שו"ת תעלומות לב חלק ב פ

שקדשתיך הוציאה הטבעת והחזירתו. והמקדש והמתקדשת והעדים כולם מודים בסגנון אחד שהיה במחשך מעשיהם שתפס ידה תחת השלחן ונתן לה. ב' שהיא אומרת שלא הבינה מה שאמר לה ונותנת אמתלא לדבריה שהיא שאלה ממנו מתנה. ובפירוש אמרה לו שלא תנשא לו לעולם והוא גם כן הודה לדבריה שלא ישאנה ע"כ קבלתו לשם מתנה ולא הבינה מה שאמר בל"הק וראיה לדבר שכאשר הסביר לה תכף השליכתו. ג' שלא הזכיר הטבעת אלא כה היו דבריו האמ"ל כדת מ"וי. ואת רב"ע כי לפי דברי המקדש עצמו הו"ל שתיקותא דלאחר מ"מ דלאו כלום הוא. וחמישיתו יוסיף כי אלו העדים ההולכים ושותים במזרקי יין ובירא עמיקתא באלו המבואות המטונפים סתמם חשודים על העריות ועל עברות נגלות ונסתרות כידוע מכות הארץ הזאת ותחלואיה

ונחל בספק הבא ראשון שהעדים שניהם כאחד לא ראו הנתינה ולא ידעו מה נתן לה. רק שמעו לשון הקידושין האמ"ל כדת מ"וי. ועל כיוצא בזה כתב ברשב"א ז"ל באלפיו סי' תש"ף כי אפילו ראו האתרוג יוצא מתחילה כל שלא ראו הנתינה ממש אין כאן חשש של כלום אפילו מודה שלקחתו לשם קידושין דעדות ראיה וידיעה ממש בעינן ע"כ. וכ"כ בסי' אלף קצ"ג דעדות ראיה ממש בעינן וסיים שהרי היא מותרת לכל אדם ואפי' לכהנא רבא ע"כ. וכ"כ רמ"א ז"ל בש"ע א"הע סי' מ"ב. ומה שנראה מתשובת הרשב"א דסי' תש"ף שהעדים היו עומדים אחרי הגדר. אין סברה לומר שלא ראתה אותם המתקדשת דא"כ למה היה צריך לבטל הקידושין מפני שלא ראו הנתינה של האתרוג לידה ממש. תפ"ל דכיון שלא ראתה את העדים אינה מקודשת דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אינה מקודשת וכמ"ש הרב ז"ל שם בסי' תקס"ד. אלא מוכרח שראו אותם המקדש והמתקדשת אלא שלהיותם עומדים אחוריהם אל פתח הבית היו נראים ואינם רואים. כמתבאר מתשובתו דסי' אלף קצ"ג (ונראה דההיא דסי' תש"ף היא קיצור אותה תשובה דסימן אלף קצ"ג) ועיין למהריב"ל ז"ל בס"ג סי' פ"ו שנראה שלא ראה אותה תשובה דסי' אלף קצ"ג. ועיין בתשו' המבי"ט ח"א סי' רכ"ו ובכנ"הג בסי' מ"ב הגהב"י מ"ג ומה שציין עוד שם. ועיין יד אהרן ח"ב סי' מ"ב הגהב"י כ"ט ל"ד ואכמ"ל

וראיתי למרן החבי"ב ז"ל בסי' מ"ב הגהב"י מ"א שכתב משם המרדכי בפרק האומר שכתב בשם רא"ם כי מפני שלא ראה אחד מהעדים הנתינה אין לבטל הקידושין בכך והרמ"א ז"ל בתשו' סי' ל' כתב דראוי לסמוך על הרשב"א ומהר"מ ז"ל ע"כ. גם הרא"ם בתשובה סי' ל' כתב גבי ב' עדים ששמעו לשון הקידושין ואחד ראה הנתינה ואחד לא ראה מוכחא מלתא שהיה שם נתינת הטבעת וסגי בהכי עי"ש. אך מהרימ"ט ז"ל בסי' מ"ג כתב דאפי' ראה האחד הנתינה ל"מ ובעינן שידעו ב' העדים במה מקדשה. וכ"כ הרב דברי יוסף אירגאס בסי' טו"ב ועיין חת"ס א"הע סי' ק"א. גם הרב עה"ש בסי' מ"ב אות ט' ה"ד הרימ"ט הנז' וכתב שכ"כ ה' פ"מ ח"א סי' כ"ט ושוב הביא דברי הרא"ם בסי' ל' וסיים אבל כששני העדים לא ראו הנתינה לכ"ע אינם קי קידושין. וכ"כ המבי"ט ח"ב סי' קמ"ט ע"כ. ואע"פי שמתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' פ"ד נראה דהיכא שנתקדשה באותו מעמד ואיש ואשתו מודים בדבר ויודעים שיש עדים בדבר שמקודשת אעפ"י שלא ראו המסירה כיעו"ש. הרואה יראה שהוא ז"ל כתב כן בדעת הרשב"א והוא הפך סברתו בסי' תש"ף ואלף קצ"ג וכמו שתמהו הי"א בסימן מ"ב הגהב"י ל"ז והעה"ש שם אות ט' ואין ספק שאלו היה רואה תשובות הרשב"א אלו לא היה כותב כן. ואף אם נרצה להחמיר בדבר היינו ודאי כשהמקדש והמתקדש' קבלו לשם קידושין או בחופה הנעשית בתוך קהל ועדה ובמזמוטי חתן וכלה ולא ראו העדים המסירה ואח"ך ראו הטבעת בידה כמ"ש החוו"י בתשובה סימן י"ט ועיין ב"ש ס"ק י"ב וי"ג. מה שאין כן בכעין נ"ד שהיה במחשך מעשיהם במערת פריצים השותים במזרקי יין ובידיהם זימה כידוע. ועיין קדושת יו"ט סימן ח' ט' ובס' ברך משה סימן ל"ג ול"ד ואכמ"ל

אתאן אל הס' הב' שהיא אמרה שלא הבינה מה שאמר הרי את מקודשת לי כדת מ"וי באומרה כי היא קבלתו לשם מתנה שכך שאלה ממנו במו שנותנים הערלים. והוא גם הוא אמר לה שיתן לה אחר שהבטיחה שלא ישאנה. ומביאה ראיה לדבריה שכאשר הסבירה והודיעה שקדשה תומ"י השליכה לו טבעתו. נראה שגם מצד זה אין קדושיה קידושין שהרי פסק מרן ז"ל בש"ע א"הע סימן כ"ז שצריך שהיא תבין לשון הקידושין. ואע"פ שבלשון המורגל לקידושין אינה נאמנת לומר לא הבנתי וכמ"ש מרן ז"ל בב"י סימן זה. ולכן בש"ע כתב בלשונות שאינם מורגלים לקידושין כמו הרי את מאורסת לי הרי את לי לאשה וכו' שצריך שהיא תבין. ובב"ש שם כתב דאף בלשון הרי אמ"ל שהוא מורגל צריך לידע אם היא מבינה דלא כל הנשים מבינות ל"הק. ודבריו נכונים ובפרט בז"הז שאפי' אנשים יש מהם הרבה שאינם בקיאים בל"הק. ואף אם לא נאמין לאשה שכבר היתה נשואה ונתגרשה או נתאלמנה שכבר שמעה הלשון הזה ונאמר שעדין זוכרת אותו. מה נענה ומה נאמר לבתולה שעדין לא שמעה הלשון הזה ובריא לן שאינה יודעת ומבינה ל"הק. אך מה נעשה שדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו אינו כן. וגם הרשב"א ז"ל גדול הפוסקים כתב בחידושיו אבל בודאי היכא דקאמר בלשנא דידעי לה נשי כגון הא"מ לי דכולהו נשי ידעי לה. מקודשת וכו' והו"ד בס' עה"ש סימן כ"ז אות ב'. ואם אמנם כבר כתבנו שהלשון הזה דכולהו נשי ידעי לה היינו הנשואות מכבר. ואולי דגם בבתולה שלא אורשה כבר נמצאת בקידושי נשים אחרות ושמעה אשה הלשון הזה. ועיין דינא דחיי ח"א דט"ו ע"א שכתב משם רי"ו דמ"מ אם אמרה שלא הבינה הוו ס' קידושין. ועיין מ"ש בעניותי בספרי תעלומות לב ח"ב דיני קידושין סי' א' דכ"ח ע"ג ושם הבאתי דברי מהר"ח הכהן נר"ו שציין להרב נוב"י סי' כ"ט ולהרב שו"מ מה"ת סי' רע"א ואין ספריהם מצויים אצלי. ושם בד"ל ע"א כתבתי שאם יש אמתלא לדבריה שאומרת שלא הבינה שהיא נאמנת. כי כל זה שאנו אומרים שלשון הרגיל לקידושין כולהו נשי גמירי לה היינו כשנותנת דעתה לשמוע מה בפיו. אבל אם היא פשטה ידה לקבל הפולים בעד הקטנה