שו"ת תעלומות לב חלק ג קב

במרחצאות המצוי להם בבית וגם בעליהן היודעים זאת אינם מוחין בידן ואולי תחילתן לא היה ברצון אלא ביודעם שלא ישמעו בקולם וכיון שדשו בה והורגלו בדרך הרע הזה נעשה להם כהתר האיסור החמור הזה ורבים ושלימים מיראי ה' וחושבי שמו בקשו ממני לבקש ולמצוא צד היתר על המרחץ שבבית. להסיר המכשלה הזאת מעל עדת ישראל: ובהיות ידעתי שקשה למצוא התר מרווח לזה וחששתי פן אם נתיר לאלו הנשים העוברות על איסור תורה לטבול במרחץ שבבית בתקון הצריך שיהיה בו כשיעור הצריך כדי למעוטי בתפלה יבואו גם הנשים הכשרות ההולכות למקוה הכשר הנהוג להקל לעצמן ולטבול בבית וגם אותן שנתיר להם לרחוץ בבית באופן המועיל לפו"ד לא ידקדקו בכל התנאים הצריכים להכשרו כיון דבהפקרא ניח"ל ואמור יאמרו כבר התירו החכמים את הדבר ע"כ משכתי את ידי מאז ועד עתה ותמיד היתי מזהיר ומודיע לרבים חומר האיסור להם ולבניהם אחריהם בנים אשר יולדו להם אשר הורתם ולדתם שלא בקדושה. אך ברבות הימים ראיתי ונוכחתי כי לא הועיל כל דברי המוסר והתוכחות אשר הוכחנו אותם ואדרבה פשתה המספחת ברוב ככל הנשים הגבירות והשאננות. עד שאפי' הכלה לחופתה אינה טובלת אפילו פעם ראשונה במי מקוה כשר וכדי שלא לבא בטרוניא. ושלא לדבר קטיגוריא על ישראל אשים לפי מחסום: ואנכי הרואה כי הרעה הגדולה הזאת לא חדשה היא בארץ מצרים שכבר היה לעולמים. מזמן רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שכן כתב בספרו פאר הדור סי' קמ"ט וז"ל מצאנו כגע עון גדול אשר פשט בעה"ר ברוב הצבור והוא כי ברוב בני ישראל אשר ברוב ערי מצרים שכחו דיני תורתינו והקלו מאד בטבילת נדה במי מקוה. עד שהן רוחצות במים שאובים וחושבות כי בזה טהרו ממקור דמיהן והותרו לבעליהן ואין זה כי אם מינות גמורה והדבר אשר לא דברו ה' וכו' ולכן כאשר ראינו גודל העון הזה וחטאתם כי כבדה מאד צרעת נושנת פשתה בעור הבהרת וידענו רוב מעשים אלו אשר מביאים את האדם למינות וגלוי עריות וביטול ד"ת וד"ס וכו' העל זאת נתקבצנו ודרשנו להם גודל העון מאין כמוהו וכו' ומאז הימים הכרזנו בב"כ ובב"מ והודענום עונש העון הזה ושהנדה אפי' שתרחוץ בכל מימות שבעולם הרי היא בטומאתה עד שתבא במים במי מקוה: והזהרנו אותם לספירת ז"ן כדת משה וישראל ואסרנו להם אותה רחיצה אשר היו רוחצות מאז ומקדם כדרך המינים והודענו להם שהוא עון פלילי מינות גמורה. והוא הגורם לשקע שם טבילה מישראל וכו' ואחר שהזהרנו אותם כדת מה לעשות זה שנה אחת. הנגע עמד בעיניו ולא חזרו למוטב אלא אחת מכי אלף ועל הכל הנשים הרשעיות אשר החזיקו במינות וקשה עליהן הטבילה הן הנה היו לבני ישראל לצנינים בצדם: הנה כי כן ראינו אנחנו החכמים והזקנים והדיני' והתחלנו לעשות תקנה זו שכל אשה שלא תטבול במי מקוה תצא בלא כתובה וגם כל אלמנה שתבא לגבות כתובתה בב"ד אחר זמן ההסכמה לא תטול פרוטה עד שמגלגלין עליה בכלל שבועת אלמנה שטבלה לנדתה וכו' וגם כל מי שירצה לישא אשה לא ישאנה אלא בתנאים אלו וכו' וכאשר פקדנו מב"ד שאינו מתוקן יעמוד אחרינו ויקלקל תקנה זו או יזלזל בה ולא יעשה על פי התקנה הזאת וכו' החרמנו חרם חמור וגדול ע"כ ב"ד שיעמוד בכל ארץ מצרים שלא ידון אלא ע"פ תקנה זו ויהיה הדין כן בכל ארץ מצרים עד ימות המשיח והסכמנו על תקנה זאת שידונו בה בארץ מצרים מחדש סיון ש' דתתקמ"ז (אשר שנתנו זאת התרנ"ט היא שכת השבע מאות ושנים עשר) ליצירה והלאה ופורץ גדר ישכנו נחש ונאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך וגו' וחתים עלה רבינו הרמב"ם וששה רבנים גדולים עמו זלה"ה: ועיין לו עוד בתשובותיו הנז' סי' קט"ז ובאגרותיו באגרת למר יוסף בן גאבר מבגדאד הודיעו ממה שהזהירו במצרים על הטבילה במי מקוה וכתב וז"ל ולא הספיק ההזהרה בלבד עד שהחרמנו בספרי תורות בכל הבתי כנסיות וכתבנו הסכמות על זה וכו' עי"ש נסח החרם: ואנבי הרואה דברות קדשו המלהבות אש רעד אחזתני. כי מלבד גודל האיסור של נדו שהוא איסור כרת יש ג"כ איסור נוסף הוא החרם החמור עוד זאת כי בעוה"ר גם אנחנו לא נקינו: כי הרב ז"ל תקן והחרים גם על הב"ד הבאים אחריו עד ימות המשיח לכתוב תנאי זה בכתובה ושלא תגבה שום אשה כתובתה לא גרושה ולא אלמנה עד שתשבע שטבלה במקוה ואני תמיה איך לא נהגו כן רבני הדורות הבאים אחריו ואולי אכשור דני אחרי כן ולא הוצרכו לזה ולא חששו שיחזור הדבר לסוכו הרע ואולם נקיים אנו משבועתו זאת אשר השביענו. כי גלוי וידוע לפניו ולפני ב"ד עתה דקיימי בעלמא דקשוט. כי אין דורנו דומה יפה ואין כאלו בידינו לתקן תקנות ולגדור גדרים ועוד זאת כי כמעט כל הנשים השאכנות ההן בנות בונוחות שלא תאונה להן רעה מאת הב"ד יען אינן צריכות לב"ד להגבותם כתובה לא באלמנותן ולא בגרושיהן כי אויבנו פלילים ולפניהם עומדות למשפט בדיני הירושות והכתובות כידוע ורק זאת עשיתי זה מקרוב ותקנתי לכתוב בכתובה שנתחייבה הכלה בש"ח להתנהג עם בעלה ולעשות כל המוטל עליה ע"פ דת משה ויהודית וכך אנו משביעים אותה בב"ש בשעת החופה: בכל זאת ראיתי כי לא בן חורין אני להפטר לגמרי מדין עסק ביש וכל כמה דמצינן למעבד הצלה פורתה חובה עלינו לבקש צד היתר ולסמוך גם על ס' יחיד בשעת הדחק כזו כדי שלא תתבטל תורת טבילה מישראל וכנועם שיח רבינו הרמב"ם ז"ל בסי' ק"ל בענין הנטען על הגויה והשפחה כתב פסקנו כן מפני תקנת השבים. ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו וסמכנו על אומרם ז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך ע"כ וגם בנ״ד מצוה גדולה לבקש התר לזה ולתקן אלו המרחצאות שבבתים באופן היותר מועיל ומספיק כדי להשיב רבים מעון חמור כזה: ועל כן נתתי אל לבי לראות אם המים הבאים אל המרחצאות של הבתים העולים מהנהר ע"י המכונה של אש יש להם דין מים שאובים או לא: ואחרי אשר הלכתי אל המקום אשר המכונה עומדת שם וראיתי סדר ואופן עלית המים וסדר המשכתם