שו"ת תעלומות לב חלק ב פט

אות ז

א' זבולון במחלוקת הוא שנוי אם כותבים אותו בב' ווי"ן או בוי"ו אחד. ובס' שמות מסיק דטפי עדיף לכותבו בב' ווי"ן. ועיין להרב עז"ן ז"ל אות זה שהאריך וכתב דאזלינן בתר חתימתו כיעו"ש והי"א אות זה כתב מהרש"ו ז"ל להצריך ב' גיטין

ב' זוסמן. חסר אל"ף בין ס' למ' ובין מ' לנו"ן הוראה דב"ד שם

ג' זין. שם זה שכיח בין הערביים ופירושו יפה אירמוזו בלעז וכותבים אותו ביו"ד אחת הרב הנז' שם ומ"כ בהגה כ"י וז"ל ועיין להרב ז"ל עצמו מש"ל בשם וארדה ועיין להרב הלק"ט בקונ' הגיטין סי' ל' שכתב שהיו"ד מורה על החיריק. וצ"ל שיש הפרש כשהצירי הוא בתוך התיבה כותבים ביו"ד. ואם הוא בסוף תיבה. צריך לכתוב בה"א ע"כ. ובי"א אות זה כתב משם מהר"שו זין דמתקרי שריה או שריה דמתקרי זין

ד' זכאי הגם שנמצא במקרא זכי חסר אלף. ראוי לכותבו מלא בא'. הרב הנז' שם ועין י"א אות זה

ה' זכריה כותבים אותי חסר ויו. הרב הנז'. ואם קורין אותו זכרי או זכארי כותבים זכריה דמתקרי זכרי או זכארי י הרב הנז' בשם זכרי

ו' זכרי הוא שם בפ"ע וכותבים אותו ככתוב. הרב הנז' שם

ז' זלמן עין הוראה דב"ד אות זה. ש"כ פ' המכונה זלמן

ח' זמרא. באל"ף לבסוף. כ"כ הרא"ם ז"ל והנאמן שמואל בסי' ע' כתב לכותבו בה"א ואם כתב בא' וניתן אין צריך גט שני. הו"ד בי"א אות זה

ט' זעליג. עיין תשובה מאהבה ח"א סי' ב"ן אות ד' ואות ה' הו"ד בק"פ אות זה

יו"ד זרח. זרחיה. הם ב' שמות מתחלפים כי יש שנקראים בשם זרח ויש שנקראים זרחיה. ומי שנקרא זרחיה וקרו ליה זרח צריך לכתוב זרחיה דמתקרי זרח כמו אל חנן ד"מ חנן. הרב הנז' שם ועיין טיב גיטין מודעי סימן נ"ד: אות ח

א' חביב. שם עצם איש. מהר"א אלפאנדארי במזכרת הגיטין

ב' חגי. כותבים חסר א' ככתוב במקרא יען שגם בתלמוד אשכחן חגי חסר א'. הרב הנז' שם

ג' חויגה. קיצור שם יצחק. ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש סי' כ"א

ד' חומאני. קיצור שם רחמים. שם סי' כ"ה ל"ד מ"ט

ה' חוגה. קיצור שם יצחק. ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש סי' ה' ע"ב

ו' חזקיה. אם לכתוב יחזקיהו. עיין ג"פ סי' קכ"ט ס"ק קכ"ג ועיין י"א אות זה מה שציין עוד

ז' חייא. הריק"ש ז"ל נסתפק אם כותבים אותו ביו"ד אחד או בשתי יודי"ן וכתב שרואים איך חותם. אך הרב הנז' שם העלה לכתוב בב' יודי"ן ואין להשגיח בחתימתו דטועה הוא עי"ש ועיין הוראה דב"ד אות זה באורך

ח' חיים דקרו ליה ביב'אנטי כתב מרן ז"ל סימן קכ"ט סי"ז דכותבים חיים דמתקרי ביב'אנטי ועיין גט פשוט שם. ובערבי קורין לחיים יחייה. וכתב הריק"ש שמשפט כתיבתו הוא בב' יודי"ן אחר החי"ת וה"א בסוף תיבה. הרב הנז' שם ועי"ל באות יו"ד ועיין דברי אמת קונטריס י"א סי' ח"ן הוראה דב"ד אות זה ועיין י"א אות זה שהאריך בזה

ט' חי. ביו"ד אחד ככתוב. הוראה דב"ד אות זה

יו"ד חייקאל. בב' יודי"ן ואל"ף אחר הקו"ף וכתבו פ' דמתקרי חייקאל. הוראה דב"ד אות זה

י"א חיו. מי שנקרא חיים וקורין אותו חיו כותבים חיים דמתקרי חיו י ועיין ך הוראה דב"ד אות זה

י"ב חידאר. שהוא פי' חיים בלשון תוגרמה וראוי לכתוב חיים דמתקרי חידאר. טיב גיטין מודעי סימן מ"ו ובס' רב דגן במה"ג סי' ג' כתוב חיים ה"מ חידאר

י"ג חכם. מי שנקרא בשעת מילה בשם אברהם ומשום עגמת נפש אם נולד אחר מיתת אביו או זקנו קורים אותו חכם ואין קורין בשמו אלא בעלית ס"ת כותבים אברהם המכונה חכם הרב הנז' שם. ואם קורין אותו חכאמני עיין נח"ב ח"ב א"הע סי' י"ז שהעלה לכתוב פ' המכונה חכאמגי עי"ש. ובס' י"א אות זה הביא משם הבארות המים א"הע סי' מ"ד לכתוב דמתקרי חכם עי"ש. ועיין לח"ש בקונט' ע"ד

י"ד חכמון. עיין ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש סי' יו"ד

ט"ו חליפה. חלפון. עיין להרב הנזכר באות ח'. ועי"ל באות ך' כי משפט כתיבתו הוא בכ"ף

ט"ז חלקיה. ברוב המקומות בנביאים כתוב בוי"ו ובתלמוד אשכחן בכל המקומות בלא וי"ו אלמא דס"ל דהוי"ו בשמות אלו אינם אלא לתוספת השם. עיין להרב הנז' שם

י"ז חנינא. כך מוזכר בתלמוד בא' לבסוף ובס' שמות כתב משם רש"ל שראוי לכתוב בה"א לבסוף. והרב הנז' שם העלה דכיון דיש חנינא כאל"ף ויש בה"א כל כה"ג הולכים אחר חתימתו. ואם נסתפק לנו כגון שפעם חותם בה"א ופעם באל"ף (או שאינו יודע לחתום) וכן באבי המגרש והמחגרשת לכתחילה ראוי לסדר ב' גיטין אחד באל"ף ואחד בה"א ואם הדבר נחוץ יסדרו גט אחד בה"א ואם כתב בא' יש להכשיר בדיעבד ע"ש

י"ח חנניה. במקרא כתוב בה"א ובש"ס כתוב בא' ולכן ראוי לכתוב כפי מנהג חתימתו אם בא' או בה"א. ואם יש ספק אם שמו חנניה או חנניהו מסתמא כותבים חנניה ולא חנניהו