שו"ת תעלומות לב חלק ג קטו

מעשה לסתור סברה זאת דבכה"ג הוה עובדא וחלץ אותה היבם. וגם להתיבם נראה פשוט בעיניו שעולה ג"כ ליבום והצ"ע עי"ש וכבר מלתי אמורה שהדבר פשוט שגם ריא"ז ז"ל לא אמרה אלא לענין יבום ומודה הרב שצריכה חליצה. והדבר מוכרח כן שאם כונתו היתה לפוטרה גם מהחליצה לא היה כותב שאסורה להתיבם וכדבר האמור. אמנם גם לענין יבום נראה פשוט כס' מרן החבי"ב בכנה"ג שם שעולה ליבום. ואחרי שלא זכינו לראות מה שכתב בקונט' הראיות. הסברה הישרה נותנת שזיקה זאת לא הוי ככנוסה ממש לגבי היבם האחר. וכמו שראיתי להתה"ד בסי' רכ"ד שנשאל בלאה שהיתה זקוקה לב' יבמים ראובן ושמעון. ומת ראובן אי צריכה להמתין ג"ח ממיתת ראובן ושו"ט בדברי ר"ת בפ' החולץ ואסיק וז"ל ולא דמי הא לפסק ר"ת דהתם היבם לגבי יבמתו חשיב ליה כבעלה לגבי אחד מן השוק דהא רמיא עליה בזיקא וכו' ודמי לנשואה דזיקא ככנוסה אבל לגזור מיבם זה ליבם אחר ולשוויה כנוסה ליבם זה לגבי אחיו שהוא יבם כמותו לא שיך כלל. דמאי חזית שהיא כנוסה של זה אדרבה נימא דהיא כנוסה של זה ואפי' אם היה זה שמת גדול אחין. מ"מ אינו אלא למצוה דהא אם קדם קטן ובא עליה קנאה לכל דבר ולהכי לא דמי כלל לנשואה וכו' ע"כ ודבריו ברורים ואמתים. ובפרט שריא"ז לא ביאר שהאח המת שיש לו בנים היה הגדול ומהיכא תתי לחושבה ככנוסה לו ולומר שהיא כאשת אחיו שהיה לו בנים. וכמ"ש התה"ד דלגבי האח הנשאר בחיים לא אמרינן זיקה של זה שמת ככנוסה וכמדובר. מ"מ גברא רבה אמר מלתא ולמעשה ראוי לחוש ולהחמיר כס' ריא"ז לאוסרה ליבום ולהצריכה חליצה ובפרט שרמ"א ז"ל בהגה בסי' קע"ה ס"ח פסק דין זה בסתם. והגם שלא ביאר שצריכה חליצה. סתמו כפירושו שהרי כתב אסורה לו משום זיקא. ולא פירש שפטורה מהחליצה ומן היבום. וכמו שביאר הב"ש שם דמחזי כנושא אשת אחיו שיש לו בנים עי"ש. ומשום הא ודאי לא מפטרא מהחליצה. וכיון דמדאוריתא עולה ליבום ג"כ. דזיקא זאת לא חשיבה ממש ככנוסה לגבי יבם. א"כ היא עולה לחליצה. אחר ימים רבים ראיתי להרב שער המים בתשובותיו סי' י"ד שהאריך הרחיב בענין זה. וזו הלכה העלה שבכגון דא חולצת ולא מתיבמת ועשה סמוכין לדברי ריא"ז. וזכר עשה למ"ש הרב מוצל מאש אלפאנדארי בסי' נ"ה שגם הוא קיים דברי ריא"ז ואין הפנאי מסכים עמדי לפלפל בדבריהם: אתאן אל הפליאה השנית שהגיד לכם החכם ההוא שיבמה שנתיבמה ליבם שלא הי"ל בנים. וילדה לו בן. שאינו בכור לנחלה ואינו נוטל פ"ש גם זה בא בכתובים בס' משכנות הרועים אות ב' משם הרב שמחת יו"ט שכתב כן משם הספרי. ואנכי לא מצאתי דבר זה לא בסי' שמחת יו"ט ולא בספרי ומדלא אשתמיט לחד מגדולי הפוסקים אשר בית ישראל נשען עליהם. לפסוק דין זה ולא שערוהו הראשונים וגם האחרונים. ודאי דלא קי"ל הכי. דאי משום דכתיב ביבמה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו. דמשמע שהולד הנולד קם על שם אחיו ולא על שם אביו. כבר מבואר במכילתין דקאי איבם דמצוה בגדול ליבם וקם לנחלה בנכסי אחיו המת. וראיתי בס' ספרי דבי רב בפ' כי תצא ע"פ כי תהיין וגו' דממעט בספרי שפחה ונכרית דאין לו בהן הוייה. הביא מה שהגיה מהר"ם וז"ל ומוציא את היבמה אם יבם יבמתו ונתעברה וילדה והוא ראשית אונו אינו נוטל פ"ש דכי תהיין לאיש משמע ויבמה לאו דיליה הות מעיקרא וההוא ולד נמי על שם אחיו קאי דכתיב יקום על שם אחיו המת והיינו לנחלה לשון הראב"ד ע"כ וכלשון הזה עצמו כתב בפי' רב"ה ומהרא"ן מיתי הכי בשם מ"כ וכתב עליו ודין זה חדש הוא לא מצאנו לשום פוסק שיאמר דבר זה גם מה שכתב דיקום ע"ש אחיו קאי אולד דבר תימה הוא שהרי ארז"ל דאיבם קאי שיקום לנחלת אחיו וצ"ע ותמה אם יצאו דברים אלו מפי קדוש הראב"ד ז"ל ועוד האריך הרב ז"ל שם. ובהיותי בזה מדי דברי עם רב חביבא הרב הכולל זרע רב כמהר"ר דוד רובין נר"ו ונומתי לו חידוש דין זה שהביא הרב משכנות הרועים באות ב'. והוא שרטט וכתב אלי וז"ל: לקבל נברשתא דדהבא מו"ר ניהו רבא הרב הג' אח"י מלך ואח"י ד"ס ור"מ תנא דבי אליהו רבה נר"ו יאיר ויוחי"ר לעד אכי"ר אחרי שיש שלום כראוי קמיה דיקר אורייתיה שיח"ל. בדיק לן מני"ר בתורה שבע"פ מ"ש ה' משה"ר משם השיו"ט על שם הספרי דבכור הנולד ליבמה מיבם אינו נוטל פ"ש. והכי אמר רב מני"ר שפשפש ולא מצא שורש דבר זה בספרי ובאמת לכאורה היא ס' זרה. ואני בבואי לתורת הבית קריתי ושניתי בס' מש"ה הנז'. ועל צד הדחק אפשר שהסברה היא מאחר שזה הבן הוא להקים שם לאחיו אינו נמשך אחריו. וקרא סייען וילדו לו בנים וזה לא לו. זהו מה שנלע"ד אח"ך חיפשתי בישיבת רב אחא"י ושם ראיתי להזריע שכתב וז"ל רב"א כתב דהיבם שהוליד בכור אינו נוטל פי שנים בנכסי אביו דההוא ולד רמי על שם אחיו. ודברים אלו לא ניתנו ליכתב והוא עצמו כתב שלא מצא לו שורש עכ"ל וא"כ נפל פיתא בבירא דמי לנו גדול הנאמר באברהם ז"ל שכתב שלא ניתנו להכתב ולא מצא שורש אחרי כותבי נזכרתי מהס' הנד"מ עם מאיר עין וראיתי שם בפ' כי תצא בפסקא רט"ו אות ב' ויו"ד שכתב המ"ע וז"ל בכת"י ר"ה גריס הכא משמע וכו' ומוציא את היבמה דאי יבם את יבמתו וילדה דהוי ראשית אונו ואינו נוטל פ"ש דכי תהיין משמע כי תהיין לדידיה ויבמה לאו דיליה היא מעיקרא וההוא וולד רמי על שם אחיו וכו' ולהכי מפיק דלית דין בכורה וכו' יעו"ש. והנאני שזכיתי לדעת קדוש ר"ה ז"ל במקצת וגם שריש דבריו סמיך אכי תהיין עכ"ז מסו"ד נשמע דסמיך גם אוילדו ודוק. והגם שי"ל על דבריו למה ארכבא אתני רכשי כעת אין הפנאי מסכים וכתבתי בקצירת האומר לפי העת והזמן. ומני"ר אם יראה וירצה בעיני כת"ר יבחר ויקרב. ואם לאו והיו דברי כלא היו. ושרט יגדל כאות נה"ר וכנא"ה חסר הד"ר סלנו"ח. ומה שהבי' רב רחומאי דין הוא הד"ר הי"ו משם המאיר עיין. כבר הובא בארוכה בספרי דבי רב שהבאתי לעיל והרב ז"ל האריך שם ומפרש הרב ז"ל דהאי דקאמר בספרי ומוציא את היבמה ר"ל יבמה לשוק וכו' כיעו"ש. וגירסא זאת יש שמחקוה מהספרי וגם הבכ"א