שו"ת תעלומות לב חלק ג קד

האלו וכו' עי"ש ובס"ס ס'. ודבריו נאמנו מאד כי אפילו בדבר שבממון ראוי לכל בעל שכל לבקש הדרך הישר והנאמן כ"ש בדבר איסור של נדה שהוא דבר שהנפש והנשמה תלוים בה שבודאי שראוי והגון לתפוס כל צדדי החומרה ולעשות מקוה כשר לכל הדעות וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בח"א סי' כ"ה דהיכא דאפשר ראוי לעשות מקוה כשר לכ"ע אך בכגון כ"ד ודאי דחשיב דיעבד ואין לך שעה"ד גדול מזה כאשר ביארנו ועיין להתשב"ץ בח"ג סס"י י"ב שכתב וז"ל וזאת הסברה ראוי לסמוך עליה בשעה"ד דודאי שאובה שהמשיכוה אינה פסולה אלא מדרבנן ואם אפשר לצאת ידי כל הדעות הוא הישר והנכון ואם הוא שעה"ד באיסורא דרבנן יש לסמוך על המקל ע"כ ואוקי באתרין ובנ"ד יש המשכה ג"כ ע"ג קרקע ואפילו היתה ההמשכה ע"ג הסילונות כבר ידוע ס' ר"א גאון בשאלתות והראב"ד בס' בעלי הנפש והר"ש והתו"ס דגם המשכה ע"ג סילון או רצפת אבנים מהני וכן הוא דעת רבינו הרמב"ם. כמ"ש מב"י בסי' ר"א וכ"פ בש"ע סמ"ו. כל זה אני אומר אף במונח שהמים הבאים בדרך התעלה והסילונות של הבתים הם שאובים גמורים. ואנו מבקשים צד ההתר מט' שאובה שהמשיכוה כולה. כ"ש שאין המים האלו שאובים לדעת רוב הפוס' ז"ל וכמו שביארתי שם בארוכה בפס"ד הראשון ואין לי פנאי כעת לחזור על הראשונות. ועכ"פ הרי יש לנו ס"ס גמור ס' שאובה. ס' אינה שאובה. ואת"ל שאובה ס' הלכה כמ"ד שאובה שהמשי' כולה כשרה. והוי מתהפך שפיר ועיין למהריב"ל בח"ג סי' ע' ובמ"א הארכתי גם בזו ואכמ"ל ובהיות כי הפס"ד ההוא חסר העמדה והערכה. כי הם כתובים פסקי פסקי בניירות מפוזרים. ואין בי כח כעת לסדרו כראוי ולחזור על המקרא כי למגמר מעתיקא קשה מחדתא: ושם בתשובתי הארכתי להוכיח שגם אם נפסק לפעמים הקילוח מהמעין שהוא הנהר. מ"מ המים הבאים מהברכות הגדולות שיש בהם כמה מאות סאות ונמשכים ובאים ע"ג הצינורות לתוך המרחצאות שבבתים הם מים כשרים לטבול בהם. ואחרי שהוכחתי שרבו המתירים להטיל מים חמים אל המרחץ לחממו כתבתי שצריכים להזהר שלא יפתחו הברזא של הצנור של מים חמים אלא אחר שיהיה מ' סאה בתוך המרחץ. יען המים החמים באים מתוך כלי גמור ויש סוברים שג' לוגין מים שאובין פוסלין אפילו במים הבאים מהמעין. והגם שהם נמשכים ע"ג הצנור מ"מ יותר נכון שלא יבאו המים החמים אלא אחר שיהיה השיעור של מ' סאה בתוך המרחץ גם פקחתי עיני בענין הברזא של נחושת. והוכחתי שאין לחוש לה כלל. וצינתי למ"ש התו"ס בחיו"ד סי' רי"ח ובכמה מתשובותיו ומ"ש הרב יאודה יעלה חיו"ד סי' ר"ח ורי"ב. והרב ויאמר יצחק חיו"ד סי' ס"ב וגם מה שלפעמים אינה נהדקת יפה והמים יוצאים לאט לאט מתחת הברזא לית לן בה. כיון שאין זחילתה ניכרת כמ"ש מר"ן הש"ע בסי' ר"א ס"ק כ"א ועיין חת"ס סי' רי"ח ובלבד שיהיה במרחץ שיעור יותר ממ' סאה כדי שלא יחסר השיעור מהמים היוצאים בשעת טבילתה: ועפ"ז יש מקום להתיר בשופי באותם המרחצאות שבבתים שהם עשוים מבנין אבנים שאז יכולים להוסיף עליו ולהגביהו עד שיהיה בו שיעור הגון יותר ממ' סאה גם בהכנס גוף האשה לתוכו ואע"פ שאינו גבוה הרבה לפי שהוא ארוך יותר משני אמות. ורחב יותר מאמה וחצי ולדעת מר"ן ז"ל בסי' קצ"ח סל"ו צריך שיהיה גבוה ממעל לטיבורה לפחות זרת גם על זה פקחתי עיני ועלתה במצודתי שיש להקל ולסמוך אס' יש מי שאומר שהביא מר"ן ז״ל שם בס' ל"ה. דאע"פ שכתבה מר"ן בשם יש מי שאומר שנראה כאלו היא ס' יחידה. הרואה יראה שס' זאת היא ס' גדולי הראשונים ורבים הם כמ"ש בב"י. והגם דודאי דלכתחילה צריך לעשותו גבוה באופן שיגיעו המים ממעל לטיבורה אך בעירות האלו שהמרחץ שבבית רוחצים בו כמעט בכל יום כל בני הבית והטף בכלל. ואנו באים להגביהו מעט עד שיהיה בו השיעור המכשירו למקוה טהרה א"א להגביהו הרבה. כי לא יוכלו לרחוץ בו הקטנים שבבית בכל יום. בכה"ג שפיר דמי לטבול בו אע"פ שאינו גבוה לעלות בהם כל גופה אלא א"כ פניה וגופה כבושים בקרקע. וכדאים הם הגאונים ודעמייהו לסמוך עליהם בשעת הדחק כנ"ד: ועתה בראותי הקונטריס הנחמד דשדר לן מר קראתי בכל לב אמריו כי נעמו וחפץ היתי להשתעשע בדב"ק המלהבות אש אך גלוי וידוע לפניו כי חליש לבאי טובא והלכה זאת נאה למדתיה זה כג' שנים ולמגמר מעתיקה קשה. עכ"פ סגנון אחד עולה לשנינו ככל האמור ומדובר הכ"ד החותם פה לא אמון יע"א בחדש טבת התרנ"ט ליצירה ברוב עז ושלום: סימן לה מצרים יע"א בענין האומרת שנתקדשה מחמת בושה. ונתנה אמתלא לדבריה שוי"ד לכבוד הרב הגה"ג מוכתר בקילוסין. שלשלת יוחסין האי תנא ירושלמאה. ארי דבי עילאה. וכו' וכו' כקש"ת מו"ה אליהו חזן ס"ט אחרי דרך מבוא השלוה כיאות הנני להציע לפני כת"ר שאלה אחת אשר באה לפני. והיא בת ישראל אחת מבע"ב נכבדים אשר בהיותה בתולה נתפתתה לנבל אחד אשר הבטיחה לנשאה וברחה עמו למרחקים ואחרי שבתה עמו זמן מה ובראותה כי לא טובה כוונתו נפרדה מעמו אולם טרה הפרדה מאתו היו קודם בארץ מולדתה בבית אביה ואם כי ידעה בטוב כי לא עוד תשב אתי יען כי נוכל ובליעל הנהו בכ"ז מחמת הבושה בפני כל בני משפחתה אמרה כי נתקדשה לה לבלי יאמרו עליה כי מופקרת הנה. אולי בפני אביה ואמה הגידה לא כיחדה קשט דברי אמת. כי לא היה ביניהם שום התקשרות בקידושין גם הנוכל הנז' מודה ע"ז. כי ע"כ לפי עניות דעתי האשה הנ"ל מותרת להנשא לכל יען כי הנוכל בעצמו מודה כי האשה הנז"ל לא נתקדשה הימנו ורק הקול שהחזיקה היא בעצמה לפני בני משפחתה ולא הוחזק בב"ד. וכל קול שלא הוחזק בב"ד וכו' כמבואר באה"ע סי' מ"ו ואם מחמת דבריה שאמרה