שו"ת תעלומות לב חלק ג קכב

שעא יטרד וכו' הכי שלא חששו משום קידושין ונישו' בלילה ולכולהו איכא למדחי כמ"ש הרב אמרות טהורות בדל"ב ע"ד והרב מחנה ישראל בסי' ס"ט ועיין להגאון שארינו ז"ל בס' נשמת כ"ח אה"ע סי' ב' שהאריך ובמ"א הארכתי על דבריו מ"מ לענין מעשה כתב מרן החבי"ב בכנה"ג שם כי מי שיוכל לקדש ביום לא יקדש בלילה. לחוש לס' ר"י הראשון ובתיריא היו נוהגים לקדש בלילה והנהיג הוא ז"ל לקדש ביום עי"ש גם במנהגי עה"ק הביאו משם הרב פה"א ח"ד דכ"ב ע"ג שכתב שבעה"ק ירושלם ת"ו לא נהגו מעולם לקדש בלילה ומסתמא לא התירו לקדש בלילה ע"כ ועיין בתשובת רמ"א סי' קכ"ד ושם התיר בשעה"ד לקדש ולהכניס לחופה בליל ש"ק עי"ש ובתשו' יאודה יעלה למהר״י אסאד ז"ל באה"ע סי' כ"ג האריך בזה והביא דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"א הל' י"ד שכתב מותר' לארס וכו' בין ביום בין בלילה וכ"כ הסמ"ג עסין מ"ח ועיין להגאון רעק"א מ"ת סי' ע"א ע"ש בזה ומ"מ כתב דשלא בשמה"ד ראוי ונכון לקדש ביום לחוש לספקא דהרא"ם ז"ל וכיון שמנהגו כ"א היה מקדם קדמתה לעשות הנישואין ביום כאשר יעידון יגידון כל באי שער העיר והזקנים עדים. רק זה מקרוב הנהיגו המנהג הרע הזה לקדש בלילה כדי שיהיו מוכנים ומזומנים לדבר עברה לצאת תכף אחר הז"ב במחול משחקים ולרקד לפני הכלה אנשים ונשים בחורים ובתולות יחד אשר תחשכנה עינים מראות ברע אשר מצא את עמנו. ואין בנו כח למחות ולומר דבר שאינו נשמע אבל שנבא אנו לברך את הזיווג בעדן רתחא ולברך ז"ב בהיותן הנשים והבתולות לבושות במלבוש הבוז הזה. ודאי לא נכון לעשות דהרי כתב הב"ח ה"ד הב"ש בסי' ס"ב סקי"א כשאנשים ונשים יחד בחדר א' אין אומרים ש"ב דאין שמחה כשיצר הרע שולט עי"ש וכ"כ בס' החסידים סי' שצ"ג הו"ד בי"א ח"ב סי' ס"ב הגה"ט כ"ח וכ"ש שאין לברך ברכת אירוסין וז"ב בתערובת אנשים ונשים בסדר זה אשר עדי הרהור לא יצאו וע"כ גזרנו בהסכמת ראשי עם קדש אלופי העדה הע"י להחזיר המנהג הרא' למקומו דהיינו לעשות הנישואין דוקא ביום וכבר הנהגנו כן זה כמה פעמים. וראינו כי ע"י זה אין פרץ ואין צוחה ברחובותנו ובפרט כאשר עושים החופה בבהכ"ן שנשים באות מאירות בלבוש הכבוד ומכוסות בצעיף לפי קדושת המקום ובכן אל תקוה ממני להתיר לעשות קידושין וחופה בלילה יהיה מי שיהיה וד"ב לחכם ונבון שכמותך. שאם האדם בכל עניניו במשאו ובמתנו בוחר לו הדרך היותר מוכשר. ק"ו הדברים בזיווג בניו ובנותיו שיבור לו הדרך הישרה ואם רוב בני אדם מקפידין פה שלא לעשות נישואין בכל חדש חשון ותמוז וגם שלא יהיו הנישואין בחיסור הלבנה וכיוצא שאין בהם ספק מן הדין ביותר צריכים להזהר בענין החופה בלילה לחוש לס' האומרים שיש ס' מן הדין וכמדובר. ב בשאלה השנית אם יכול לעשות החופה ביום א' לשבוע דע ידידי שמדין תוכה אשה נשאת בכל יום כשב"ד קבוע בכל יום ובא' בשבת אמרו שמא ישחוט בן עוף לצורך הסעודה כמבואר במס' כתובות ד"ה ע"א. וכן בע"ש שמא יבא לידי חילול שבת. וכן פסק הרמב"ם בפ"י מה"א הי"ד שאין נושאין לא בע"ש ולא בא' בשבת שמא יבא לידי חילול שבת בתקון הסעודה. וכתב ה"ה שם ועכשיו נהגו לישא בע"ש ולא ידעתי על מה סמכו וכו' ויש מי שדוחה מהלכה גזרה זו והביא סמך לזה ואינו עיקר והרמב"ן כתב בשם הר"י ן' מגאש שמנהג בורות הוא אלא שלא מחו בידם עי"ש והר"ן שם כתב דכיון דמסקינן דשרי למבעל בשבת אלמא לבן עוף לא חיש וזהו דעת הרי"ף דהשמיטה ושוב הביא דברי הרמב"ן ודעמיה עי"ש הו"ד בב"י סי' ס"ל וסיים ועכשיו המנהג פשוט לישא בע"ש וכ"פ בש"ע ס"ג שהביא בסתם ס' הרמב"ם וסיים ויש מתירים וכן פשט המנהג לישא בע"ש וריא"ז ה"ד השה"ג ברפ"ק דכתובות כתב שאם רוצה לכנוס בע"ש בתחי' היום ע"ד לאכול סעודת נישואין בו ביום וכן אם רוצה לכנוס באחד בשבת הרשות בידו ע"כ וכונתו פשוטה שכיון שבע"ש עושה הסעודה ב"ב הרי הכל מוכן קודם השבת ולא יש עוד חשש ונראה מזה שאם עושה החופה אחר חצות והסעודה בליל שבת חיישינן לחילול שבת. וכן מ"ש ביו"א כונתו שיניחו הסעודה לליל ב' ויש להם זמן להכין הכל אחר השבת שרי. וכן פירש דבריו הרב הגדול שארינו מרן החבי"ף ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סי' ל"א. אלא שדבריו שכתב שאם עושה הסעודה ליל מ"ש או יו"א בבקר וכו' אינם מדוקדקים שאיך אפשר שיעשו הסעודה קודם החופה עכ"פ לדידן שהנישואין הוא לעת ערב ביו"א והסעודה היא בליל ב' קרוב לחצות. ורובם ככולם בעה"ר אינם עושים סעודה לאורחים ומסתפקים במיני מתיקה והשתיה כדת. ולסעודת החתן והכלה והקרובים יש זמן מוכשר לבשל ולתקן הכל אחר השבת. נראה ודאי דשרי מדינא. ובלבד שיזהר מחילול שבת בתקון החדרים וכדומה. ואני ת"ל כשעשיתי חופה לבנותי לא רציתי לעשות ביו"א. וכן ראוי לכל ירא ה' להתרחק בכל האפשר מחילול שבת החמור. ואם לא יבא הוא לידי חילול. יבאו בניו וב"ב או משרתיו וקרוביו. עכ"פ אין כח מידינו למחות במי שרוצה לעשות החופה ביום א' כיון שיש להם על מה שיסמוכו. וחזינא בפתחי תשובה סי' ס"ד ס"ה ד' שהביא משם רמ"א ז"ל בתשובה סי' קכ"ד שכתב שאין מדרך לעשות הנישואין ביום א' כחוקות הגוים וכו' ע"כ ואין ספרו מצוי אצלי. ואחרי המחי"ר איני רואה מה שיך בזה חקות הגוים. כיון שעינינו הרואות שהם נושאין נשים בכל יום מימות השבוע. ואין להם יום מיוחד לזה. ואף אם היה יו"א מיוחד להם לנישואין איני רואה בזה לאסור משום ובחקתהם לא תלכו כמו שאבאר ואולם גם הרב ז"ל לא אסר מן הדין אלא אמר שאינו דרך ישרה. וכבר ביארנו שאין ראוי לעשותו משום חשש חילול שבת. אלא בשעה"ד שרי מדינא וכדבר האמור. ג באיזה ענין אסרו משום חקות הגוים והתנאים הצריכים לאיסור זה ענין חקות הגוים ודרכי האמורי תוה"ק לא פירשה דבר אלא סתמה וכתבה ובחוקותה' לא תלכו. ומסרה הדבר לחכמים וכו' כמ"ש מב"י ביו"ד