שו"ת תעלומות לב חלק ג יא

וראשון לציון אתו החכמה והמדע לקרב או לרחק ומה שכתבתי אני בספה"ק תעלומות לב ח"ב אינו ענין לזה וכו' ורק אין דבר זולתי החיים והשלום: הצעיר אליהו חזן ס״ט סימן ב מאז הימים שכתבתי להרב נר"ו תשובתי הנז' נשתקע הענין ולא הוסיפו עוד דבר בענין זה והנה פתאום הגיע לידי ס"ה עולת איש וראיתי שם בסוה"ס שהובא פס"ד מאת הרב כמהר"ר וידאל אנגיל נר"ו מחכמי סאלוניקי יע"א שנתיישב מקרוב בעיה"ק ת"ו והאריך למעניתו לטהר את הממזרים הנז' ובראותי זאת עמדתי מרעיד יען זכורני כשקריתי לי הלכה זו בשנת התרנ"ה לא מצאתי מקום להתירם ובכל זאת אמרתי אחשה אתאפק. אכן נצבו עלי כמו נד רבים ונכבדים מתושבי העיר הנז' לאמר עליך המלאכה לגמור אחרי שהתחלתי במצוה זו ומאז הימים ועשיתי מעשה רב בבואם פה העירה והבדלתי והפרשתי אותם מקהל עדתינו כמבו' בס' נוה שלום בחאה"ע ומי יודע אם יבואו עוד פעם אחרת וירצו להתערב בקהלתינו וכבר כתב התשב"ץ ז"ל בח"ב סי' י"ט וז"ל לענין קורבת עריות כל ישראל בעלי דין זה להרחיקו מקרוביו כדי שלא ירבה ממזרים וכו' עי"ש והגם שהפס"ד של ההיתר ממקום קדוש הוא בא מעיה"ק ציון בית חיינו אשר אוירה מחכים ואין תורה כתורת א"י כבר השיב לזה הרב דרכי נועם ז"ל בח"מ סי' כ"ג כי לא יטוש ה' את עמו ומיום שגלו מעל אדמתם גלתה שכינה עמהם והיא החופפת עלינו בגלותינו להאיר עינינו וכו' ועתה בגלותינו יוצאה הוראה לעולם מכל תפוצות הגולה ע"ש ות"ל כי גם תורתינו תורת א"י היא אשר בה נתגדלתי בין ברכי רבנן תקיפי ארעא דישראל זלה"ה ושם למדתי תורה וד"א וכבר מילתי אמורה כי אוהבי ורעי הכריחוני ואלצוני לקנא לה' ולתורתו ולמשפחות המיוחסות בישראל שלא יבאו בם ממזרים וזרים ע"כ אשובה אשנה פרק זה וה' אלהים יעזור לי: ואחד חכם השוכן עתה פה אתנו כתב אלי בענין זה וז"ל קריתי הפס"ד שעשה הרב וידאל אנגיל נר"ו להתיר הממזרים של עיר קורפו והנני בא להגיד לאדוני מו"ר נר"ו כי לפי ק"ד הרב החסיד העוסק הי"ו לא דקדק היטב בדבר הגדול הזה כי הנה בדבר הממזר ישראל בן רחל קוניליאנו שהולידה אותו בזאנטי בהיותה פרושה מאישה חיים גאני ועפ"י העדויות שקבלו באותו זמן עשה פס"ד הרב ש"ט אמאריליו ז"ל וגזר שהוא ממזר ודאי וכאשר מצא מין את מינו ממזרת ודאית היא שמחה בת שבתי יהודה השיאם הרב המורה ז"ר ופירש בכתובתם כי שניהם ילדי זנונים המה ולא יבאו בקהל ה' גם דור עשירי ובכל דור ודור היו מתאמצים הממזרים ההם לבקש להם היתר וכל הרבנים הגדולים שישבו משנת הק"ץ עד עתה לא מצאו להם היתר. עד אחרון חביב הרב אלישע מפאנו נר"ו שכתב לאדונינו מו"ר נר"ו והשיב לו בתשובה שלימה שבאה בס"ה תעלומות לב ח"ב סי' ו' עד שבא שד"ר אחד מעיה"ק ולסיבה וכו' בלבל את העולם וכבוד אלהים הסתר דבר: ועתה בראותי הפס"ד ההוא קנא קנאתי לכבוד הרב הגדול המורה ומו"ר הרבני' הגדולים ששמשו במקדש בעיר' קורפו ואף כי ידעתי ערכי הקטן אבל אין חכמה ואין תבונה נגד ה' ובמקום שיש ח"ה אזרתי כגבר חלצי להודיע להדר"ג מה שהוא ברור כשמש. כי הנה החסיד הפוסק הי"ו סמך עצמו על מקצת העדויות שהעתי' לו ואחרי שכבר עברו שבעים שנה מענין זה הי"ל לחוש פן היו עדויות אחרות ונאבדו ברב הימים כמו שנאבד גם הפס"ד של הרב מורינו כמהרשט"א ז"ל ונודע לנו שהיה רב גדול ומובהק ואף אם רוה"ק הופיע בבית מדרשו שלא היו עדויות אחרות הנה כל העדויות האלו הם מוסבים רק על ישראל הממזר אך על שמחה בת שבתי יהודה הממזרת הודאית לא נמצא שום עדות. ומה יועיל אם התיר לבעלה ישראל הרי הבנים בניו משמחה אשתו הם ממזרים ודאים שנולדו מממזרת ודאית ונפל היסוד ונהרס כל הבנין: וכמו שכתב מני"ר בכתבו להרב ראש"ל נר"ו בזמנו ובעלות קצרות ביאר לו טעמי האיסור: אך הרב המתחסד עם קונו הפוסק הי"ו בחשקו לטהר את הממזרים ולקרב המרוחקים בזרוע חשב לרפאת שבר זה על נקלה כלאחר יד וכתב וז"ל גם האשה שמחה שהיא בת חנה אחות של ישראל הנז' (כמו שכתבו לו משם ובתחי"ד כתבו שאף הזקנים שבהם אינם זוכרים מזה הדבר. וגם פה נ"א יש לנו זקנים באים בימים מתושבי קורפו ואינם זוכרים מזה כלל) היא כשרה לבא בקהל מאחר שכל פסלותה למטוניה דהרב המורה הוא מחמת שאמה חנה אחותו של ישראל היא בת רחל המנאפת ומפני זה שרטט וכתב בכתובתה זנתה אמם וילדי זנונים המה כיון ששמחה היא בת חנה הנולדה בפסלות גם היא תתכנה בשם ילדי זנונים ואין לומר שגם חנה הנז' זינתה תחת בעלה וילדה את שמחה הנז' שא"כ לא היה מכנה אותה ע"ש אביה בת שבתי יהודה אם לא שחשב הרב המורה הנז' כיון שאמה רחל היתה פרוצה ביותר חוששין לבניה ואחמ"ר דבריו לא צדקו דלית בהם שום חששא דמ"ש בגמ' חוששין לבניה כשאר חוששין דעלמא ולא לענין ממזרות כמ"ש מהריב"ל וא"כ המשפחה הזאת כולה כשרה ומכושרת עכ"ל: והנה לשמע אזן שמעתי שהרב הפוסק תהלתו בקהל חסידים ופלא בעיני איך שבקיה לחסידותיה להשיב את הארי אחרי מותו ופסק דינו לא בא לידו ואיך עלה על לבו הטהור לחשוב אותו לקטיל קני באגמא שמפני שהיתה אמה של חנה פרוצה ביותר חשש לבניה וחשב לשמחה בתה לממזרת ודאית להשיאה לממזר ודאי הוא ישראל הנז' השמים לא אקבל דבר זה ובודאי שאסור לאומרו על רב מובהק בעירו ומורה הוראות בישראל ומי הגיד לו רז זה שכך היתה כוונת