שו"ת תעלומות לב חלק ב ט

אינם צריכים חיזוק כי הם דברים פשוטים ואמתים) והכא נמי דומה בדומה ממש הו"ל הרמב"ם והרא"ש חד לגבי חד. כי מלבד שרש"י לא כיון לפסק הלכה. עוד זאת שרבו הסוברים דקאי בשיטת הרמב"ם. ומהירושלמי אין ראיה ברורה כמש"ל. וא"כ הלכה כהרמב"ם אשר רבים אשר אתו. וגם מסתבר טעמיה לפסוק כוותיה שהוא היה גדול הרופאים כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לפרק הערל. וזו מהלכות הרופאים היא (ולקמן בעה"י נאריך בזה כמה שיש לישא וליתן בזה ובמה שהרבה לתמוה הרב יעב"ץ ז"ל בדברים אלו קחנו משם

) והנה הרב יעב"ץ ז"ל באגרת בקורת (בד"ח ע"ב) כתב וז"ל ובש"ע שהביאו לכבודו של הר"מ ז"ל הביא באחרונה שבכל מקום היא העקרית כנודע דעת הרא"ש ומשמע דהכי ס"ל למסקנא ע"כ ועוד האריך בזה לקמן וסיים בד"י ע"א וז"ל מיהא הרב ב"י בהא סליק לפסק הלכה וגלי דעתיה דניח"ל בדעת הרא"ש יותר מדעת הרמב"ם ע"כ ואחרי המחי"ר מאי דפשיט"ל למר בדעת מרן הב"י. לדידי מספקא לי טובא. כי עד כדון לא חזינא כהאי סימנא שהסברא שמביא מרן ז"ל כב"י או בש"ע באחרונה שהיא העיקרית. אלא דוקא ביש אומרים ויש אומרים דקי"ל כי"א בתרא ואף כלל זה אינו מוסכם. ובסתם וי"א אדרבא קי"ל כסברה הראשונה שהביאה בסתם וכן ביש מי שאומר וחלקו עליו כמו שהארכתי בתשובה אחרת. אבל בכעין נ"ד שמרן ז"ל שינה לשונו אין בזה כלל מוסכם. ואדרבא הסברה נותנת שלא רצה להכריע וכמדובר

ועוד תשוב ותראה שכתב מרן ז"ל סברתם בש"ע כפי סדר קדימתם מפני שהרמב"ם ז"ל קדם בזמן להרא"ש ז"ל (והגם שבדין זה גם רש"י ז"ל ולפי סברת הרא"ש) קאי בדעת הרא"ש כבר כתבנו שרש"י ז"ל לא כיון לפסק הלכה ועיין בזה להרדב"ז בתשובה ח"א סי' ק"ט ה"ד הרב חיד"א ז"ל בשה"ג מערכת ש' ועי"ש שהאריך וטעמו ונימוקו עמו וע"ע לקמן בזה) וכמ"ש הכנה"ג ביו"ד סימן קכ"ג הגהב"י ס"ז ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל ח"מ ח"א סימן ט"ו ד"פ ע"ב שהביא דברי הכנ"הג אלו וסיים וה"ן שהביא ה"ה דברי הרמב"ם ז"ל והרמב"ן ושוב הביא דברי הרשב"א כפי קדימתם א"כ אין כלל זה צודק כאן את"ד ועיין להרב מופ"הד שארנו ז"ל בס' חק"ל ח"א יו"ד סי' ל"ו ובס' חיים ושלום ח"א סימן כ"ב וסי' ל"ב ואכמ"ל. והאמת שמרן ז"ל לא שמר כלל זה במקומות הרבה ומכללם כאן בדין זה הפך הסדר כמש"ל וגם בש"ע בסי' זה לענין נחתך מהגיד בס"ג כתב לרש"י והרא"ש פסול ולהרמב"ם כשר ומדבריו שם בב"י נראה שלא הכריע בין שתי הסברות. ובדין זה של נ"ד ראיתי להרב חתם סופר בח"ג ס"סי נו"ב שכתב וז"ל ובש"ע סי' ה' פסק בדעה ראשונה כוותייהו ש"מ שנר"ל שיטתם עיקר וכן נראה לכל מעיין ע"כ ואם אמנם איני מודה לו בזה כי לא נאמר כלל זה אלא בסתם וי"א וכנז"ל. עכ"פ אודי לי מיהא שאין הוכחה ברורה כדעת מרן ז"ל. וכן ראיתי עתה להרב הגדול מהרא"י ז"ל בס' זרע אברהם א"הע סי' י"א דל"ח ע"ג שאחר שכתב שהטור פסח כאביו הרא"ש סיים ומרן בש"ע הביא הדברים במחלוקת כאשר יראה הרואה עכ"ד הרי מבואר דהרב ז"ל ס"ל שמרן לא הכריע. והרב חת"ס ז"ל ס"ל בפשיטות שהכריע כהרמב"ם ז"ל. א"כ לא חשחין אנחנו למ"ש הרב יעב"ץ ז"ל כל בתר איפכא. ובפרט שאין ראייתו מכרעת כאשר הוכחנו. ולו יהי אלא ספק בדבריו מסתמא מוכרחים אנו לומר שדעתו כדעת הרמב"ם דרבים קיימי כוותיה וכמ"ש מעין לזה מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ס"ז ומהר"י הלוי ז"ל בכלל ב' סי' י"א י וכבר ידוע כמה דיות נשתפכו בענין סתם וי"א ובי"א וי"א שיש סוברים שגם בזה לא כיון מרן ז"ל להכריע בין שני הסברות. ועיין להרב מהר"י זאמירו ז"ל בס' הון יוסף סי' ח"י שהאריך בזה וסיים שאם קבלנו הוראות מרן ז"ל לא קבלנו גם הכללים ועיין בס' פני יצחק סי' כ"ב שהאריך בזה ובמ"א הארכתי גם אני בעניותי. י ואם אמנם עד כדון אני מורה ובא לפסוק כסתם ופי"א בתרא כמ"ש הגאון מז"ה ז"ל בס' מה"ב לחק"ל א"הע סי' ד' בדקע"ו ע"ב. אבל הדבר פשוט שכגון לשון זה שבנ"ד אין סברה לומר שכיון לפסוק כהרא"ש ז"ל כמו דפשיטא ליה להרב יעב"ץ ז"ל. ואם אין בנו כח לומר דאדרבא ס' מרן ז"ל לפסוק כהרמב"ם ז"ל כמ"ש הרב חתם סופר ז"ל בפשיטות. עכ"פ תסגי לן לומר כהכרעת הרב זרע אברהם ז"ל שמרן ז"ל הביא הדברים במחלוקת ולא הכריע מקרי וכמדובר

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת שמרן ז"ל לא גילה דעתו בפירוש בזה. ראוי לנו למנקט כס' רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל נגד הרא"ש ז"ל ואע"פ שכתב מרן בב"י א"ח סימן נ"ה משם מהרלנ"ח שבספרד החזיקו הרא"ש לרבן וכן כתב בתשובותיו לא"הע בדק"ז ע"א שבכל ספרד ואשכנז סומכים על הוראותיו וכ"כ דודו הרב ז"ל בתשו' שם דקמ"ו ע"ב גם הרב מהרש"ך ז"ל בח"א סי' קל"ד דקמ"ח ע"א כתב דהרא"ש היה רבן של הספרדים וגם מרן החביב ז"ל בס' דינא דחיי ח"א דע"ט ע"ב כתב דנקטינן הלכה כהרא"ש שהוא למד דעת תורה בספרד ועיין להרב ז"ל בסי' כ"ב שכתב שרוב הגולה קבלוהו לרב עליהם ועיין עוד למרן ז"ל בס' אבקת רוכל סי' ק"ך וקצ"ה. מ"מ כל זה היינו היכא דלא פליג עליה הרמב"ם ז"ל כי הוא ז"ל קבלו הוראותיו כל קהלות א"י ועראביסטאן וערי המערב והם נוהגים על פיו כי קבלוהו עליהם לרב וכמ"ש בתשובת מרן באבקת רוכל סי' כ"ב וסיים ואפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף המעוט שנוהגים כהרמב"ם ז"ל ועיין עוד לו בסי' ץ' ועיין בכנ"הג בכללי הפו' בסוף שיירי א"ח ושם דחה ס' מהר"ש ן' ויליסייד ז"ל בתשובה כ"י שכתב דזה הוא דוקא בהיותו חי הרמב"ם ז"ל ולא עתה בדורות הללו והכריח הרב ז"ל מכל גדולי האחרונים שאף כי אחרי מותו פסקים כוותיה עי"ש ועיין להרב הגדול שארי ז"ל בס' כרך של רומי בסי' י"ד דכ"ב ע"א ובקונטריס הכללים הארכתי בזה. וגדולה מזאת כתב הרב משאה משה ז"ל בח"מ ח"ב סימן ל"ד דאף אם חולק מרן על הרמב"ם מאן דעבד כמר לא משתבש ומאן דעביד כמר לא משתבש עי"ש אך הרב גו"ר בח"מ כלל ג' סי' כ"ט כתב בשם מ"א דאזלינן בתר ס' מרן ז"ל