שו"ת תעלומות לב חלק ב פא

ולא נתנה לבה ודעתה להבין מה הוא אומר יש לנו להאמינה וכו' עי"ש. דכוותא נמי בנ"ד שהיא שאלה ממנו אתנן זונה כאשר נותנים לה הערלים. ובפירוש אמ"ל שלא תנשא לו בשום אופן. וגם הוא הסכים לדבריה כמפורש בשאלה. מפני כך כאשר לקח את ידה בשחוק וק"ר ונתן הטבעת באצבעה. היא קבלתו לשם מתנה ולא נתנה דעתה לשמוע מה הוא סח שיחה בטלה

עוד זאת אני אומר שלא אמרו שאינה נאמנת לומר לא הבנתי בלשון הרגיל. אלא בנותן לה בפני עדים ואומר לה קודם נתינה האמ"ל כדרך הנהוג בקידושין. כי המעשה הנעשה באופן זה הוא מובן שהוא לשם קידושין וכולהו נשי ידעי כי כך דרכם של קידושין. ובאומרת אח"ך לא הבנתי לא מהימנא. כי אנו אומרים השתא הוא דהדרא בה ולאו כל כמינה. אבל בכעין נ"ד שקרא את העדים לשתות וגם הוא יושב ושותה ומשחק ונותן לה תחת השולחן בסתר ואין איש רואה. נר"ל דבכה"ג כ"ע מודו שהיא נאמנת. מעין למ"ש הב"ח בתשו' סימן צ"ז שלה אמרו שאינה נאמנת לומר שלא הבינה אלא במקדש בפני ב'. אבל במקדש בע"א אפי' למאן דחייש בע"א נאמנת ע"כ. הו"ד בסי' י"א א"הע ח"ב הגה"בי ט' ואין ספרו מצוי אצלי לדעת טעמם של דברים. כי לכאורה הדברים תמוהים כי אם הלשון הרגיל לקידושין כולהו נשי גמירי לה. ואינה נאמנת לומר לא הבנתי מ"ל מקדש בע"א מ"ל בפני שנים ונראה כי טעמו ונימוקו מפני דמקדש בפני ב' כארח כל ארעא היא נותנת דעתה לשמוע ולהבין. מה שא"כ במקדש בע"א אפי' למ"ד דחוששין לקידושיו. מ"מ אין הקידושין כדרך כל הארץ ולכן היא לא נתנה דעתה ונאמנת שלא הבינה. דכוותא נמי בנ"ד שאין דרך בני ישראל לקדש תחת השלחן באין רואה אף שהיו העדים שם. מ"מ לא ראו שום דבר ואף למי שחושש היכא שלא ראו העדים הנתינה. כמו שביארנו לעיל. מ"מ כיון שהוא עשה הפך מנהג העולם נאמנת היא לומר שלא הבינה

ומעתה אבא נבא אל הס' השלישי שלא אמ"ל הרי אמ"ל בזה ולא הזכיר הטבעת שנתן לה. הנה מרן ז"ל בש"ע ס' כ"ז כתב שאומר לה הרי אמ"ל בזה אך נראה ודאי שאינו לעכובא שהרי לקמיה פסק באומר הרי את אשתי. ה"א זקוקתי וכו' ולא הזכיר בזה. ועיין להרב ב"ד א"הע סי' ך' שכתב דלמאי דקימ"ל ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים אי לא אמר לה בזה איכא למימר שקדשה בדבור ולא במה שנתן לה ע"כ. הו"ד בס' י"א ח"ב סי' כ"ז הג"הט ז' וע"פ דבריו ביאר דברי הלקט ח"א סי' מ"ד ושם הביא מ"ש המבי"ט ח"א סי' רכ"ז והו"ד גם כן בכנ"הג סי' כ"ז הג"הט ח' שאין צריך לומר בכסף זה או במטבע זו ובסי' רצ"א כתב דלכתחי' צ"ל זו. אבל בדיעבד לא מעלה ולא מוריד עי"ש. והרב משחא דרבותא ז"ל בח"א בחי' א"הע לסי' כ"ז. ה"ד המבי"ט בסימן רצ"א ותמה עליו והעלה שאם לא אמר בזה לא אמר כלום. אך אם אמר בטבעת ולא אמר זו אינו מעכב ע"כ. ועיין להרב בנו ז"ל בח"ב בסי' כ"ז שכתב בפשיטות כל בתר איפכא ולא זכר דברי הרב ר' אבהו ז"ל ולא לתשו' המבי"ט ז"ל. וכבר תמה עליו הרב מהר"ח מימון ז"ל בתשובה הבאה בספרי תעלומות לב ח"ב דיני קידושין ס"סי ב'. ושם הביא מהר"ח הכהן נר"ו משם הרב בגדי שש בסימן כ"ז שכתב משם הרשב"ץ ח"א סי' מ"ג דאפי' בדיעבד ל"מ עי"ש. ואין הכרחו מדברי הרשב"ץ שם הכרח כאשר יראה הרואה. ועיין בתשו' חת"ס ה"א א"הע סימן ק"ח. מ"מ נראה דמידי פלוגתא לא נפקא וספקא הוי. ובפרט שיש לומר דאפי' להסוברים שאין צריך לומר בזה היינו כשנותן לה החפץ לעיני העדים דמוכחא מלתא דבמה שנותן לה הוא מקדשה ועיניהם הרואות במה מקדשה. ולא גרע מאם היו עסוקין באותו ענין ועמד ונתן לה שהיא מקודשת. אבל כשהוא מכסה ומסתיר מהעדים מה שנותן לה שפיר י"ל דמה שאמ"ל הרי אמ"ל. הוא סיפור דברים בעלמא ומקדישה בדיבור ומה שנתן לה בסתר בתורת מתנה יהיב לה. וכמ"ש הרב ב"ד ז"ל ובכגון נ"ד דבריו נאמנו מאד. ועיין לה' משחא דרבותא בח"ב דק"ד ע"א שכתב וז"ל ואף להמרדכי דפליג היינו באומר התקדשי לי בחפץ פ' ואח"ך ראו החפץ בידה דהו"ל עדות וידיעה ברורה. אבל הכא שלא שמעו אלא וכו' ולא אמר מהו הדבר שהוא קידושין אין כאן ידיעה ברורה הלא אומדנא בעלמא עכ"ד. דון מינה ואוקי באתרין שלא פירש ואמר בטבעת זו. ואם ראו אח"ך טבעת בידה מי זה אמר שהוא שנתן לה באותה שעה והוא לא פירש במה מקדשה. בכ"הג נר"ל שהוא ספק גדול וחזי ודאי לאצטרופי לשאר הספקות

ואת רב"ע שלפי דברי המקדש עצמו הוא שנתן לה הטבעת ואמ"ל הרי א"מ. ויש לומר שפיר בפירוש דבריו שנתן לה ואח"ך אמר והו"ל שתיקותא דלאחר מ"מ דלאו כלוא הוא. כההיא עובדא דציפתא בפ"ק דמס' קידושין די"ב וכ"פ מרן הש"ע בסימן כ"ח. וכבר האריכו בזה הפוסקים ראשונים ואחרונים לא עת האסף פה. ובכגון נ"ד דלא שדיך ולא היו עסוקים באותו ענין. ואדרבא בפירוש אמרה לו שלא תנשא לו בשום אופן. וגם הוא הסכים לדבריה שלא ישאנה אלא ששאלה ממנו מתנה ונתן לה. בכגו"ד לכ"ע שתיקותא דלאחר מ"מ לאו כלום הוא. וגם אין לומר דכיון שלא נתן לה בתורת פקדון ואין לה פחד שתתחייב אם יאבד בזריקתה הי"ל לזורקו תומ"י. ועיין להרב חת"ס בא"הע ח"א סי' ק"ב כי היא שאלה ממנו מתנה. והוא גם הוא הבטיחה לתת לה מתנה על כן לא זרקתו כי לקחתו לשם מתנה. והדברים שאמ"ל כבר אמרה שלא הבינה ואולי חשבה שהוא מדבר עם העדים בל"הק. וראיה לזה שכשאמ"ל את אשתי שקדשתיך בטבעת תומ"י זרקה אותו

פש גבן לבאר אם מלשון זה שאמר המקדש שנתן ואמ"ל חשבינן ליה שתיקותא דלאחר מ"מ. או אמרינן שכונתו הוא שבעודו נותן אמ"ל וכבר כתבתי בספרי תעלומות לב ח"ב דיני קידושין סו' א' שלשון זה סובל ב' הפירושים. או שנתן ואח"ך אמר או שבעודו נותן אמר ויתפרש לפי הענין. ועתה ראיתי למרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע סי' כ"ח הג"הט כ"ט. מ"ש ע"ד מהרש"ך ח"ג סי' ל"ג ואכמ"ל. מ"מ לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא לגבי עדות העדים שאנו מסתפקים בכונת דבריהם