שו"ת תעלומות לב חלק ג קכד

בבהכ"ן. ולא היו מקפידים על המקום שמעמידים החתן והכלה. ובשנת תרנ"ה כשעשיתי נישואין לבתי תמ"א ועשיתי החופה בבהכ"ן מחמת סיבה. העמדתי החתן והכלה לצד מערב ופניהם אל היכל הקדש. ואזי ראיתי כי לא נכון לעשות כן יען שכל הקרואים שהיו שם הפכו פניהם לצד החתן והכלה ואחוריהם אל היכל הקדש. לכן נכון הדבר יותר להעמידם מצד דרום או צד צפון. ובאותו פרק כאשר הגיע ספרי הקטן הנ"ל ליה"ק ידידי הרה"ג כמהר"ח מדיני נר"ו. שרטט וכתב אלי להודיעו טעם וסיבה למנהג זה שעושים החופה בבהכ"ן. והשבתי לו כי מנהג זה הוא קדום פה העירה ולא ראיתי צורך לבטלו כי אדרבא נכון הדבר לעשותו במקום הקדש כמ"ש הרב חתם סופר ז"ל. והרב ז"ל תמה על מנהג אשכנז שאינם עושים הז"ב בבהכ"ן ולא מצא מנוח אלא משום שבחצר בהכ"ן מתפללים האורחים ואיכא תרוייהו סימנא טבא כככבים ומקום מיועד לתפילה עי"ש בסי' צ"ט. ובמקומנו שלא נהגו תחת הככבי' ראוי והגון לעשותו במקום קדוש המיוחד לתפילה. ובהכי פלטי לן משתיים רעות הגורם עשית החופה בבית כמש"ל. וכעת הגיע לידי ס' שדי חמד וראיתי לידידי הרב המחבר נר"ו שהאריך הרחיב באות חתן וכלה ס"א בענין זה. וגם זכר עשה למכתבי ולספרי הנז' מבלי הזכיר בפירוש שמי ושם ספרי לא ידעתי טעמו ונימוקו. ואם כונתו היתה שחס על כבודי. אנא דאמרי שלא יפה עשה שלא להזכיר דבר בשם אומרו. וכל כי האי מלתא לימרו משמאי. וכל מה שהאריך בזה לא צדק בדבריו כמו שאבאר. והנני בא ע"פ סדר קונטריסו. תחילת דבר תמה במה שנהגו חדשים מקרוב לעשות חופה בבהכ"ן הקדושה. כי מדברי הגאון חת"ס בסי' צ"ח מתבאר יפה דאיכא קפירא לעשותה בחצר בהכ"ן תחת האויר וכו' ואשר לא חפץ בברכה מתכוין ללמוד מדרכי המצריים וכו' ע"כ הרואה יראה שלא אסר הרב לעשות חופה בבהכ"ן ואדרבא ס"ל שראוי ונכון לעשותה במקום קדוש במקום הקבוע להתפלל שזה ראו רבותנו הקדמונים ז"ל לנכון וטרח לישב מנהג אשכנז בזמנו שאינם עושים חופה בבהכ"ן. משום שעושים אותה בחצר בהכ"ן שמתפללים בו ואיכא תרתי לטיבותא כיעו"ש וא"כ סייעתי מדברי החת"ס היא אאתני ותקיפא לדידן שלא נהגנו מעולם לעשות החופה תחת האויר. וכמה תמוהים דבריו שכתב להלן בד"ד ע"ד להשיב על דברי בספרי נוה שלום (הגם שלא הזכירו בפירוש) וטרח להביא כל תשובת הגאון חת"ס וסיים הרי מפורש שאין דעתו נוחה לשנות מנהג הקדום ולעשות החופה בבהכ"ן אלא באויר השמים ומדבריו למדנו שכן פשט המנהג בכל מושבות בני ישראל לעשותה תחת האויר וכו' ודלא כמו שנראה מדברי ס' הנ"ל וכו' עיש"ב ודברים אלו אין להם שחר שהחת"ס לא העיד על כל מושבות בנ"י אלא על ערי אשכנז והוא נר"ו העיד בד"א ע"ב שבמקומנו בערי תוגרמה ובעה"ק ירושת"ו נהגו לעשות החופה בתוך הבית. והביא עדותו של מרן הכנה"ג בסי' ס"א הגהב"י ב' שאין המנהג אצלנו לעשות תחת האויר. מינה שבמקום שעושים אותה בבית. יותר נכון לעשותה בבהכ"ן כמו שראו רבותנו הקדמונים לתקן באשכנז שהז"ב יהיו בבהכ"ן במקום המקודש וזה נלמד יפה מדברי החת"ס לכל הישר הולך, שוב כתב הרב שדי חמד נר"ו שם וז"ל ואולי סמכו במה שראו שכתב הרב פתחי תשובת באה"ע סי' ס"א סקי"א דמשמע מדברי רמ"א ביו"ד סי' שצ"א ס"ג דעושים החופה בבהכ"ן ותמה שלא עיין במקור הדין בהגה"מ והביא דברי הגאון מהר"י ליפשיטץ בפי' המשניות ונקרא תפארת ישראל (והוא עיקר חיליה של החכם האשכנזי המוזכר בשאלתנו לעיל) שכתב בתחילת סדר מועד בכללי שמחות אות ב' וז"ל דמ"ש רמ"א בס"ג דבחופה שעושים בבהכ"ן וכו' הנה מדכפל רמ"א ושילש בלשונו חופה בבהכ"ן על זה סמכו החדשים אשר עליהם אנו בושים. אשר כל מגמתם לדמות אותנו למי שלא נוכל להדמות ואמר דש"מ דכך יפה לנו לעשות החופה בבהכ"ן. אמנם מלבד שיש איסור בדבר זה מכמה טעמים שלא נאריך בהם כאן. הנה תלו עצמם בקורי עכביש. דכל מה שנאמר כאן בדברי רמ"א בית הכנסת במקור מקומו טהור ליתא לא בהג"מ שהביא הב"י דשם נזכר בית הנישואין וכן כתב בד"מ בפירוש ברחוב העיר. ונראה שטעות המדפיס הוא דהרי מימינו לא ראינו ולא שמענו נוהגים לעשות החופה בבהכ"ן. אלא שבשניהם היה כתוב בב"ה ור"ל ר"ת בבית הנישואין או בחצר ב"ה שהוא רחוב העיר וטעה המדפיס וכתב בית הכנסת וניכרין דברי אמת ע"כ וסיים הוא נר"ו עיניך הרואות דפשיט"ל להרב דיש איסור לעשות חופה בבהכ"ן וגם פשוט בעיניו שט"ס הוא בדברי הרמ"א וכו' עכ"ד ומלבד הדוחק הגדול לעשות ט"ס ב"ג מקומות ברמ"א וכאשר הרגיש בזה הרב המחבר נר"ו. וניכרים הדברים שאין כאן ט"ס. ועיקר סמיכתו של הרב תפארת ישראל ז"ל שלא ראה ולא שמע נוהגים לעשות חופה בבהכ"ן. מה שלא ראה הוא ז"ל אינו ראיה שהרי מדברי מהר"מ מינץ בסי' ק"ט מבואר שהיה המנהג לברך ז"ב בבהכ"ן. ולזה נתן טעם הרחת"ס שהוא כדי שיתברכו במקום המקודש כמבואר בתשובתו סי' צ"ט. עוד זאת שאי אפשר לומר שהוא ט"ס וכל דברי ההגה מיוסדים על מה שביאר בד"מ דעל מ"ש הטוריו"ד סי' של"א ויש להקל בכניסת בית המשתה וכו' והם אמרו שלא אסרו אלא לאכול וכו' כתב מב"י שהג"מ הביא ס' זו. ועל זה תמה רמ"א וכתב דההג"מ לא התיר אלא לכנוס לברכת אירוסין ונישואין במקום דליכא שמחה כלל כמ"ש דליכא שם לא ריקוד וכו' והיינו במקום שעושים החופה ומברכים שם ברכת אירוסין ונישו' וליכא שם סעודה ושמחה כלל כי הוא ברחוב העיר. אבל לכנוס למקום שעושים הסעודה אסור וכו' עי"ש ופי' בב"ח דבבית המשתה בכניסה גרידא איכא שמחה דלא גרע מהולך בדרך וכו' עי"ש. הרי מבואר שאי אפשר לפרש בית המשתה. ועיקר דינו שפסק בהגה הוא שמותר ליכנס האבל במקום שמברכים הז"ב אם נעשית ברחוב העיר או בבית אחרת שאינו מקום הנישואין. ונקט בהכ"ן לפי שבזמנו היו נוהגים לברך הז"ב בבהכ"ן כמ"ש