שו"ת תעלומות לב חלק ג קיז

אשר ישבו כסאות למשפט באחת העירות הגדולות לתור ולחפש לדון ולהורות על פי משפטי תורתנו התמימה הנותנת חיים לעושיה. אך הדבר הזה אשורנו ולא קרוב. כי בני עליה מרבני זמננו אשר לבם דוי בצרת צאן מרעיתם. הנם מועטים. ואולי ג"כ דבריהם אינם נשמעים. ה' יאמר די לצרותנו וישיב שופטנו כבראשונה. והנה בימים האלה נשאלתי ג"כ מעוב"י פאריס יע"א על אודות הגירושין הנעשים לפני הממשלה הנקרא סיב'יל ובדיניהם ע"י אותם הגירושין הרי האשה גרושה מאישה ויכולה אשה להנשא לאחר לפי נימוסי המדינה. ולפי משפטי תוה"ק עדין היא קשורה עמו והיא א"א גמורה. ובנים אשר תלד מאיש אחר הם ממזרים גמורים. ולהשיג גט כשר מהבעל. הוא קשה מאד. כי על הרוב נותן עיניו בממון. ובפרט כאשר האשה היא המגרשת. שבנימוסהם אחד האיש ואחד האשה שנים הם. ויכולה אשה לגרש את בעלה לרצונו או שלא לרצונו ואז ודאי שלא יתרצה בשום אופן לתת גט כשר. ורבות בנות עברו על חקי תוה"ק שתתעלה. והאשה שלא השיגה גט כריתות. הלכה והיתה לאיש אחר והולידה בנים ממזרים או יצאו לת"ר ויושבות בקובה של זונות. על זאת תאבל הארץ ואומלל כל יושבי בה. וכן בערי איטאליא אשר שם הגירושין אפי' בדרך סיב"יל הם אסורים מטעם הממשלה. ואין להם דבר הכורת בינו לבינה. ואפי' מצא בה ערות דבר. לא יוכל לשלחה כל ימיו. רק הממשלה יפריד בינו לבינה הנקרא בלשונם סיפאראסייון. והדבר מובן מאליו כי האשה שטעמה טעם איסור אפי' בהיות אימת בעלה עליה. כי אחריתה מרה בהיותה בת חורין לנפשה באין עליה מורא שמים ומורא ב"ו ועל כל אלה המה מבקשים סדר ואופן להציל בנות ישראל מכבלי הנישואין. ולמנוע בני ישראל שלא יכשלו בא"א ולא ירבו ממזרים בישראל. וכבר השבתי להם כי לא עלי המלאכה לגמור אחרי כי יש אלקים שופטים בארץ היושבים על מדין באותם הארצות. כי ת"ל בארצותנו לא יקרו מעשים כאלו. ובכל זאת רואה אני כי לא אני בן חורין לכבוש את נבואתי והחובה מוטלת על כל הרבני' שבכל הארצות לבקש ארוכה ומרפה. אולי בהתאסף ראשי עם רבני הגלילות יבקשו אופן נאות למחלת בנות עמנו באותם הארצות. והנני כמזכיר אולי יש תקוה ע"י תנאי בשעת קידושין ונישואין ובשעת היחוד. שאם יגרשנה בנימוסי הממשלה. ולא יתן לה גט כשר בו ביום (או במשך זמן מה) או אם תפול לפני יבם, או אם תזנה תחת בעלה. שיהיו הקידושין בטלים למפרע. וידעתי ביני שאין התרו מרווח ומוסכם כמ"ש בקונטריסי זכרון ירושלם. מ"מ הצלה פורתא הוי. וראוים הם המתירים לסמוך עליהם בשעת הדחק כזה באותם המדינות אשר החירות המדיני קלקלה כל הדתות וכל למעוטי בתפלה שפיר דמי. הנה ידוע שמ"ש מב"י באה"ע סי' זק"ן על דברי התה"ד בסי' רכ"ג שיש נוהגים להתנות בשעת קידושין שלא תפול לפני יבם. ותמה איך אפשר להקל בדבר שמבואר בתלמוד דידן ובירושלמי לאסור. ולכן נשתקע הדבר ולא ראינו ולא שמענו מי שהתנה כן עי"ש היינו ודאי במתנה שלא תפול לפני יבם דהוי מתנה עמש"ב. אבל במתנה שלא יהיו הקידושין חלין למפרע אין כאן מתנה על מש"ב. וכ"כ הרב נחלת שבעה בדיני חליצה דמהרא"י אינו חולק למהר"י מברונא עי"ש וכן רמ"א ז"ל בהגה הביא דין זה בסתם במקדש בתנאי כפול שאם וכו' שלא תהיה מקודשת. ולא הביאו בשם י"א שנראה שסובר שכה"ג אינו חולק מב"י ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל אה"ע סי' נ"ח מה שתמה על מב"י. ומשם מתבאר דאפי' לא התנה בשעת יחוד מהני דכיון דהתנאי לטובת האשה אין חשש שיבטלנו. וגם לדברי מהרד"ך ז"ל דכיון דמיוחדת לו באותם הימים לא חשיב בעי"ז. א"כ לא חיישינן לביטול התנאי. ועיין בב"ש שם ובנוב"י מו"ק סי' נ"ד. וחזינא לגאון הרב שארינו ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סי' ק"ג שכתב שהגאון זקננו ז"ל עשה מעשה בתנאי זה. וגם מני"ר והרבנים שקדמוהו עשו מעשה רב בענין זה. ושם הביא נסח התנאי שיתנה החתן בשעת נישואין בפני ב' עדים כשרים תנאי זה. הוו עלינו עדי"ג איך הוא דבר אמת ויציב שאני מקדש את זוגתי פב"פ על תנאי זה אם לא אמות בלא זש"ק אז יהיו הקידושין תופסים כדת מו"י. ואם ח"ו אמות בלא זש"ק אז יהיו הקידושין בטלים ולא יהיו תופסים כלל וכלל בשום ענין ע"כ משם הרב ראש משביר ח"א אה"ע סי' מ"ז. ועיין בתשובת הרב נודע ביאודה מה"ק סס"י נ"ו. ובתשו' הגאון רעק"א סי' צ"ג הוסיף שישבע החתן עד"ר שלא יבטל התנאי בשום זמן ועיין להחת"ס אה"ע ח"א סי' קי"ב הנסה בארוכה מהעדים ומעשה ב"ד. ובסי' קי"א ביאר עליה באר היטב. עכ"פ הדבר ברור באח מומר שראוי לעשות תנאי כזה והכי עבדי עובדא בלי שום פקפוק. אלא דנראה דדוקא באח מומר הקלו בדבר כמו שכתבתי בקונטריסי הנ"ז וכ"כ הרב שבות יעקב בח"א סי' קכ"ז. אך הרב נחלת שבעה שם כתב דה"ה אם יש להחתן אח חרש ועיין להרב ראש משביר שם באם יש לו אח רחוק מן העיר. וכן פשיט ליה להנוב"י בסי' נ"ד באח חרש. והרב חת"ס אה"ע ח"א סי' קי"א עשה מעשה באח נעלם ע"פ דברי הרב יונה בתשו' מעיל צדקה סי' א' שחלק על הגאון מהר"א ברודא ז"ל שרצה להחמיר וכתב שקבל מרבותיו להקל ועשה מני"ר מעשה וכעזר ממ"ש הגאון הנ"ל וז"ל גם כי נוטה מדרכו אשר דרך בה מעולם להקל להחיש לתקנת בנות ישראל העגונות וכמה חשו חז"ל עליהם וכו' וסיים שגם הגאון בית מאיר הסכים להקל ושוב אין לפקפק ולהרהר. עי"ש ועוד לו בח"ב סי' ס"ח. הרי מבואר דלאו דוקא באח מומר עשו מעשה: ויש לסמוך על המתירים באותם העירות אשר רבו בהם התקלות שתצלנה אזנים משמוע. ואם יסכימו עמי שנים מהרבנים המפורסמים. דעתי נוטה שבאותם המדינות יעשו התנאי באופן המועיל בשעת הנישואין וביחוד הראשון. ואם אפשר ישביעו החתן עד"ר שלא יבטל התנאי כמ"ש הגאון רמק"א. ויעשו מעשה ב"ד כמ"ש החת"ס שם. ובהגיע הדבר לידי מעשה. ישתדלו להשיג גט או חליצה אם אפשר ואם לא תשיג ידם הרי עכ"פ יש לסמוך על המתירים לתקנת בנות ישר' וכדי שלא להרבות ממזרים בישראל זהו הנלע"ד וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות: