שו"ת תעלומות לב חלק ג קכ

אך זה חולי ואשאנו והנני מוסיף להפליא הפלא ופלא. כי בקיום הזה. לא חתם בחתימתו. רק הסופר כתב שם כבודו ותחתיו מונח החותם של ב"ד זו רעה חולה לא ידעתי שחרה. כי אם הסופר חתם בציווי מעכ"ת הי"ל לכתוב צ"ל הרב ויחתום הסופר את שמו. אבל שיכתוב חתימת הרב. הו"ל זיוף גמור וידוע מ"ש הרשב"א בתשו' הובאה בב"י סי' מ"ה ועיין בתשב"ץ ח"א סי' קכ"ח ועוד לו בח"ג סס"י ש"א. ומר בריה הרשב"ש בסי' תקס"ה כתב דהחותם בשביל העד הו"ל כעד מפי עד ואינו כלום כמ"ש בפ' פסולי המוקדשין ופ' חבית וגם כשכתב אני פ' חתמתי בשביל פ' אינו כלום כ"ש שלא הזכיר שמו החותם אלא שכתב פ' צ"ל שאינו כלום וכו' ואין זה צריך ראיה אלא להוציא מלבם של טועים וכו' ונראה שהחותם בשבילו והמצוה לחתום שניהם בני עונשים וכו' עי"ש וכ"ש בנ"ד שלא כתב פ' צ"ל אלא חתם שם כבודו כאלו הוא בעצמו חתם עליה והוי זיוף גמור. ועיין מה שכתבתי בספרי תע"ל ח"א ח"מ סי' יו"ד. ומה שהניח חותם ב"ד תחת החתימה. אינו מועיל כלום כי אימור המזייף החתימה מצא החותם והניחו שם. ובפרט דאתחזק רעותא בחתימה וגם כי בחותם אינו כתוב שמו ולא מרתת כמובן. ואפי' בגושפנקא דמלכא שיש לו להרב המנוי מאת המלך וכתוב בו שם הרב, ויש עונש גדול למי שיחתום בו בלתי חתימת הרב. בכל זאת כתב הרב מהרי"א ז"ל בתשובתו הבאה בס' יבא הלוי אה"ע סי' ב' שאינו מספיק החותם לבדו וצריך שיחתום הרב בחתימת ידו וכן נהג הגאון מז"ה הגדול ז"ל כמו שכתבתי בהגהותי לס"ה ישרי לב אה"ע אות ד' סט"ז. וכן נהגתי אחריו ומה שכתבתי שם שאם מנהג הרב שמניח החותם לבדו בלתי חתימתו ככל כתביו ושטרותיו. שאז די בחותם לבדו וטעם הדבר דכיון שמנהגו כן. הוא מהר שהחותם יהיה בחיקו או בארגזו סגור במפתח שלא ישלוט בו יד זרים. ואחר זמן נתישבתי בדבר וכתבתי בספרי תעלומות לב ח"א סס"י יו"ד בח"מ שאין מנהגו עיקר בזה. כי אכתי יכול להזדייף. וצינתי שם מ"ש הרב מגן גבורים בח"מ סי' ג"ל שהארי' בזה. ק"ו הדברים ברב שאינו מנוי מהממשלה. והחותם הוא חותם ב"ד ואין שמו הטוב חקוק בו וכדבר האמור. סו"ד רע עלי המעשה. והנני מחזיר לו ההעתקה ההיא. למען יחזור להעתיקה ויקימנה בקיום ב"ד בג' אם אפשר ואם קשה עליו הדבר. לכל הפחות יחתום בהקיום בחתימת ידו הטהורה הנכרת אצלינו היטב ודי בזה ושבתי בשלום: הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן נג מצרים יע"א יום י' סיון ש' התרנ"ה ליצי' שלום רב וישע יקרב לראש מעלת ותהלת הרה"ג המפורסם ר"מ ור״מ דעוב"י ג"א יע"א כש"ת כמוהר"ר אליהו חזן יצ"ו אחרי דרישת שו"ט באה"ר כדוול"ו לנכון קבלתי כתב ידי"ק וששתי מידיעת טו"ש דטבא הוא וטבא ליהוי בע"ה, ראיתי כת"ר ש"י הגדיל תמיהתו עלי, על הקיום שקימתי הכתובה כי נעשה הקיום והחתימה הכל בידי סופר ב"ד הצדק יכב״ן ולא בכתב ידי ממש. ובכן מני"ר תמה ע"ז. והנני להשיב לכת"ר. ראשונה, מה שכתבתי בכתובה הזאת אינו קיום רק גליתי דעתי כי הכתובה הזאת נמצאה רשומה במזכרת הכתובות דב"ד. ולזאת הסופר חתם בעדי ואנכי נתתי את חותמי מטה, שנית, מני"ר ש"י הביא ראיות מתשו' הרשב"א והרשב"ש וכו' האמת עם אדוני אכן לא נעלם מכת"ר כי אינהו קא משתעו רק באופן אשר לא יש חותם כלל האמנם במקום שיש חותם ב"ד ליכא מאן דחייש וראיה לזה מהש"ס ב"ב דף קס"א וגיטין דף ל"ו ופ"ז. וז"ל רב צייר כורא רב חנינא חכותא וכו'. ומסקינן בגמ' שאני רבנן וגו'. וא"כ מי גרע חותם ב"ד מהכורא, ומה גם שאם היה זה קיום ב"ד בודאי כי לכתחילה לא חתמתי ביחידי. ואתו הסליחה רבה נשארתי דושו"ט באה"ר, לכל שירות הכני מוכן לשרת בקדש. מוקירו ומכבדו משה רפאל גינצבירג סימן גד וזאת תשובתי שנית קראתי בכל לב תשובתו הקצרה, ומה שרצה להתנצל שאין זה קיום אלא גלוי מלתא. אין תשובה זו מספקת. כי לדידן שאנו צריכים לה לדון בה וגם לתת לו תעודה שהוא נשוי עמה. אינו מספיק לנו גילוי מלתא. מה גם כאשר אית בה ריעותא רבתי שהחתימה היא מזויפת אין לסמוך עליה אפי' לגילוי מלתא בעלמא ומ"ש שמ"ש הרשב"א והרשב"ש הוא במקום שאין בו חותם אבל במקום שיש חותם ליכא מאן דחייש עכ"ד תמיהני איך יצאו דברים אלו מפיו אחרי שביארתי במכתבי הקודם שאפי' בגושפנקא דמלכא וחקוק בו שם הרב לא יועיל בלתי חתימה. כ"ש בחותם ב"ד ובלתי חתימה. כי חתימת הסופר בשמו. כמאן דליתא דמיא ואדרבה מחזיק הריעותא. כמו שביארתי אין צורך לכפול הדברים. ומה שהביא ראיה מב"ב דקס"א וגיטין דל"ו ופ"ז דרב ציר כוורא וכו' לא שווה מתיא. דהתם נמי רב בעצמו בכתיבת ידו הוה מציר כוורא ורבי חנינא חרותא ורב הונא מכותא. ועל ידי ריבוי חתימו' באופן זה בשאלות ותשובות ואגרת שלומים ורבנן פקיעי שמיהו וניכרת חתימתם לכל העולם וכמ"ש בגטין דל"ו שאני רבנן דבקיאין סימניהו. מעיקרא במאי אפקיענהו בדסקי עי"ש. ואה"ן שאם היתה באה חתימתם למקום שלא היו מכירים הסמנים שלהם היו מביאים עדים המכירים. וכן נהגו רבני הספרדים מאז מעולם לעשות ציורים בחתימותהם. אלא שמלבד הציורים הם כותבים שמותם. ואיך מדמה רו"מ הציורים דרבנן דפקעי שמיהו ובקאים בסימנייהו. להחותם שאין בו סימן וכל המוצא אותו יכול להניחו על הנייר הא ודאי לא ניתן להאמר בטחתי בשלימות חכמתו שיקבל האמת הברור. ודברי אלה יעלו לרצון לפניו מאהבה מסותרת. ושו"ט יגדל: