שו"ת תעלומות לב חלק ג קי

דקידושין הא שם גופא אמר הירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן דבעולה אחר ל"י יוצאת לחולין ובאשה נשארת א"א הרי דאמר הירושלמי בפירוש דאשה שאני. ומזה הירושלמי נסתרו לחלוטין דברי הכה"ג: אבל לדעתי מזה הירושלמי יהיה סיעתא. דהירושלמי מקשה בעצמו מאחר דס"ל דקדושה פקעה בכדי מ"ש אשה דלא. ומתרץ הירושלמי דמצינו הקדש יוצא בלא פדיון אבל לא מצינו אשה יוצאה בלא גט והנה חילוק זה לאו דברי הכל היא דהלא אמרינן בקידושין ד"ס דאמר עולא משמיה דר' יוחנן דאם אחד קדשה לאחר ל"י ובא אחר וקדשה בתוך ל"י דגם קידושין של הב' תופסין ונאסרת כדין א"א וכשמגיע אחר ל"י נפקע קידושי הב' וחל קידושי א' ומותרת לו בלא גט מהב' הרי חזינן דגם אשה יוצאה בלא גט דהרי בזמן ל"י היא אשתו גמורה של הב' ואח"ך יוצאת בלא גט ועדיף האי דמיון מהא דשדה מקנה, ומ"מ לא קשה על הירושלמי דעולא אזיל לשיטתיה בנדרים דס"ל קדושת הגוף פקעה בכדי ואפי' גבי אשה נמי אבל ר' אבהו בשם ר' יוחנן לא יסבור הא דעולא בשם ר' יוחנן דאפי' מאה תופסין בה. רק כרב או כשמואל שם דספקא הוי אי תנאה או חזרה. עכ"פ על הכנה"ג לא קשה אם יפסוק כעולא וכאביי וכההיא דירושלמי דלא רצה לדמות רק מחמת דלא מצינו אשה יוצאת בלא גט אבל אם מצינו כההיא דקידושין ד"ס מודה דהיא מותרת בלא גט אחר ל"י: בספרו הנ"ל בח"מ סי' כ' הביא תשובת הרב ר' יעקב שאול אלישר בדין גוד או איגוד. ומעולם לא ראיתי שרב גדול יאמר דבר כזה. כי אדרבא במקום שאין דין גוד אי איגוד אזי נבא לטענת של היזק ראיה. ושפיר מחה ליה מור אמוחא. כ"ד אוהבו הדבוק באהבתו אברהם יואל אבעלסאהן רב בפה סימן מב שלום וישע רב לאור בערב בכור מעלת הרב הגדול המפורסם דדופתקא דאורייתא כמהר"ר אברהם יואל אבעלסאהן נ"י רב ומו"ץ בעוב"י אודיסא יקרת מכתבו הגיעני וראיתי כי ספרי הקטן מצא חן בעיניו. ולהורות נתן שלמד בו והעיר על מה שהק' רבני האחרונים ז"ל על דברי הכנה"ג באה"ע סי' כ"ח. והכי אמר מר שלא ידע מה כל החרדה הזאת שיש לומר שהכנה"ג פוסק כעולא וכאביי וכו' ככל הכתוב בדב"ק תמיהני על יופי שלמותו ורוב בקיאותו. איך עלה על דעתו לומר שהרב בע"ס כנה"ג ז"ל כחו גדול כאחד מהראשונים הרי"ף והרמב"ם ז"ל לפסוק הלכה מתוך הש"ס ומבלי שיזכיר אותה. ועוד דהלכתא גמירי לה דאביי ורבא הלכה כרבא לבר מיע"ל קג"ם. והכא רבא סבר דאשה לא נפקא בלא גט. ואעיקרא י"ל דגם אביי לא פליג ארבא אלא בשאר קדושת הגוף דקידושין אין להם הפסק. וכן כתב הרשב"א ז"ל הו"ד בש"מ לנדרים שם דלכ"ע קידושין לא פקעי בכדי והיינו דקאמר רב המנונא לעולא מי נפקא בלא גט דמשמע דמלתא דלית בה ספקא היא דלכ"ע לא נפקא בלא גט. והיינו משום דאתקיש הוייה ליליאה וקי"ל בפ' בתרא דגיטין היום אי את אשתי ולמחר את אשתי כיון דפסקא פסקא ובקידושין ג"ב דאתקשו אהדדי. וסיים הרשב"א מ"מ לרבא ורב המנונא אשכחן בהדיא דלא נפקא בלא גט. ואפי' פליג אביי עליהו לית הלכתא כוותיה דאביי במקום רבא. וכ"ש דאיהו יחיד ואינהו רבים את"ד בקיצור: ובכן איך הפה יכולה לומר דהכה"ג יפסוק כאביי נגד רבא ונגד רבים הס כי לא להזכיר. וגם הר"ן ז"ל בנדרים כתב בשם הרשב"א שדין זה מוסכם מהכל והרא"ש ז"ל שם כתב דמאי דפשיט ליה לתלמודא דלא נפקא בלא גט היינו משום דאיתקוש הוייה ליציאה והוא כדברי הרשב"א. ועיין להרב מש"ל ז"ל בפ"ז מהל' אישות הל' יו"ד שכתב שלבו מהסס לפי זה שלא תהיה מקודשת כלל והרב שער המלך בפ"ח מהל' גירושין הל' ט' השיב על דבריו והאריך שם לתמוה על הכנה"ג. והרב דברי אמת בקונט' ב' די"א ע"ב הביא מהירושלמי הביאו הר"ן דהאומר לאשה הרי את מקודש' לי"ל מקודש' לעולם ואינה יוצאה בלא גט. גם הביא סוגייא דפ' האומר במאי דקאמר תלמודא האומר לאשה הרי את מקו' לי לאחר ל״י ובא אחר וקדשה בתוך ל' והקשו בפשיטות קידושין שחלו איך פקעו עי"ש המורם מכל אמור שרוב הא' ס"ל דלא נפקא בלא גט או אינה מקודשת כלל ויש מחלקים בין קידושי כסף לקידושין בשטר ואיך יעלה על הלב שהרב כנה"ג יסבור בפשיטות דמקודשת לל"י ובתר הכי נפקא בלא גט ישתקע הדבר ולא יאמר: והואיל ואתי לידן ענין זה אף אני אביא מה שהקשו על דברי שם ולעלמי אני מציל כי שם בספרי הנ"ל אה"ע סי' א' תמהתי על הרב כנה"ג במה שרצה לומר דבמקדש לזמן ל"י ליכא למחש לבעי"ז למפרע כיון שמיוחדת לו באותם הימים והביא ראיה מדברי מהרד"ך בית ט'. והשבתי על זה כי לא היה צריך לזה יען כי מה שהוצרך הרד"ך לומר כן היינו במקדש על תנאי שהקידושין נפקעים מעיקרם והו"ל פנויה באותם הימים. משא"כ בנ"ד שהקידושין אינם נפקעים וכל אותם הל"י אשתו גמורה כיעו"ש וע"ז תמה עלי אחד חכם רחימא דנפשאי נר"ו שהכנה"ג שם בסי' ל"ח רצה לדמות דין זה למ"ש התה"ד הבי"ד מב"י בסי' קנ"ז וכתב דהתם הטעם הוא דהו"ל כמי שהתנה שכל זמן שהוא קיים יהיו המעות לשם קידושין ואם ימות בלא בנים יהיו המעות למפרע מתנה. הכא נמי ג"כ הרי הוא כאומר עד זמן פ' יהיו המעות לשם קידושין וכשיעבור הזמן יהיו המעות מתנה ע"כ הרי שהרב ז"ל דימה דינו לדין התה"ד ושפיר מייתי ראיה מדברי הרד"ך את"ד כר"ו לזאת אשיב שהרואה יראה שדברי הכנה"ג בדמיון זה הם תמוהים מאד ואין דמיון כלל למ"ש התה"ד. דהתם נפקעו הקידושין למפרע משא"כ בנדון שלו שאין כאן הפקעה אלא שגמרו הקידושין. וגם למפרע היתה אשתו גמורה כל אותם הל"י. אלא שאחר הל"י גמרו הקידושין וכל זה הוא מבואר בדברי שם וכן ראיתי להרב שער המלך ז"ל שם שתמה על הכנה"ג בדמיון זה. וכבר צינתי דבריו שם ואכמ"ל: עוד תמה עלי מע' הרב המובהק מר שד"ר רב נחמן נר"ו על דברתי שם במה שכתבתי להשיב ע"ד הרב שו"מ ז"ל הלא כה דברי וכן נמי התם פירש