שו"ת תעלומות לב חלק ב עט

דברי האיש הר' זאב בן יונה המקדש אשר דבר בפנינו ובפני העדים ובפני המתקדשת ובפני אמה

אני באתי בפה קודם מזמן שעשיתי אלו הקידושין בארבעה חדשים והייתי נכנס ויוצא לזאת הבריריא לשתות בירא ושאר משקים. ושם ראיתי את זאת הבתולה חנה ת"ם הנז' וחשקתי אותה הרבה. ובכל יום הייתי בא לשם ד' וה' פעמים לשתות שם מרוב אהבתי בה. וישבתי פה פורטו סעיד יע"א כ"ג יום. ובכל יום דברתי עם הנערה לקחת אותה לי לאשה והיתה תשובתה מי יתן והיה. ואני לא הבנתי שכל מגמתה לקחת ממני ממון דוקא והייתי מאמין לדבריה. ואחר עבור הכ"ג יום הנז' הכרחתי ליסע לזנגיבאר לעשות עסקי. וקודם יום הנסיעה הלכתי אצלה ואמ"ל בתי תדעי שאני רוצה ליסע ואם את תתני לי דיבור שאת תהי לי לאשה אני אחזור ואם לאו אני לא אבא עוד. והיא השיבה לי שהיא הרבה יש לה רצון בזה ונתתי לה זמן שלשה חדשים ונסעתי לדרכי. וקודם שלשה חדשים אשר נתתי לה זמן חזרתי לפה והייתי מעט חולה והלכתי תכף עד שבאתי לבית הבריריא של האשה רוזה הנז' לראות להנערה. ואחר אשר ישבתי שם מעט זמן אמרתי להנערה אני קיימתי דברי ואת צריכה לקיים דבריך ולא ענתה אותי. ואח"ך דברתי עם אמה והשיבה לי אח"ך אני ואתה נדבר עם הנערה. וביום השני הלכתי לשם וישבתי עם הנערה ואמ"ל אם חפצה לגמור הענין לעשות נישואין עמי והיא ענתה אותי למה צריך נישואין הרי אני כמו אשתך בלתי שום נישואין. ואני אמ"ל זה אני יודע אבל אני רוצה בהיתר והיא אמ"ל אני לא אקח אותך לבעל כו"ע. וחזרתי ודברתי עמה וגם כן לא רצתה בשום אופן. ובראותי כן נתכעסתי איך שאני עשיתי הוצאות עליה ולסיבתה והיא שחקה עלי. וגמרתי בדעתי לעשות לה קידושין בלתי רצונה. ובליל ראשון הלכתי לשם ולקחתי פת בידי וכאשר נכנסתי לבית הבריריא אמרתי להבת שתביא לי בירא. ושתינו חמשה זכוכיות של בירא. ואמ"ל הבת אתה עושה כל כך הוצאות על הבירא ולי אין אתה נותן שום מנחה כמו שנותנים לי הערלים בכל פעם. ואתה דוקא נותן לי לשתות בירא ואמ"ל אח"ך אני אתן לך מנחה כשתהי לי לאשה. והיא אמ"ל תסיר זה מלבך שאני לא אקחך לבעל בעולם אפי' אם תתן לי חללו של עולם. ואני השבתי לה ואני עכשיו אם תתן לי חללו של עולם אני לא אקח אותך לאשה. וישבנו לשתות ואחר שתי שעות עברו הר' ירחמיאל הנז' וגם הר' דוד הנז' וקראתי אותם לשתות. ואח"ך עבר אחד שמו אליה אשכנזי הי"ו וגם לזה קראתי ונכנסו וישבנו לשתות כדרכנו ובתוך השתיה לקחתי יד הבת שהיתה יושבת בצדי ונתתי ידה תחת השלחן ונתתי הטבעת בידה ואמ"ל הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל. ובאותה שעה חזרנו לשתות ואחר עבור מעט זמן אמ"ל תדעי שאת אשתי שכבר קדשתי אותך. והיא אמ"ל במה קדשת אותי ואני אמ"ל בטבעת שעל ידך. וכשומעה הדברים צעקה ואמ"ל תקח הטבעת שרמיתני בה שאני כבר אמ"ל שאני לא אקח אותך לבעל אפי' אם תתן לי מה שתתן. ואני איני מקפדת לא עליך ולא על זה הקידושין ותכף הלכתי משם. ואחר שני ימים חזרתי אצלה וג"כ דברתי עמה ואמ"ל הרבה טבעות קבלתי מאנשים אחרים איני רוצה הטבעת שלך ואני לא אהיה לך לאשה. זה מה שהיה מתחילה וע"ס: דברי הבתולה חנה בת חיים ת"ם

כל דברי החתן אשר דבר מתחילה וע"ס אמת הוא. והן אמת שמקודם הייתי מבטיח אותו זה היה דוקא לגרור מעות. וכאשר חזר וראיתי שדבריו הם אמצים שהוא רוצה אותי לאשה אמ"ל זה דבר שלא אפשר. ובכל פעם אשר דבר עמי על אודות זה הנישואין אמ"ל תסיר זה הדבר מדעתך. ובליל הנז' הביא פת ושאל ממני ליתן לו בירא ונתתי לו וקרא לי לישב אצלו ולא יכולתי להמנע כי זה הוא עסקי. וכאשר ישבתי אצלו שתיתי אני בירא וגם הוא שתה ואמ"ל למה אתה אין אתה נותן מתנה כמו שנותנים אנשים אחרים. והראה לי טבעת אחת ואמ"ל אני אתן אותה לך. ואח"ך הפסק הדבר והיו עוברים אנשים מפה וקרא להם וישבו מצד השלחן השני כנגדנו ואני יושבת בצדו והוא תופס בידי ותצחק עמי כדרכו בכל פעם ונתן הטבעת בידי. ואני חשבתי שהיא המתנה שאמר ליתן לי ולא עלתה על דעתי שהוא קידושין. ואחר מעט אמ"ל תדעי שאת אשתי ואמ"ל מה זה הדברים כבר אמ"ל כמה פעמים שזה הדבר לא יהיה. ואמ"ל כבר קדשתי אותך בטבעת שנתתי לך ואני שלא ידעתי מימי שכן יהיו קידושין לא הבנתי שהוא נתן בשביל קידושין והשלכתי הטבעת לפניו. ואמ"ל אלו דברים שלא יכנסו לדעתי תקח הטבעת שלך ותלך מכאן. וזה מה שהיה

הן אנחנו הח"מ קבלנו העדות מפי העדים אות באות מ"במ בלתי שום שינוי. וגם מפי הר' זאב ן' יונה הנז' ומפי הנערה חנה בת חיים הנז'. וע"ד אמו"ץ כתבנו וחתמנו פה פורטו סאעיד יע"א ב' לחדש אייר שנת הת"ר וחמשים ליצירה והכל שריר ובריר וקיים: הצעיר יוסף בושבילה הי"ו הצעיר בכור אברהם ביטראן הי"ו יעקב אהרן לוריא שו"ב

תשובה עם היות כי טרידנא טובא וגם כי אין הספרים מצויים אצלי מ"מ לא בן חורין אני להפטר. כי מעשה שהיה בעיר העומד תחת השגחתנו היה וחובה עלי להשיב כהלכה. גם כי הבת השובבה היא יושבת תחת תומ"ר במקום הפרוץ ובהפקרא ניח"ל כמבואר בשאלה. על כן זרזתי עצמי להשיב דבר בהקדם האפשרי כי אם ח"ו תפסו בה קידושין והיא נידונת כא"א ראוי לפרסם הדבר לבל יכשלו בה

והנה הספקות הנופלות בה לפי סגנון השאלה ארבעה המה ומאן דתני חמש לא משתבש א' כי שני העדים מעידים שלא ראו הנתינה בשעת האמירה אלא שאח"ך כשעבר זמן ואמ"ל את אשתי