שו"ת תעלומות לב חלק ג קיא

ואמר ולמחר אי את אשתי ותוך כ"ד כדבור דמי. ותמה על זה דהרי קי"ל דבקידושין לא אמרינן תוך כ"ד כדבור את"ר נר"ו ואתו הס"ר שלא דקדק בדברי הנאמרים בתעלומות חכמה. כי אם היה מדקדק בהם היה רואה שלא נעלם ממני דין פשוט כזה המבואר בנדרים דפ"ו ובב"ב דקכ"ט ופסקו הטוש"ע בסי' ל"ח וסי' מ"ט. אך משם באר"ה שלא נאמר זה אלא כשחוזר כגון שקדש את האשה ובתוך כ"ד חזר ואמר שלא תהיה מקודשת והמעות מתנה. ואי לא תימא הכי לא ימצא קידושין על תנאי בשום אופן אלא ודאי דבמפרש או מוסיף על דבריו אז דבריו קיימין. וכן מפורש הדבר במרן כ"מ בפ"ו מהל' אישות על דברי הרמב"ם שם בפ"ו ה"ג שתמה עליו הטור וכתב דאע"פ שהיה תכ"ד הרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה לתת וכו' והשיב לזה מרן שם דכיון דגמר דברי הקידושין הוא התנאי וכו' אסיפא סמיך וכו' עי"ש וכ"כ בב"י סי' ל"ח: והמחנה אפרים בהל' צדקה סי' ט' ה"ד והביא ג"כ דברי הב"ח שכתב שאפי' שהה בינתים כל שהזכיר התנאי תכ"ד מהני כיון דלא הוי חזרה שכן נראה מדברי הרמב"ם בהל' ע"ז ע"כ. ומה שנראה מדברי רבינו סעדיא שהביא מב"י בסי' ל"ז במקדש סתם אפי' חזר תוך כ"ד ואמר לבתך פ' לאו כלום הוא ע"כ דמשמע דאפי' כשאינו חוזר אלא שמפרש אינו מועיל אפי' תוך כ"ד כבר תירצה הרב מחנ"א שם דהתם נמי הוי כנמלך. ובכן הבט ימין וראה איך באו דברי שם בספרי הנז' מדוקדקים שכתבתי וכן נמי התם פירש ואמר וכו' כונתי בזה שאינו חוזר מדבריו אלא מפרש ובהא אמרינן תוך כ"ד כדבור בקידושין ודוק כי קצרתי. ( עתה נד"מ ס' כתב סופר ושם בחאה"ע סי' ל"ח האריך בזה עיש"ב): סימן מג לעיר פיראדא יע"א בדין המתגרשת לפני הממשלה אי חשיב ריח הגט לפסלה לכהונה לכבוד ידידי אהובי החכם ר' שלמה לבית הלוי נר"ו שלום וברכה! קבלתי כתבו הבהיר מיום ד' למנינם. הלא היא כתובה איטאלקית ולפי מה שהבנתי ממנה. שאשה אחת במח"ק נשאה לאיש. ועברו ביניהם דו"ד ועמדו למשפט ברומא רבתי לפני העש"ג ויצא משפטם שהנישואין הם בטלים. וע"כ לא הוצרכו גם לתת גט כריתות ועתה באה האשה ההיא שרצונה להנשא לכהן ובידה עדות מהרופאים שבעלה הראשון לא קרב אליה והיא עדין בבתוליה ונסתפק כבודו אם גרושה כזאת מותרת לכהן. ושואל ממני מה דעתי בזה: ואם הדברים מכוונים כן. תמיהני על חכם שכמותך שישאל שאלה כזאת. ועד שאתה שואלני אם מותרת לכהן. הי"ל לדעת שהיא אסורה גם לישראל והרי היא א"א גמורה. כי מה יתן ומה יוסיף גזרת הערכאות שבטלו הנישואין. אחרי שנתקדשה ונשאת כדמו"י אינה ניתרת לעלמא אלא בגט כריתות. ולכן עליכם המצוה לכוף להבעל הראשון לגרשה כדת כי אחרי שבדיניהם כבר נתבטלו הנישואין המלכות נותנת הרשות לדיני ישראל לגרש בג"כ. ואחר הגט היא מותרת לישראל ואסורה לכהן בכל אופן. ואם הבעל איננו שכבר מת הרי היא אלמנה ומותרת גם לכהן ואם עדיין בחיים חייב לגרשה. ואם אי אפשר להשיג גט. אזי יודיעני בארוכה כצד היו הנישואין הראשונים ומה עילא מצאו בו השופטים ואם אפשר לשלוח העתקת הגזרה ההיא ואזי נובין ונדון אם הקידושין והנישואין הראשונים הם בטלים ע"פ תוה"ק אם לא. ואם אולי כונת שאלתך שהבעל הראשון מת והיא האשה היתה כאלמנה ואתה שואל שמא אותם הגירושין הנעשים אצל הממשלה. חשבינן להו לפחות כריח הגט לפוסלה לכהונה. גם זה פשוט שאותם הגירושין כמאן דליתנהו דמו. והרי היא אלמנה גמורה כיון דאכתי הות אגידא ביה עד שיגרשה בגט כריתות, כיון שמת קודם שיגרשה. הרי היא אלמנה גמורה ומותרת לכהן וכ"ש שגם לפני הממשלה לא היו גירושין. אלא שגזרו שהנישואין בטלים. הכ"ד החותם פה נא אמון יע"א בחדש מנחם שנת התרנ"ט לפ"ג ברוב עז ושלום: סימן סד ירושלם עה"ק תוב"א בתקנת הירושות בעה"ק ירושלם תוב"א שזוכה הכולל לכבוד אהובי ידידי מאיר עיני חכמים נר"ו יאיר שלום וישע רב! קבלתי כתבך הבהיר וראיתי כל הכתוב והנני בא להשיב בקיצור על השאלה שנשאלו ב"ד של מח"ת וז"ן. שאלה איש ואשה שזכו ועלו לשכון כבוד בארצנו הקדושה ירושת"ו והנה כלב"ע האיש הזקן והניח אלמנתו שם. והאלמ' הנז' שלחה ליד אחיה היושב בחו"ל סך ממון ובגדים ע"י איש הבינים. וכשמוע בן בעלה בא לב"ד לתבוע תבע שהממון והבגד' ההם הם שיכים לו כי הוא היורש ויחדיו למשפט יקרבו לדעת מי זוכה בנכסים הנז' ושכמ"ה תשובה הנה ידוע תקנת רבני וגאוני ירושלם עה"ק ת"ו שכל איש ואשה אשר ימות בעה"ק ובן אין לו שם. כי כו' עה"ק זוכים בנכסיהם במקום בן ואם אמנם יצאו עליה עוררים כבר עמד כגבור גדול הדור האחרון מוה"ר הגדול כמהר"מ סתין זל ה"ה בפסקו הארוך המובא בריש ס' התקנות ובנה עליה דיק לאשר ולקיים התקנה הנז' לישוב עה"ק וכך עמא דבר דור דור ודורשיו עד היום הזה. אלא שכל זה הוא במות האיש והאשה גם יחד אז לוקחים כולל עה"ק כל העזבון אך כשהניח אשתו בחיים מניחים כל הנכסים בידה לפי ההסכמה מש' התק"ס מזמן מרן מהריט"א והרבנים דעמיה ז"ל וכולל עה"ק כותבים כל העזבון כיון דקימי במקום יורש אלא שבדורות אלו לא נהגו לכתוב העזבון: ומעתה האשה הזאת היושבת שם תחת כבוד בעלה ומתזנא מנכסיו שלא כהוגן עשתה