שו"ת תעלומות לב חלק ב י

והרב יפה דודי ז"ל כס' ארח משפט סימן כ"ה אות י"ג הביא דברי הגאון אבינו הזקן ז"ל בחק"ל א"הע סימן מ"ה ובמ"ב ח"מ סימן ט' שנראה כמסכים לדעת הרב גו"ר ולא זכר להמ"ע ושם בסימן כ"ח הביא דברי שניהם וכתב דאין לנו לדון אלא כס' דאתיא כרוב הפוסקי' ע"כ ועיין להר' המופלא כמוהרי"ץ אבולעפיא ג"ן בס' פני יצחק סימן ט' דל"ז ע"ג ועוד לי בסימן כ"ה דרי"ז ע"ד ועי"ש בהשמטות. והרב המופלא רב שמ"ח נר"ו בס' ישמח לב חח"מ סי' ה' האריך בזה להשיג עליו וגם תמה על דברי הרב מו"ד בע"ס ארח משפט כיעו"ש ואתו הס"ר כי לא דקדק יפה בדבריו ועתה ראיתי בקונט' לב נשבר הנד"מ בסימן ה' שהאריך הרחיב לישב דבריו ודבריו בזה נאמנו מאד. ועכ"פ לכ"ע אם דעת מרן ז"ל אינו מבורר ודאי דנקטינן כסברת הרמב"ם ז"ל כמתבאר מתשו' הרב גו"ר ז"ל בכלל ג' סימן כ"ט ועין להרב ישמח לב בחח"מ סי' ה' וסי' י"א ובס' פני יצחק סי' כ"ב. ואם הרב ז"ל אמרה אפי' היכא דלפי הכלל המסור בידינו הו"ל דעת מרן ז"ל מבורר ועי' בקונט' לב נשבר סימן ה'. כ"ש אני אומר במאי דקמן שלפי סגנון לשונו של מרן ז"ל נראה שלא הכריע בדין זה. וס' הרמב"ם ז"ל ברורה ומבוארת ורוב הפוס' ז"ל קיימי כוותיה לדידי חזי דלכ"ע אזלינן בתר הרמב"ם ז"ל שקבלנו הוראותיו. מעין למ"ש מרן ז"ל בתשובת אבקת רוכל סימן ק"ך וז"ל וכיון שהרמב"ם הוא רב מובהק ומפיו אנו חיים בכל הגלילות האלה עבדינן עובדא כוותיה וכ"ש במקום שהר"י ן' מגאש והר"אש מסכימים לדבריו ע"כ ואם בדין זה הרא"ש ז"ל חולק עליו הלא רבו הסוברים כוותיה. ועיין להרב אורים גדולים בלימוד ע"ח א"כ איפא אנן דגרירנן בתר א"י שקבלו הוראות הרמב"ם ז"ל בענין זה שדעת מרן אינו מבורר יפה ודאי דלכ"ע פסקינן כהרמב"ם וכמ"ש הרב פני יצחק נר"ו בסי' ט' וטעמו ונימוקו עמו

ומעתה חל עלינו חובת ביאור סברת הפוסקים הרבים ונכבדים דקיימי בשיטתו של הרמב"ם ז"ל אחד לאחד למצוא חשבון. י והנה נראה שגם הראב"ד ז"ל ס"ל בהא כוותיה דהרמב"ם מדלא השיגו בזה |כמ"ש הרב כנה"ג ז"ל בחא"ח בכללי הפוסקים סי' ל"ה ה"ד הרב חיים ושלום בח"א סימן ח') וכ"כ בדין זה הרב חתם סופר בח"הע סי' טו"ב דמדשתק ליה ש"מ אודוי אודי ליה עי"ש שהאריך. וכתב עוד שם שגם הריף ז"ל מדסתם ליה וכתב דברי שמואל בי"ש כשר משמע דס"ל דכל בי"ש כשר ואפילו על ידי חולי וכן כתב בדעת הרא"ה בספר החינוך דסבירא להו דכל מיני חולי שאינו נעשה בכוונה חשיב כי"ש וכשר. עיש"ב (וע"ל מ"ש שם בחת"ס ע"ד הרב החינוך עיין למז"ה הגאון ז"ל בחק"ל אה"ע סס"י ז'). וגם הנמק"י הביא דברי הרמב"ם אלו בפשיטות משמע דהכי ס"ל וכתב שם שגם הרמב"ן ז"ל הביא לשון הרב ז"ל. וכן הוא בחי' הרמב"ן לפרק הערל שהביא דבריו ולא חלק עליהם. וגם המאירי בחי' ליבמות ס"ל בפשיטות כדעת הרמב"ם כיעו"ש בדכ"ט ע"ד מהספר. וכן ראיתי בס' אור זרוע הגדול הנד"מ בהל' יבום וקדושין סי' תרנ"א שפירש ס"ח בי"ש שהוא מחמת חולי עי"ש. גם הרב ז"ל בפ"ח דיבמות משנה ב' כתב וז"ל וה"מ בי"א אבל מחמת חולי הכל כשר ע"כ והרב ב"ח ז"ל שם בסימן ד' אחר שהאריך הרחיב בענין זה זו הלכה העלה שדעת הרא"ש יחידאה וכוותיה דהרמב"ם קיימי הנ"י והסמ"ג ורי"ו בשם הרמ"ה עי"ש. גם רש"ל ז"ל בפרק הערל פסקא ט' אחר שהוכיח שגם רש"י קאי בדעת הרמ"בם סיים שדברי הרמב"ם עיקר וכלשונו הביא הרמב"ן וכן הביאו הסמ"ג

גם בהגהות הרב תוס' יו"ט על טור א"הע סימן ה' הכריח שגם התוס' מסכימים לדעת הרמב"ם (וכ"כ הרב חת"ס באה"ע ססי' י"ט בדעת התוס' כיעו"ש) וסיים דנקטינן כדעת הרמב"ם שהוא היה בקי שברופאים כמ"ש עליו הנמק"י בזה הדין וכו' עי"ש (ועין בזה לקמן בעה"י) וכן פסק הרב מהר"י בי רב ז"ל בתשו' ד"ד ע"ב דכדעת הרמב"ם עיקר שרוב הפוסקים מתירין עי"ש והו"ד בס' יד אהרן א"הע ח"א סי' ה' הגה"ט א' וגם הוא ז"ל נראה דעתו כן. ושם בהגהב"י אות ג' הביא תשובת הרב החסיד מהר"ש ויטאל ז"ל שכתב שאם הוא מחמת חולי כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו. וגם הרב שבות יעקב בח"ג סי' ק"ז כתב שכדעת הרמב"ם הכריעו האחרונים והביא מ"ש הרב מלבושי יו"ט כ"י שהכריע כדעת הרמב"ם ובפרט בדין זה שהוא מהל' הרופאים והרמב"ם היה רופא מומחה ע"כ והרב חתם סופר בח"ג סימן ט"ז וטו"ב וי"ט האריך להוכיח דבדעת הרמב"ם קיימי רוב בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים והעלה דהכי נקטינן כי דעת הרא"ש יחידאה היא. וכן נראה דעת הרב מוה"ד חיד"א ז"ל על הברכי"ם בא"הע סי' ה' אות ז' והרב שלחנו של אברהם בחי' לא"הע סימן זה. וכן הוא דעת הב"ש סקי"ב ולזה נוטה גם דעת הח"מ שם בס"ק ה'. וכ"כ הרב משכנות יעקב בתשובה סימן ג' (הו"ד בס' פתחי תשובה סימן זה) וז"ל כהרמב"ם ז"ל הכריעו כל האחרונים הב"ח והח"מ והב"ש שהעיקר כדעת הרמב"ם ושגם רש"י סובר כן וס' הרא"ש יחידאה היא ואין להחמיר בחומרות במידי דלית ליה תקנתא וגם איכא למיחש לתקלה ומ"ש הרא"ש ז"ל דכדבריו משמע בירושלמי כבר עמדו האחרונים לדקדק ממנו להפך וגם בס' בית אפרים יו"ד סי' ל"ו כתב בשם היש"ש שדעת רש"י כהרמב"ם ופשוט דיש לסמוך על הני רבוותא את"ד ועוד הביא שם בשם הגאון מהר"ח מוואלזין ז"ל בתשובה כ"י שהעלה דהעיקר לדינא כהרמב"ם דע"י חולי חשיב בי"ש וכשר. ועיין לרבני אינדירני תרין סמכי קשוט ז"ל הו"ד בתשובה הבאה בס' חק"ל מה"ב חא"הע סימן כ"ח דק"ן ע"א שכתבו דכל האחרונים כתבו שדברי המתיר בע"י חולי דהוא כשר לבא בקהל הוא העיקר וסמכו להתיר אפי' באיסור תורה וכו' ועי"ש בע"ב. וכן ראיתי למופת הדור האחרון הרב שואל ומשיב במהדורא תליתאה הנד"מ בח"א סימן קפ"ג שכתב דבע"י חולי קי"ל כהרמב"ם דכשר

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת. כי מלבד שרבו כמו רבו הסוברים שגם מהירושלמי משמע כהרמב"ם. ורבו ג"כ המכריעים שכן הוא ס' רש"י ז"ל ושגם התוס' סוברים כן. וגם הרי"ף והראב"ד ז"ל מדשתקו הכי ס"ל. גם הרמב"ן ז"ל שהביא דבריו ולא חלק עליהם ודאי דכוותיה ס"ל עוד זאת הרי בפירוש ס' הרא"ה ז"ל עיין בחק"ל