שו"ת תעלומות לב חלק ג י

כבר חקרו ודרשו והרב שט"א ז"ל ביקש לחקור שנית בשעת הנישואין כדי לגמור את אשר החלו קודם לכן וזה כראה ברור מדברי המו"ץ מהר"י וינטורה ז"ל שכתב נתברר עם זה שהניאוף נעשה עם רפאל הכהן. כלומר מהחקירו' הקודמות ועם זה הנעשה עתה גם בודאי שהרב כמהרשט"א ז"ל עשה חו"ד בקורפו ושאל את הנואף הכהן הנז' ועפ"י חקירותיו ודרישותיו עשהו ממזר ודאי והשיאו לממזרת ודאית בכתובה וקידושין כדת של תורה וביאר עליה שגם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' וכיון שלא נמצא פסק דינו וכתבו משם שנאבד שפיר יש לומר שהיו גם עדויות אחרות ונאבדו: וכבר ביארנו שגם במונח שלא היו אלא עדויות אלו יש בהם כדאי לעשותו לישראל קוניליאנו לממזר ודאי ואף אם היה סברה לומר שעפ"י עדויות אלו לבד היה מקום להכשירו מ"מ מאחר שהרב המורה ז"ל השיאו לשמחה בת שבתי יהודה שהדבר ברור שהיתה מפורסמת לממזרת ודאית שהרי כתב ילדי זנונים המה וטמא טמא יקרא ואחרי שהדין פשוט ומבואר בהרמב"ם פט"ו מא"ב ובש"ע סי' ד' שס' ממזר אסור בס' ממזרת ואין היתר אלא ממזר ודאי בממזרת ודאית ואם נחשוב מחשבת פיגול שח"ו טעה בשיקול דעתו לחושבו לישראל הנז' לממזר ודאי הלא עכ"פ אחרי שהשיאו לממזרת ודאית ועתה אנו באים לדון על הבנים שנולדו מהנישואין ההם הדבר פשוט שאין להם היתר כלל אף אם האב היה כשר הלא האם היא פגומה ופסולה והולד הולך אחר הפגום כידוע וכמו שביארתי ג"כ בממזרים אלו: בסה"ק תעלומות לב ח"ב אה"ע סי' ו' שהיה בנדון שאיש ישראל כשר לקח לו לאשה אחת מבנות הממזרים האלו ופגם את זרעו: כי ע"כ הדבר ברור בנ"ד שאין להרהר ח"ו אחר ב"ד של הרב כמהרשט"א ז"ל רב המקום ההוא שחשבם לממזרים גמורים והשיאם זת לזה וכמו שסיים מז"ה הגאון ז"ל בחק"ל מ"ב סי' ב' וז"ל ומה גם דאתריה דרב הוא שאסר וקי"ל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ביו"ד סי' רמ"ב ודעת הראב"ד דאירי אף שהשני גדול ממנו בחכמה ובמנין וכן הסכים הריב"ש סי' שע"ט ואעפ"י שהר"ן כתב להתיר בגדול ממנו בחו"ב כבר כתב דלהלכה כתב כן ולא למעשה וכן הסכים הרדב"ז בישנות סי' נ"ה ומה גם שכתבו העוס' דאף אם התירוהו אינו מותר וכן נראה מתשו' הרדב"ז שם. כי ע"כ אין בי כח להתיר את"ד וכיוצא בזה כתב הגאון חת"ס בח"ו סי' ץ' וז"ל הצריך אני תמיה מאד על הרב המאה"ג אבדק"ק באיי מי ומה הכניסו להרהר אחרי הרב דילמא שלא כדין עשה. גרסינן ספ"ב דר"ה אם באים אנו לדון אחר ב"ד של ר"ג צריכים אנו לדון אחר כל ב"ד וב"ד וכו' ומפני מה לא נתפרשו שמותם וכו' משמע מזה שאין להרהר אחר הוראת ב"ד. ולכאורה סותר למ"ש רבא בב"ב דק"ל ע"ב אי אתא פסקא דדינא דידי וכו' דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות אבל האמת יורה דרכו דהאי אי אתא פסקא וידענו מאיזה טעם דנהו ויש עליו פרכא בזה מיירי בב"ב דאין לדיין וכו' שהרי קמן שטעה בטעמו ושגיאות מי יבין וגו' אך בר"ה לא ידעו טעמו של ר"ג ולא מקום טעותו וכו' אך הוא קבל עדים וקידש החדש אין להרהר אחריו דודאי כדין עשה היוצא מזה אלו היה הפסק והגב"ע שעליהם פסק הרב דינו והיה נראה לכו פרכא על דבריו אז אין משוא פנים וכו' אך הרב ואקרוט הם כמעידים וכו' ואין להרהר איך ולמה פסק הרב ולומר אולי היה כו"כ וטעה הרב חלילה להרהר כך ולהפך בזכות החשודה ולהמציא גנאי לת"ח ומשנה שלימה שנינו ספ"ק דמכות כ"מ שיעמדו שנים ויאמרו נגמר דינו של זה בב"ד פ' שוב אין סותרים דינו והרי זה נהרג וכ"פ הרמב"ם ז"ל את"ד המסולאים בפז ואוקי באתרין ואין לומר שכיון שנמצאו העדויות לפנינו וחזינן בהו טעמא להתרא שיכולים לדון עליהם הא ודאי בורכא היא דהעיקר הוא פס"ד של הרב ז"ל אם היה לפנינו והיינו רואים שאין טעמו מספיק אולי היה מקום לדון אבל כיון שפסק דינו לא נמצא ולא ידענו טעמו ונימוקו מי יעצור כח להרהר אחריו ח"ו: וכדנא מצאתי עתה למני"ר הרב הגדול ראש"ל יש"א ברכה נר"ו ומשנה כסף הרב שמ"ח גאנין ז"ל בכתבם הבא בספר עיני כל חי דק"ן ע"א שכתבו שאף שמצאו כחא דהיתרא מ"מ זה עמד לפניהם ככתל מעשה רב שעשו הרבנים שהכריזו עליו וכו' חלילה חלילה לומר שלא בא לדעתו ס"ס פשוט כזה אם לא בהכרח נתברר לפניו כס"ת כשמלה או מחמת הודאת הבעל וכו' או מאיזה טעם אחר אשר לא נדעהו וזוהי סיבה טעמא לעיכובא עי"ש דבריהם המצודקים ורק אחר שהודיעם הרב הגדול אברהם בראש נר"ו שלא פסקו הרבנים את הדין ולא כתבו שום פס"ד ע"ז אזי נו"ן באותו נדון ועמדו עליו והתירוהו ועכ"פ לא דמי לנ"ד כמו שביארתי אחרי שכתבתי זה לעצמי השבתי למע' הרב נר"ו וז"ל: יום כ"ח רחמים תרנ"ה לבחור מעלת תהלת תפארה ברולת חרב הגדול ראש"ל גאון ירושלם כמוהר"ר יש"א ברכה נר"ו. מכתבו הנכבד מיום ח' לחדשנו קבלתי לנכון קראתי בכל לב אמריו כי נעמו וענותו ירבני לשלוח לידי מסכת עדויות הבאים מעי"ת קורפו בענין הממזרים הרעים ומרים ותכה קראתי כל העדויות ובינותי בספרים ואחרי רואי אמרי קדוש הרב המורה לצדקה כמהרשט"א ז"ל אשר שרטט וכתב בכתובתם הראשונה זחלתי ואירא לחוות דעי בענין זה כי מי יוכל עתה לדעת את אשר ידע הרב המורה ז"ל בעתו וזמנו (ועיין חק"ל מ"ב אה"ע סס"י ב' חת"ס ח"ו סי' ן') גם כל העדויות סובבים על ישראל בן חנה אך על שמחה בת יהודה שבודאי גם היא ממזרת ולכן הלך זרזיר אצל עורב וטמא טמא יקרא כמ"ש הרב ז"ל בכתובה לא נמצא שום קב"ע ובודאי דאיתברר ליה להרב ז"ל שהוא ממזר ודאי שנשא לממזרת ודאית ואף אם נבקש היתר להממזר אשר בשם ישראל יכנה מה יועיל היתרו להבנים שנולדו משמחה הממזרת הודאית ובכן ידי מחולקת מדין עסק ביש וידעתי ערכי עלי שאיני כדאי להכניס ראשי בענין כזה: ובדבר שהורו ב"ד המקום ונתחזק הקול בב"ד ונכתב ונחתם מאת רב המקום ההוא וגם הרבנים הגדולי' שישבו אחריו על כסא ההוראה החזיקום לממזרים גמורים ואולם מני"ר שיל"א אשר נתנו ה' לראש