שו"ת תעלומות לב חלק ג קג

משם ע"ג קרקע איזה מאות אמות עד בואם אל מקום המכונה השנית ששם עולים ויורדים אל הברכות הגדולות להזקק ולהצרף ומשם ילכו אל הצינורות והסילונות של מתכת המונחים וקבועים תחת הקרקע. ושהם עשוים מתחילה להולכת המים ולא לקבלם בהם ואחרי אשר נשאתי ונתתי בזה בדבר הלכה וכתבתי את אשר עלה במצודתי בענין זה זו הלכה העליתי כי לרובא דרבוותא המים האלו הבאים מהנהר ע"י המכונה של אש אשר אין בו תפיסת יד אדם כלל כי האדם אינו עושה בה שום מעשה אלא שמדליק את האש ואחרי כן בכח הרוח והאש נתלשים המים ועולים ובאים ויוצאים ונמשכים ונכנסים לתוך הצינורות עד שבאים אל הבתים וכדי לצאת י"ח כל הדעות הרי יש לך המשכה ומצטרף להתיר בס"ס. ואבאר פה סברות הפוסקים בשאובה שהמשיכוה כולה: והנה לדעת רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' מקואות הלא' מד"ת כל מים מכונסים טובלים בהם ומדרבנן המים השאובים פסולים. וכ"כ ר"י בתוספות ספ"ק דפסחים די"ז וכתב דהטעם דאסרו רבנן שאובה הוא משום גזרה דילמא אתו לאטבולי במנא ובתוך הכלי ודאי דאסור מדאוריתא דבור דומיא דמעין שיהיה בקרקע עי"ש ורבו הסוברים כן ולעומתם רשב"ם והר"ש והרא"ש ודעמייהו ס"ל שכולו שאוב פסול מן התורה וכבר הביא מחלוקותם מר"ן ז"ל בכ"מ שם ובב"י ריש סי' ר"א והראב"ד ז״ל כתב דשאובה שמילא בכתף פסולה מדאוריתא אבל ע"י כלים מאליהם שאין בו תפיסת יד אדם הוי דרבנן. והר"ש בפ"ב דמקואות כתב דשאובה בדבר המקבל טומאה פסולה מדאוריתא אבל שאובה ע"י כלי גללים ואדמה אפי' כולו שאוב אינו פסול מדאוריתא דהא הוייתן ע"י טהרה הוא וה"ד מבי' שם ועיין להט"ז בס"ק כ"ח וכבר האריך בזה הרב דברי אמת ז"ל בקונט' ב': ולענין שאיבה שהמשיכוה פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' מקואות הל"ח שהשאובה שהמשיכוה כשרה אם היה שם רוב מן הכשר ובהל' ט' כתב שהורו מקצת חכמי המערב שהשאובה שהמשיכוה כולה טהורה וא"ץ שיהיו בה רוב מים כשרים וזה שהצריך רוב והמשכה דברי יחיד הם וכבר נדחו ולפי זה אם היה ממלה בכלי וכו' וכן כל אמבטי שבמרחצאות שלנו כשרים שהרי כל המים שבהם שאוב ונמשך הוא. ומעולם לא ראינו מי שעשה מעשה בענין זה ע"כ. ורבינו ז"ל בפי' המשנה הביא ס' זאת בשם יחיד והרבה להשיב עליה וכאן בחיבורו הביאה בלשון רבים וסיים שלא ראינו מי שעשה מעשה בענין זה. ועיין בכ"מ ובב"י מ"ש בזה ועיין דברי אמת בקונט' הג' גם הטור בסי' זה כתב בפשיטות דלא מתכשר אלא ברבייה והמשכה: אך הר"ן ז"ל בפ"ב דמס' שבועות כתב דמדברי הרי"ף שם משמע דס"ל דשאובה שהמשיכוה כולה כשרה ונראה דדייק כן ממ"ש הרי"ף והיכא דלית ביה מ' סאה ולא פירש שיהיה הרוב מן הכשר. וכן מדמייתי ההיא דרב דימי שאובה שהמשיכוה טהורה ולא פי' אם המשיכוה כולה וכ"ש לנוסחה דגרסי התם בהדיא שהמשיכוה כולה. ובמרדכי הלכו' מקואות מפרש בכונת רב דימי אמר רב יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה פירושו שאם היה כל המקוה מים שאובים שהומשכו לה פסלוהו ולא מטבילין בהם עד שירדו עליהם מ"ס מי גשמים ולכן כתב שגם רב אלפם ס"ל דבעינן רבייא והמשכה וגם מב"י שם צידד לפרש דגם הרי"ף סובר כדעת הרמב"ם ז"ל. ואולם הר"ן ז"ל והרמב"ן בפרק המוכר את הבית והרשב"א בח"ג סי' רכ"ח כולם כתבו שדעת הרי"ף ז"ל להכשיר בכולה והר"ן ז"ל כתב שכן דעת רבינו שמשון ז"ל ועיין בפרישה סקמ"ח מ"מ סיים הר"ן ז"ל שדעת הגאון ר"א משבחא בשנותות כר"א בן יעקב ושכן פסק הראב"ד והרז"ה וכ"כ הרשב"א בסי' רק"ח דאנו אין לנו אלא כרב אחא וכ"כ בתשובה אחרת הובאה בב"י שכל גדולי האחרונים מסכימים לאסור כדברי הגאון ולא שמענו בארצינו מי שהורה להקל הלכה למעשה. וגם מב"י סיים שם וגם אנחנו לא שמענו מי שעלה על לבו לעשות מעשה להקל בדבר הזה. ועוד לו בתשובה שבס' אבק"ר סי' כ"ה וסי' ס' גם הרדב"ז ז"ל מאריה דארעא דמצרים כתב בח"א סי' כ"ה דמה שהכשיר הרי"ף ז"ל בשאובה שהמשיכוה כולה היא קולא גדולה ומנקט מלתה מציעתה עדיף ברביה והמשכה ודוקא בדיעבד והיכא דאפשר ראוי לעשות מקוה כשר לכ"ע וכו' גם הריב"ש ז"ל בסי' פ"ג וסי' קכ"ה הביא מחלוקת זה ודעתו להחמיר כס' הרבים המחמירים אף שבסי' פ"ג כתב שקצת מן הגאונים ז"ל סברי כהרי"ף ז"ל דהלכה כר"י מ"מ כיון שהרבה מן הגאונים חולקים להם שומעים וכן הסכים הרשב"ץ ז"ל בח"א סי' י"ז וסי' מ"ד ועיין למהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ע': באופן כי עם היות רבו הסוברים ששאובה שהמשיכוה כולה פסולה ולהם ודאי שומעים להחמיר מ"מ גם המתירים רבים הם ומגדולי הדורות שלפני פנינו הם. ה"ה קצת מהגאונים ומקצת חכמי המערב וס' הרי"ף והר"ש ז"ל וכדאים הם לסמוך עליהם בשעת הדחק והיכא דלא אפשר באופן אחר ובמידי דרבנן כיון דהרמב"ם ודעמיה סוברים דמד"ת כל מים מכונסים טובלים בהם והכא בנ"ד אין אנו באים להתיר לעשות מקוה חדש ע"י המשכה אלא לתקן לאלו הנשים אשר לא שמעו בקול הורים ומורים. והן רוחצות באמבטי שבבתים. ואינם נזהרות שיהיה לפחות מ' סאה וגם שהכלי שטובלים בתוכו שיהיה קבוע בקרקע כדי לבטלו מתורת כלי וכיוצא מהתקונים הצריכים. נר"ל ודאי דמקרי דיעבד ושעה"ד גמור וראוי לסמוך על הרבנים המתירים בהמשיכוה כולה: צא ולמד ממ"ש המבי"ט ז"ל בח"א סי' שמ"ח על מקוה חמת שנעשה ע"י גלגל וסמכו על הסובר דשאובה שהמשיכוה כולה כשרה וכתב שאין ראוי להחמיר עליהם. אלא להניחם על מנהגם נהרא נהרא ופשטיה ע"כ. גם מהר"י ציאח ז"ל בתשו' הבאה בס' אבק"ר סי' נ"ד על המקוה הזה שהוחזק בכשרות ע"פ ס' הרי"ף ודעמיה וגם הרמב"ם לא דחה ס' חכמי המערב אלא מכח שלא ראה נוהגים כן וכו' עי"ש: ועיין בתשובה מהרימ"ט סי' י"ז והגם שמר"ן ז"ל בתשו' שאחריה הרבה להשיב על דבריו. וכתב שמעולם לא עלה על דעת שום אדם להקל ראש לטבול באמבטי שבמרחצאות שהיא שאובה שהמשיכוה כולה ובפרט במלכות הזה שהרמב"ם הוא הרב המובה"ק בכל הגלילות