפורש בתקנה. לא דינינן אלא בדר בה והבו דלא לוסיף עלה דיד בעל התקנה על התחתונה את"ד. ועובדא הוה בב"ד הגדול בעה"ק ירושת"ו והצריכו להמשכיר לתת זמן להשוכר עד שימכא מקום להניח חפציו: ובשואל בית או חנות מחברו אי צריך להודיעו קודם הזמן הנהוג עין להרב מעיל שמואל ז"ל בסי' מ"ג דפשיט ליה דיכול להוציא אותו לאלתר. ובא רעהו וחקרו הרב חסדי דוד ז"ל בח"ב בחי' לתוספתא דב"מ פ״ח בדל"ו ע"ד והשיב על כל ראיותיו וזו הלכה העלאת שצריך להודיעו כשוכר ממש זולת שזמן ההודעה צריך לשלם בשומת ב"ד עיש"ב: