שו"ת תעלומות לב חלק ג קכה

מהר"מ מינץ ז"ל. גם הרב נחלת שבעה במשפטי הכתוב' סי' י"ב אות ט' כתב ומקצת קהלות מקדשין בבהכ"ן ומוליכין החתן והכלה לחופה בבהכ"ן. הרי שכבר היו נוהגים מעולם לעשות החופה בבהכ"ן ואין כל חדש האסור מן התורה. ומה שכתב הרב תפארת ישראל הנ"ל שעשיית החופה בבהכ"ן הוא אסור מכמה טעמים. אתו הסליחה שאין אני רואה מקום איסור בזה מן הדין ולא ידעתי אנה רמוזה גזרה זו. והטעמים שלא גילה אותם אין לנו חלק בנסתרות והגלויות לנו נראה ברור שאין איסור בדבר ועדיף ודאי שיהיו הז"ב במקו' הקדש. ולבני אשכנז שנהגו לסדר החופה תחת הככבים אין ראוי לבטל מנהגם וכאמור. ואולי הרב תפארת ישראל שכתב שיש איסור לעשות חופה בבהכ"ן. כיוין למ"ש רב אחד בדורנו הו"ד בס' שדי חמד שם בשם הגאון אמרי אש ח"א סי' יו"ד (ואין ספרו מצוי אצלנו) שנשאל על החדשות שמבקשים לעשות חופה בבהכ"ן. שבהכ"ן שנבנה סתם יש איסור מדין התלמוד והרמב"ם בשו"ת פאר הדור וכו' עי"ש ונראה שכונתו על מ"ש רבינו שם בסי' פ"ד לאסור ההספד בבהכ"ן אם לא שהוא הספד של רבים שהותר. או שיש כתל מיוחד מעיקרו והוקצה לכך כיעו"ש וכל זה אינו ענין לדמות זה לזה. שבחופה יש בה קיום מ"ע ובשמחה ובשירים ומצוה איכא מצד זה לעשותה בבהכ"ן כי עז וחדוה במקומו. ודי בהערה זאת. ועוד הוסיף הרב שדי חמד נר"ו איסור אחר ממ"ש רמ"א בא"ח סס"י פ"ח שהמנהג במדינות אלו כסברה ראשונה שהביא שם דאין לאשה נדה בימי ראייתה להכנס בבהכ"ן וכו' או ליגע בספר וכו' ועתה ביום החופה כי יבאו נשים רבות ולא יבצר שיש בהן נדות וגם הכלה וכו' והאריך בזה. וגם טעם זה אין בו כדאי לאסור במדינותנו שכבר נהגו הנשים נדות ויולדות ליכנס לבהכ"ן וכמ"ש מב"י בא"ח סי' פ"ח שנשי דידן לא נהוג להמנע מלהכנס לבהכ"ן והביא מ"ש רי"ו בח"ג נתיב כ"ו שראה אנשים ונשים טועים לומר שהיולדת צריכה להזהר מלהכנס בבהכ"ן עד שיעברו מ' לזכר ופ' לנקבה ומנהג בטעות הוא וצריך למחות בידן עי"ש. ולכן בש"ע סי' זה השמיט לגמרי ס' זו. ורמ"א שהביאה בהגה כבר סיים וי"א שמותרת בכל וכן עיקר. אלא שכתב שהמנהג במדינתם כסברא ראשונה. וכבר ביארנו שבמדינתנו אין מנהג זה. ומה שהביא בש"ח ד"ב ע"א משם הגאון שארינו ז"ל בס' חקק"ל ח"א א"ח סי' ג' שאסר להוליך הכלה לבהכ"ן קודם שתלך לבית החופה והביא ג"כ ס' זאת של רמ"א עי"ש הנה ספר חקק"ל לא נמצא אתי. והנראה בכונתו שאף שלא נהגו להמנע הנדות והיולדות מלהכנס לבהכ"ן. אבל לעשותו קפנדריא דרך העברה בלי שום צורך לא אריך למעבד הכי. גם מה שהביא שם בד"ג ע"ג משם הרב יאודה יעלה א"ח סי' ל"ח שכתב שלעשותו בבהכ"ן דוקא חושש אני לאיסור דאוריתא ובחקותהם וכו' עי"ש אתו הסליחה שאין חק הגוים לעשות חפותהם בבית עבודתם. רק שיש נוהגים כן להיותו מקום רחב וכיוצא ויש הרבה נוהגים לעשות נשואהם בביתם. ובכגון דא אין מקום לאסור משום בחקותהם וכמתבאר יפה מדברי מהריק"ו ז"ל ה"ד לעיל באות ג'. ומ"ש בתשו' מהר"מ שיק אה"ע סי' פ"ה שאם רוצים לשנות המנהג ולעשות החופה בבהכ"ן כדי להדמות לשאר דתות אית ביה משום איסור דאוריתא שלא לדמות דתנו לדת שאר דתות כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהל' ע"ז ואין זה ענין לתשו' מהריק"ו כמ"ש במ"א בחיו"ד סי' קס"ה וכו' עיש"ב בהא מודינא שאם עושים כן כדי להדמות לשאר דתות בלתי שום סיבה וטעם ודאי דהוא אסור. אבל מלבד שאין עשית החופה בבהכ"ן חק ודת הגוים. וכאשר רבים מהם אינם עושים אותה בבית עבודתם אלא בביתם. עוד זאת שהישראל העושה חופה בניו ובנותיו בבהכ"ן. חלילה לו לכוין לחק הגוים. אלא אדרבא כונתו להתקדש במקום הקדוש והמבורך וכמש"ל ועל דברי רבינו הרמב"ם בפי"א מהל' ע"ז ה"א הביא מרן הכ"מ שם דברי מהריק"ו והם דברים ברורים. ועיין להרב כתב סופר אה"ע סי' מ"ז ה"ד הרב הנז' נר"ו שם והנרלע"ד כתבתי: ואפיריון כותיה לרב חביבי נר"ו בס' שדי חמד שם דאייתי תנא דמסייע לן במה שכתבתי בספרי נוה שלום שם. שראוי לעשות החופה בבהכ"ן כי שם באים כל הקרואים אנשים ונשים בלבוש הכבוד וביכאם הרוממות שכן כתב הרב כתב סופר ז"ל בסי' מ"ז הנז"ל שעל מ"ש לו הרב השואל שיש למנוע החופ' בבהכ"ן מפני שיש ערבוביא של אנשים ונשים והביא מ"ש הב"ש בשם הב"ח בסי' ס"ב לענין שהש"ב. והשיב לו הרב שאל יבקש ולא יבדוק במומים ח"ו במקום גדולי עולם מוסדי דור ודור ופוק חזי מאי עמא דבר ולא פקפק אדם על זה ובאמת אינו מן המדומה כי הב"ח דבר בחדר שאוכלים ושותים וכו' וכל זה לא שייך בשעת החופה ועוד חילוקא רבא וכו' עיש"ב שש לבי שכונת לדעת גדול ואין דבריו צריכים חיזוק: סימן נח בדין ס' טומאה ברה"י דספקו טמא ואי איכא תלתא והשלישי אינו רואה גרסינן בר"פ ב' נזירים דנ"ז דהא דקי"ל דס' טומאה ברה"י ספקו טמא מסוטה גמרינן לה ומה סוטה בועל ונבעלת אף כל סי טומאה ברה"י כגון דאיכא בי תרי אבל בתלתא הו"ל ס' טומאה ברה"ר וספקו טהור. ואם זה הג' אינינו רואה אותם כגון שהוא עומד מבפנים לס' רש"י או למרחוק כס' התוס' הו"ל רה"י וספקו טמא והרב מש"ל ז"ל בפט"ז מהל' אה"ט ה"ב כתב שרבינו הרמב"ם קאי בס' רש"י ז"ל והראב"ד בס' התוס' ומקום יש בראש לומר שהתוס' ורש"י ז"ל אינם חלוקים בענין זה ואכמ"ל. ודע דבמ"ש התוס' בפ"ב נזירים ד"ה איני יודע ק"ט ממ"ש בקידושין דכ"א ע"ב וכמ"ש הגאון מז"ה הגדול ז"ל בקונטרס הזכרונות אות א' סי' ק"ס ובהגהותי שם צינתי לס' ראש דוד דג"ן וכעת אינו בידי ועתה ראיתי שכבר הקשו כן בש"מ לנזיר שם ותירצוה ונעלם דבר דברי התוס' ביבמות דכ"ג ע"ב ד"ה דיקא נמי. ועיין שמלה חדשה ודוק. והנה בעיקר ענין זה דס' טומאה ברה"י דגמרינן מסוטה ואמר"י בנזיר שם דבב' דוקא הוי רה"י כעין סוטה אבל בתלתא הו"ל רה"ר כתב הרשב"א ז"ל בח"י לפ"ק דנדה וה"ד הרב מש"ל שם שכ"ז דוקא אנשים אבל נשים אפי' מאה כחד דמיי. וראיתי להרב