שו"ת תעלומות לב חלק ג קכג

סי' קע"ח. ושם הביא בשם הגה"מ פי"א מהל' ע"ז שכתב משם הרא"ם דמסברא חין להוסיף על מה שמנו חכמים שהיתה קבלה בידם מחקותהם ודרכי האמורי וכתב סמ"ג שבתוספתא דשבת מונה אותם עי"ש וכתב הב"י שם שהרבה דברים שנאמרו בתוספתא והרבה בנ"א נכשלים ואין איש שם על לב. ושמא משמע להו שאין לחוש משום דרכי האמורי אלא לדברים שהוזכרו בגמ' בלבד וכל שאר דברים הנאמרים בתוספתא הוו דלא כהלכתא דאם לא כן לא הוה שתיק תלמודא מנייהו ע"כ ומהריק"ו בשורש פ"ח ה"ד הסמ"ג וכתב ואם כי בכולם שנה הר"ז מדרכי האמורי פירש לנו הסמ"ג ששני דרכי האמורי יש א' משום ניחוש ואחד משום חקות הגוים עי"ש ועיין בב"ח שם. והנה ביאר לנו מהריק"ו שם הו"ד בב"י שם דאין לאסור משום חק אלא בא' מב' חלקים הא' הוא דבר שאין טעמו נגלה כדמשמע לשון חק וכדפרש"י והרמב"ן בפ' קדושים. וכיון שהוא דבר משונה אשר אין בו טעם נגלה אלא שהם נוהגים כן אז נראה ודאי כנמשך אחריהם ומודה להם וכו' וענין הב' אשר יש לאסור משום חקות הגוים הוא הדבר אשר יש בו פריצת דרך הצניעות והענוה ונהגו בו הגוים גם זה אסור וכו' ואף גם זאת נראה דהיינו דוקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם בלא תועלת אחרת וכו' עיש"ב וכיוצא בזה כתב הב"ח להשיב על מה שתמה מרן ב"י איך התירו אותם הדברים להקרובים למלכות. והשיב לזה שמי שאין דעתו להדמות להם אלא שצריך ללבוש כמלבושהם ולדמות להם כדי שלא יהיה לו גנאי אם לא ידמה להם. דבר זה לא אסרה תורה ולא עליו קאי הלאו והכי משמע מלשון הרמב"ם וכו' עי"ש וגם רמ"א בד"מ ה"ד מהריק"ו וכתב משמע דכל האיסור הוא כשעושה להדמות להם בלא תועלת אחרת אבל ע"י תועלת שרי כדלעיל ע"כ ופסקו בהגה שם. וכבר האריך בזה הגאון שארי ז"ל בס' כרך של רומי סי' א' וביאר עליו הכהן הגדול הרב כמהרח"ש הכהן ז"ל ראב"ד מעה"ק טבת"ו והסכים עמו שם בסי' ב'. ובכן הביטה וראה איך אין מקום לאסור הנישואין ביו"א משום חקות הגוים. א' שאינו חק שאין טעמו נגלה. ואם היו נוהגים לעשות חופות שלהם ביו"א. טעמו נגלה וידוע לפי שהוא להם יום שביתה ממלאכה ואין להם עסק באותו יום. וכיון שהטעם ידוע אינו חקי והב' שאין במנהגם זה פריצת דרך הצניעות והענוה. וגם שאין כונת העושים כן כדי להדמות להם ולעשות כמעשיהם. ואעיקרא דמלתא כבר ביארנו שאין הגוים עושים יו"א מיוחד לנישואהם וכאמור. ועוד אני אומר שאחרי שהתרו מבואר בש"ס ואפי' האוסרים לא אמרו אלא משום גזרה. ולא נחתו לאסור משום זה איך נבא אנחנו לאסור משום חקות הגוים. וכבר כתב בהגהות מיימוניות פי"א מהל' ע"ז דאין להוסיף מסברה על מה שמנו חכמים שהיה קבלה בידם שהוא מחקות הגוים עי"ש. ואם בכל דור ודור נבא לאסור כל מה שיתחדש אצל הערלים והגוים. נבא לאסור כמה דברים המותרים. ואין העת והזמן מוכשר להוסיף איסורים חדשים שלא שערום ראשונים. ודיינו שנעמוד בשלנו. אחר ימים רבים בא לידי תשובות רמ"א ז"ל וראיתי לו שם בסי' קכ"ד שלא אסר דבר זה משום חקות הגוים. אלא כתב וז"ל גם כי אינו מדרך המקומות לילך בהינומא עד אחר השבת ולעשות הנישואין ביום א' כחוקות הגוים שעושים נישואהם ביום אידם ע"כ הרי מבואר בכונתו שלא נהגו במקומות ההם לעשות הנישואין ביו"א. ואפשר שבעת ההיא היו נוהגים הגוים באותם המקומות לעשות נישואהם ביום אידם ולא רצו בני ישראל להדמות להם. משא"כ עתה שאין להם יום קבוע וכדבר האמור. ד' אי שפיר דמי לעשות החופה במקום הקדש הוא בהכ"ן ועל שאלתך אם תוכל לעשות החופה בבהכ"ן יען שהחכם האשכנזי אמר לך בשם הגאון תפארת ישראל ז"ל שהוא אסור מן הדין דע ידידי כי ס' תפארת ישראל אינו נמצא אצלנו, ולא ידעתי אנה מצא דין זה. ואם ספרו אינו כאן. כלי זינו כאן. ולא נמצא איסור זה מצד הדין בשום ספר לא בראשונים ולא באחרונים: והרי מצינו בפירוש למהר"מ מינץ ז"ל בסי' ק"ט שמבואר שם שעושים החופה בבהכ"ן. והחת"ס בחאה"ע סי' צ"ו ה"ד וכתב שראו רבותנו הקדמונים שראוי לברך הז"ב במקום קדוש במקום שהוא קבוע להתפלל עי"ש ואיך הרב תפארת ישראל יאמר כל בתר איפכא שהוא אסור מן הדין. ואולי כונתו על המקומות באשכנז שנוהגים לעשות החופה תחת השמים כמ"ש רמ"א ז"ל בסי' ס"א בהגה, ולדידהו אין ראוי לבטל המנהג הקדום. והיינו שכתב אסור מן הדין כלומר להחליף המנהגים שהנהיגו הראשונים ז"ל. אבל לדידן בני ספרד שאין לנו מנהג זה. אלא החופות היו נעשות בבית תחת התקרה. אדרבא עדיפא טובא לעשותו בבהכ"ן שהוא מקום קדוש וכמ"ש הרב חתם סופר ז"ל. ובפרט שע"י זה פלטינן מתרתי שתים רעות. האחת שלא יעשו החופה בלילה כי בבהכ"ן אינו נעשה אלא ביום. והשנית שיבאו בלבוש כבוד האנשים והנשים לכבוד המקום הקדוש. ויושבים שם ביראת הכבוד. משא"כ בבית כאשר ביארנו. למודעי אני צריך כי כאשר הדפסתי ספרי הקטן נוה שלום מנהגי כא אמון יע"א. ושם בדנ"ג ע"א הבאתי מנהג זה שכבר נהגו פה בטרם בואי לעשות החופה בבהכ"ן והבאתי סמך מדברי מהר"מ מינץ והחת"ס הנז"ל. אלא שראיתי שמנהגם היה להעמיד החתן והכלה לצד מזרח ואחוריהם אל היכל הקדש. וע"ז הבאתי שם מ"ש מהר"מ מינ"ץ ז"ל שכתב שיש נוהגים להעמיד החתן והכלה לצד מערב ופניהם למזרח כנגד ארון הקדש והכנה"ג בסי' ס"א הגהב"י ד' כתב שבזמננו אין אנו מקפידים על זה עי"ש ומדבריו נראה שבזמן מרן החבי"ב כבר היו נוהגים לעשות החופה