שו"ת תעלומות לב חלק ב פב

אבל היכא שהעדים לא ראו כלל הנתינה שמלבד מש"ל דעדות ראיה ממש בעינן. עוד זאת דנפק"מ טובא דאפשר שתיקותא דלאחמ"מ. ומה יועיל עדותם ששמעו שאמ"ל הרי את מ"ל. הרי אפשר שאמר לה כן אחר הנתינה ולאו כלום הוא ואולי זה היה טעמו של הרשב"א ז"ל שכתב דבעינן ראיה וידיעה ממש. דכל שלא ראו הנתינה אין עדותם שלמה דאפשר שהיה לאחר מ"מ. וכן ראיתי להגאון חת"ס בא"הע סי' ק"ב שכתב וז"ל נהי דברור לנו בידיעה בלא ראיה שהחפץ הזה בא מידו לידה וגם שמעו שאמר הרי אמ"ל. מ"מ שמא אחר מ"מ היה האמירה וכו' וא"כ אפי' ידיעה לא הוה ע"כ. וכ"ש כשמדבריו בעצמו יש לפרש שנתן ואח"ך אמר. וגם הסברה נותנת כך כיון שהוא היה מתכוין לקדשה שלא ברצונה. כמו שאמר היא בפירוש כמבואר בשאלה. וע"כ היה במחשך מעשיו תחת השלחן שלא תבין היא שהוא נותן לשם קידושין. וג"כ היה ירא לומר הדברים קודם הנתינה מחשש שמא תבין היא ולא תקבל. בכגו"ד ודאי שיש לפרש שנתן ואח"ך אמר ולאו כלום הוא. ומ"ש הרב חת"ס ז"ל שם וז"ל וצ"ל חזקה כל שנתן לה וגם שמעו האמירה מסתמא כדין עשה וכמו וכו' כיעו"ש היינו ודאי כשלא הורעה החזקה שלו וכנדון דידיה דאז ודאי אמרינן מסתמא כדין עשה. אבל באיש כזה החשוד על העריות ובמושב לצים ובדרך חטאים הוא עומד כבר אתרעא חזקתו. וגם יש אומדנא דמוכח שהיה ירא לומר קודם הנתינה וכמו שביארנו. בכגו"ד הא נמי מידי ספק לא נפיק

אתאן לסיפא בעיקר כשרות העדים שיש להסתפק טובא אם הם כשרים לעדות. כי אלו ההולכים במבואות המטונפים האלו לשתות במזרקי יין ולסבוא שכר אינם עוד בחזקת כשרות. ומה גם כי הבת השובבה הזאת היושבת שמה להחטיא את הרבים. פיה הכשילה שמפזרת דרכיה כמתבאר בשאלה. א"כ כל באיה הם חשודים על העריות ואינם נאמנים לעדות אשה אלא שאין כח בידינו להוציאם מחזקת כשרותם כל שלא העידו עדים בפסלותם. וכבר הארכתי בזה בספרי תעלומות לב ח"א חיו"ד סי' ג' ובח"ב דיני נישואין סי' ד' ולא הוצרכנו לברר הדבר מפי עדים. יען בלא"ה הנה אתנו ארבע ספקות אשר בהצמדם יחד יכולים אנו להתירה בלא גט אף אם יהיו העדים כשרים. כי הדבר ידוע דבס"ס אזלינן לקולא בכל התורה כלה כמ"ש הרשב"א ז"ל באלפי"ו סי' ת"א. והגם שבדבר שבערוה לא אזלינן בתר רובא להקל מ"מ הם אמרו דס"ס עדיף מרוב וכמ"ש הכנ"הג בא"הע סי' ס"ח מדברי מהרא"י בפו"כ סי' קכ"ט ומהריב"ל ח"ג סי' מ"א. ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סימן ק"ל שהאריך הרחיב. והגם דבס"ס דפלוגתא דרבוותא יש אומרים דחד הוא. כבר האריך בזה הגאון הרמ"ז ח"ד בדרא ז"ל בתשו' הבאה בס' חק"ל מה"ב חיו"ד סי' א' דחשבינן ליה שפיר ס"ס ורבני האחרונים נקטו בשפולי גלימיה והסכימו דס"ס חשיב כמתבאר מתשו' רבני עי"ק ירושת"ו בתשובתם הבאה בס' נדיב לב ח"ב א"הע סי' ח' ולהרב מהר"א חאיון ז"ל שם בסימן כ"ה. ובתלת ספקי לכ"ע עבדינן ליה והגם שהרה"ג שארינו מהר"ח פאלאג'י ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סי' כ"ב כתב להחמיר אפי' בתלתא ספקי אם לא בשעת הדחק ובמקום עגון. כבר השיב על דבריו הרב מופ"הד כמהר"א קובו ז"ל בתשו' הבאה בס' כרך של רומי סי' כ"ד ובספרו הנד"מ שער אשר ח"ב א"הע סי' כ"ט וכתב שהפריז מאד על המדה. וישב שם תשובת הרב שמחת יו"ט ז"ל בסי' י"א וסי' ע"ה וגם אנכי עשיתי אר"ש והארכתי בזה בספרי תעלומות לב ח"ב דיני קידושין סימן א'. ובפרט בנ"ד דאיכא ד' ספקות וחזקת פנויה דמסיע לה. גם כי איכא חשש עגון שאולי לא יחפוץ לתת לה גט כיון שמתחילה בתחבולה עשה מעשהו כדי ללוכדה בערמתו כמתבאר בהשאלה

את זה ראיתי ונתון אל לבי להקל בקידושין אלו לבל תעשינה ידי בני עולה תושיה לקדש בנות ישראל במבואות המטונפים ובתחבולות וערמות. אם יסכים עמדי הרב הגאון המפורסם מאור הגולה כמהר"ר שמואל סלאנט נר"ו ראש אב"ד ומו"ץ לקהלות אחינו האשכנזים הע"י בע"הק ירושלם ת"ו וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר

הלא כה דברי החותם פה נא אמון יע"א בש"א לחדש סיון המוכתר בכתר תורה שנת רנ"ת ליצירה: הצעיר אליהו חזן ס"ט וזאת הסכמת הרב מהרש"ס נר"ו

ב"ה ראיתי את כל האמור. מכבוד מחותני הרב הפוסק. הרב הגדול רב בנוא אמון. שיחיה לעד וגם דעתי מסכמת להתירה להנשא לבר ישראל וכאשר האריך והעריך הרב שיחיה. כי העדים לא ראו נתינת הטבעת לידה. (שבמחשך היה מעשיהם). והיא לא הבינה לשין הקדושין (וכאשר לא רצתה להיות לו לאשה. והוא אמר שגמר בדעתו לעשות לה קדושין בלתי רצונה בערמה) אכן אם ירצה האיש לילך לאלכסנדריא (מקום כבודו) ולגרשה שם כדת אזי לדעתי מהיות טוב וכו' ובאשה זו לא שייך. לא ישפוך מי בורו. אחרי שלפי הנראה מדבריה בלאו הכי אסורה להנשא לכהן. אכן אם לא ירצה לגרשה כדת מותרת להנשא לבר ישראל וכאשר הורה הרב הפוסק שיחיה. ומחמת הטרדה וטורח הכתיבה ההכרח לקצר. ובאתי על החתום יום א' י"ג סיון. תר"ן. בירושלים ת"ו: הצעיר שמואל סלאנט ס"ט סימן ד'

נשאלתי בר' שמת והניח נכסים ואלמנה וב' בנים ובת. ולא השיא בת בחייו ובאה בתו להנשא ותובעת ע"ן. ובהיות האלמנה לא תבעה כתובתה והיא נזונת מנכסי בעלה לשא'ול הגיעו אם תקח הבת העשור מכל הנכסים. או אם יפרישו קודם סך כתיבת האלמנה ואח"ך יתנו לה