שו"ת תעלומות לב חלק ג קיג

בחזקה אצל אנשים כמו הגאון הקדוש יעב"ץ יצ"ל ולמען חיבת הקודש אעתיק אליו דברי הגאון מחבר שו"ת שואל ומשיב אבד"ק לבוב זצ"ל בהסכמה לספר בית ישראל. וז"ל מדי דברי זכור אזכור אשר כתבתי עת ראותי מ"ש הגאון סבא קדישא יעב"ץ במטפחת ספרים. והנה בא אחד מפטפט אשר אמר להשיב עליו באין מליץ יושר. ואני קורא מ"ש במדרש ס' דברים מוכיח אדם זה משה. כי' מווחליק לשון זה בלעם גם כאן אף שהשיב באיזה מקומן על הזהר לא לבו הלך חלילה לבקש תואנות ולהרהר אחריהם. כי מי בא בסוד קדושים כמוהו ולבו ראה הרבה חכמה ודעת בספרי מקובלים בפרט בזוה"ק כי' כי' אך לאשר נפשו מרה לו כי אז הי' כת ש"צ שר"י כי' למצוא בספרי מקובלים כי' משום עת לעשות לד' ראה ויתר למו לאמר כי נתערב איזה דברים למען יבוש מקורם כי' לא כן המפטפט אשר כל מגמתו אך להתפאר בחכמתו כי גם בספרי קודש ידע וכאשר לא מצאה ידו די השיב אמר כי רוח אחרת בזוה"ק וחולק על משנה ותלמוד וחלילה להאמין כדברים האלה. כי' ואחרי כי הגאון הנ"ל מונה והולך הרבה מקומות קאמר באמצע דבריו וברוב דברי המפטפט לא יחדול פשע וכו' ועל הכל מסיים והמפטפט מרבה הבל אשר לא יאות כלל לדבר כן. ע"כ העתקתי מדברי הגאון ונאמן עלינו הרב הנ"ל. ובגוף הדבר הן כל השלשה ספרים לא ראיתים כי לא נמצאו פה העירה. וגם גוף דברי הזה"ק לפי שעה נעלם מאתי אשר בל"ג אשר אשנה פרק זה. אך הנני דן רק מה שראיתי בדברי אדוני. כי קו' הבן יוחאי על היעב"ץ אינו. והוא עפ"י הנודע מדברי המפורשים דאדם הראשון נתן משנותיו לדוד המע"ה ע' שנים משנותיו א"כ שפיר הוי כנולד כיון דהמה שנות אדם ושפיר גזר הקב"ה דיקח לבת שבע וכדברי התוס' דבלידת הזכר יצא הב"ק. ושפיר קאמר הזוה"ק דאזדמנת ב"ש לדוד מיומא דאיתברי עלמא כי או הי' אדם בעולם אשר נתן שנותיו לדוד. וכפי אשר ראיתי כעת בזוה"ק גם קו' היעב"ץ לק"מ דז"ל הזוה"ק אזדמנת ב"ש לדוד מיומא דאיתברי עלמא ומה עכבא לי' דנטל ברתא דשאול מלכא. וי"ל דמ"ש הזוה"ק וההוא יומא נטל לה אורי' ברחמי הוא מילתא באנפי נפשא ולא קאי על שעה דנטל לברת דשאול מלכא. אלא כמ"ש במדרש דבשעה שנשבע דוד לאורי' שיתן לו אשה אמר הקב"ה תן לו שלך. וי"ל ג"כ בכוונת הזוה"ק דתרי מילי נינהו דע"י דנטל לברתי דשאול לא לקח לב"ש וההוא יומא הוא ענין אחר דבזמן אחר נטל לה אורי' ברחמי. ואדוני קיצר בלשון הזוה"ק ולפי הנוסחא שלי י"ל כמ"ש ואבקש מאדוני עוד כי יענה ויאמר סלחתי אולי חטאתי נגדו בשגגה כי כך דרכה של תורה ואת והב בסופה. אפרד מאת אדוני בברכת שים שלום דיש באהבת עולם אהבה רבה. עבדו משתחוה מרחוק מול אפיו מקוה לתשובה: הק' זידא למשפחת תאומים בהגאון אסק שאלישנישיק שליט"א סימן מו וזאת תשובתי לכבוד מע"כ חרב הג' החו"ב מוה' זידא תאומים נ'"י שלום וברכה! מכתבו היקר קבלתי, וקראתי בכל לב כל הכתוב בדב"ק, ועם היות הנני עסוק מאד בעסקי הצבור והיחיד. מהרתי להשיב אליו. אך בקיצור האפשרי כי להאריך אין לי פנאי והנה כבודו תמה איך אפשר לעשות תקנה בהפקר הקידושין בלתי רשות הממשלה יר"ה והממשלה לא תתן רשות להנשא עד מלאות ארבעה ועשרים שנה לזכר ולנקבה. והיה אם איש ישראל רוצה לישא אשה בהיותו בן י"ח שנה. כמא' ז"ל ימצא התקנה כנגדו ככל הכתוב בדב"ק. הן אמת כי במקומות שהממשלה לא תתן רשות לישא אשה קודם כ"ד שנה. כאשר הוא חק השררה במדינתם. קשה מאד לתקן תקנה כזאת ולנעול דלת בפני האנשים הכשרים ואם אמרו אמרו בפ' הבע"י ובטור וש"ע אה"ע סי' א') שאם עברו ד' שנה ואינו רוצה לישא אשה, שב"ד כופין אותו. כ"ש שאין ב"ד כשאין למונעו מלקיים מצות בוראו בזמנו ועיין למהריק"ש ז"ל בהגהותיו סי' זה ועכ"פ גם במדינתם ובכל מקום שהחק הזה שורר שם ומצד האשה נמנעים להשיאה עד שיגיע זמנם לפי החק. יען כי אם ינשאו כדת מו"י. נגד חק הממשלה. חיישינן לקלקולא שמא בעלה ימאס בה. והיא תצעק אל הממשלה ולא יענוה כי לפי חקם היא לא אשתו והוא לא אישה, אשר מטעם זה הוא שנעשית התקנה הזאת. אזי אף אם כח ב"ד יפה לכוף בשוטים או בדברים. אינם רשאים לכופו כיון שהמניעה אינה ממנו. ואין כאן מקום לכפיה. מיהו הנכון והישר במדינות ההם לתקן התקנה הזאת באופן זה שכל המקדש בלתי רשות ב"ד קידושיו אינם קידושין ע"י ההפקר של מעות הקידושין ( כאשר עשינו פה בארץ מצרים לגבולותיה בשנת התרס"א) ואזי אם הב"ד רואים הצורך לתת רשות לישא אשה אף אם לא הגיע זמנו לפי חק הממשלה. הרשות בידם אך במעשה הנעשה בערי אלגייר בארץ צרפת כהוגן נעשה כי הממשלה שם. אינה מונעת הנישואין אלא לפחות מאחד ועשרים שנה ובלבד שהיה ברשות אביו ואמו ואם אביו ואמו אינם מרוצים באותם הנישואין אזי צריך שימתין עד שנת הכ"ד ואולי גם במדינתם החק הוא כן ועל הרוב שאין האב והאם מונעים בניהם לישא אשה. בלתי טעם הגון ומספיק ולמעוטא דמעוטא אפי' ר"מ לא חייש. ומה שכתב הוא כי איך נוכל לידע שכולם הסכימו בהסכמה כזאת. כי אפשר שמה ששתקו ולא מיחו הוא מיראת הממשלה וכו'. לדבר הזה יסלח כ"ת. כי הדבר ידוע שאין להממשלה עסק בענייני תורתינו. ואם החכמים או בע"ב שבמדינה יהיו מוחים בתקנה כזאת באומרם שאין דעתם נוחה בהפקר הקידושין וחוששים הם לס' המחמירים בדבר אין להממשלה עסק בזה. וכ"ש שאין כח בידה לפי משפטי המדינה לענוש שום אדם על ענין כזה ומ"מ נכון הדבר לתלות הדבר ברשות ב"ד וכמש"ל. ועל מ"ש עוד על דברתי בספרי תעלומות לב ח"א אה"ע סי' י"ח על דברי הגאון יעב"ץ בס'