שו"ת תעלומות לב חלק ג קיח

סימן נ ירושלם עה"ק תוב"א בעצת התר"ל לישב דברי הגאון הק"ל בחיו"ד ח"א ממה שתמה עליו הר"ב אמרי כינה בדיני שחיטה גרסינן במס' פסחים דט"ו ע"א חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה ר"א אומר יניחנה במקום המוצנע ואם היתה מגולה יכסנה רי"א אם היתה מכוסה יגלנה וכתב רש"י ז"ל עלה דר"א שאם היתה מגולה יכסנה שעדיין מוזהר בשמירתה וטעמא מפרש בבכורות דכתי' את משמרת תרומותי שתיים במשמע אחת טהורה ואחת תלויה ואמר רחמנא עביד לה שימור ע"כ ותימה דבבכורות לא סליק האי טעמא לר"א דהא שמעינן ליה דס"ל יש אם למסורת וכ"כ ק' על הרע"ב ז"ל דאזיל בשי' רש"י בפ"ח דתרומות מ"ח וכבר ראיתי להרב דברי אמת בקונט' דצ"ח ע"ב ולה' הלכות יו"ט בדקל״ו ע"ד שהניחוהו בתימה וזה הגאון ז"ל בחק"ל ת"ק סי' ק"ח דקפ"ב תמה ג"כ על הר"ב והר"ש שפ"י בפ"ח דתרומות דפליגי ביש אם למקרא ועלה ע"ד לישב עי"ש ולהר"ש איני רואה מקום תימה דמ"ש עדין מוזהר של שמירתה יצדק לב' הטעמי' דהרי מפרש ואזיל ובפ' ר"פ המוקדשין מפרש טעמיהו והנ"ל לישב לזה הוא דרש"י ז״ל אחרי ראותו כל הנהו אמוראי ור"ל בהדייהו דס"ל בדעת ר"א דס"ל יש אם למקרא לא רצה לדחות סברתם מפני אידך דקידושין דמשמע איפכא ואולי הנהו אמוראי הי"ל גי' אחרת בההיא דקי' ולכן תפס עיקר הך. ואולם ראיתי לרש״י בבכורות דל"ד שכ' ויש נשבשין השמועה במ"ס קי' וגורסין ר"א סבר יש אם למקרא וטעות הוא בידם דא"כ מאי מקשי הכא בבכורות ע"כ שו"ר להתויו"ט ברפ"ד דכריתות שעמד ע"ז וכתב שרש"י הדר ביה ממ"ש בבכורות שהוא טעות ועוד האריך יעו"ש ועתה ראיתי להר"ש בפ"ח דתרומות מ' י"א שפי' לרי' דתרומתי כתיב ואינו מוזהר אלא על הטהורה ואין מכאן ראיה דבגמ' לא אידחי אלא לר"א דשמעינן ליה איפכא והנה התו"ס ז"ל שם בד"ה חבית תמהו על פי' רש"י שכתב שנכנס אדם טמא ולא ידעי' אי נגע אי לא נגע דממ"נ אי ברה"י ספק טמא ואי בכה"ר טהור וע"כ פירשו בב' חביות ברה"י ונגע באחת מהן ולא ידעי' בהי מנייהו דלא גמר"י מסוטה אלא דבר שיוכל להיות אמת עי"ש וכ"כ הר"ש ז"ל בתרומות אלא שכתב שנגע שרץ בחדא מניהו ולא ידעי' בהי מניהו ואני תמיה לפירושו דבשרץ הא אפשר להיות אמת שנגע בשתיהן ואע"ג דחזינן שלא נגע כ"א באחת מהן ותו"מ הוציאוהו משם הלא אפשר שקודם לכן נגע בראשונה והכי אתחזק ריעותא לפנינו כסוטה משא"כ באדם שהוא יודע בודאי שלא נגע כ"א באחת מהן ואולי שראו אותו נכנס ונגע באחת מהן והוציאוהו והוא דוחק ומי הכריחו לזה ולעיקר קושיתם על רש"י ז"ל אפש"ל דמספק״ל נמי אי הוה רה"י או רה"ר ואי נגע או לא נגע דבכגו"ד ס"ל דהוי תלויות וצ"י בזה. ועיין בירושלמי סוף פ"ח דפסחים הלכות יו"ט בדקל״ז. ובהיותי בזה חזי הוית להגאון ממ"ה זלה"ה בחק"ל יו"ד ח"א דקפ"ז ע"ב שתמה להתו"ס הנז' דלמה שתיהן תלויות ד״ת דנהי דאיקבע איסורא מ״מ הא אית להו חזקת התר דעדיפא מאיקבע כמ"ש התוס' בנדה ד"ב ומהריק"ו ש"ו קע"ב ובא אל הישוב דמ"ש התוס' שתיהן תלוייות ד"ת אין הכונה דטמאין בס' מד"ת אלא למעט דאינו ודאי אלא ס' גמיר מד"ת ואה"ן דלמאי דקי"ל דאזלינן בתר חזקה טהורים מד"ת אלא שאסרו חכמים כיון שהאחת בודאי נטמאה מידי דהוי ל"ב שבילין בבאו בבת אחת דאסרו ועדין צ"ע עכ"ד ז"ל ובס' נד"ע אמרי בינה דיני שחיטה דכ"ג ע"א תמה עליו וז"ל ואינו מובן כלל הא שם עיקר פלוגתן של ר"א ורי' הוא על ד"ת ומדרבנן אפי' בבאו בב"א טמאים מס' וכו' ע"כ ואני אומר דהנה אמת דפשט מחלוקותם מובן שהוא על ד"ת וכ"כ הר"ש ז"ל בפ"ח דתרומות עלה דההיא מתני' ומסתבר טעמיה דבקראי פליגי מ״מ כבר כתב הרשב"א בח"י לגיטין לדנ"ג ע"א ד"ה משום חומרא דע"ז משם התוס' דאפי' מטמא את התרומה אינו אסור מדאוריתא וקרא אסמכתא דרבנן עי"ש וזה מוכרח שהוא בדעת ר"א וזה הוא שכתב הגאון מז"ה ז"ל דמד"ת לכ"ע טהורים אלא דר"א אסר מדרבנן כיון שהאחת בודאי נטמאה דכיון דהס' נפל בשתיהן הו"ל כ"ב שבילין בבאו בב"א דאסרו מדרבנן כיון שהוא בהוראה אחת וכמ"ש הר"ש בפ"ח דטהרות מ"מ הצ"ע דעיקר הת"י חסר בדברי התוס' והוא פשוט ועיין דברי אמת בקונט' דצ"ח ע"ב שהאריך. עוד כתב שם באמרי בינה ומ"ש למה ברה"י לא ניזל בתר חזקה כיון דל"ד לסוטה תמהני מה ראה על ככה הא דברי תוס' ברורים מההיא דב' נזירים דצ"ל דברה"י אף דלא נוכל ללמוד על הודאי מ״מ ילפינן דלא אזלינן בתר חזקה ונשאר בס' וכן ביאר המר"מ לובלין בחולין ד"ט ודלא כמהרש"א שם ע"כ לא ידעתי מה חידש בזה הלא דברי המר״מ לובלין כבר כתבם מדעתו הגאון חק"ל שם אלא שהוקשה לו דבכי התוס' דנדה דמשמע דהיכא דלא ילפינן מסוטה אוקמינן אדיניה והוא יצא לחלק מטומאה למפרע דלא אתיליד רעותא וכו' ולא ירד לעומק ראיתו ממרן החק"ל דאין כונתו להשוות הנדונות דאתה מר להרחיקם. אלא עיקר כונתו היא ללמוד מדברי התוס' דהיכא דלא ילפינן מסוטה התם משום טומאה למפרע אוקמינן אדיניה א"כ הכא נמי דלא ילפינן מטעמא אחריתי נוקמיה אדיניה ומהני ליה חזקה. ועיין תוס' נדה דב' ד"ה והצל ואי קשיא ההיא דב' נזירים דמשמע דלא ילפינן לגמרי מסוטה וספקא הוי ולא אזלינן בתר חזקה אפשר דמשום חולין בעזרה היכא דאפשר שיביאו שניהם קרבן טומאה וטהרה ואם עת שמביא חטאת העוף דהיכא דחיישינן לחולין לעזרה ואיתיה בתקנתא אפשר דבכגו"ד לא אזלינן בתר חזקה ועדין צ"י בזה ועיין הלכות יו"ט דקל"ו סע"א סימן נא טראבלס יע"א בדין תקנת נכסי מלוג שנשתנו וקנו בהם קרקעה עמדו לפנינו לדין הר' מאיר לביא הי' ומורשה יורשי אשתו מ' ללאהום נ״מ הוא החו"ש ר"ץ תשובה הי' ותבע המורשה הנז' מהר"מ כל עזבון אשתו הנ"ז מצד תקנת העיר והצוואה שעשתה