שו"ת תעלומות לב חלק ב עח

משום קטטה וכו' עי"ש ושם בסי' ג' כתב שר"ג תקן תקנה שלא לגרש בע"כ משום סייג לתורה כיון שרבו פרוצים שזלזלו בבנות ישראל ההגונות בערב היא באה ובבקר היא שבה ע"כ החמיר בחרם זה ולא קבע לו זמן ולא מקום ונתפשט איסורו בכל ישראל ולא התנה להתירו ע"י מאה רבנים ע"כ ועיין עוד לו בחח"מ סי' ר"ג ועיין בתשובת מרן ז"ל א"הע דיני נישואין סי' י"ד ולהרב בעי חיי א"הע סי' א' ובתשו' הרא"ם ח"א סי' מ"ו ולהגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"ג סי' פ"ז ואכמ"ל. כי אפי' אם נרצה להחמיר היינו שלא במקום מצוה. אבל במקום פ"ור כבר רבו הסוברים דמעיקרא לא תקן רגמ"ה וכמתבאר במה שאסף וקבץ מרן החבי"ב בכנ"הג א"הע סי' א' בהגהב"י ועיין י"א שם ועיין למהר"מ מינץ בסי' כ"ו שכתב שאם מן הדין יכול לישא אשה אחרת יכול נמי. לגרש בע"כ שיכול לומר כל כמה דאגידא ביה לא יהבו ליה אחריתי. וכ"כ הרשב"ש ז"ל בסי' תי"א בשהתה י"ש ולא ילדה שחובה על הב"ד להזקק בדבר ולכפות האשה לבא לב"ד לקבל גטה

אלא דכיון שהיא לא רצתה לבא לקבל גטה ולכתוב הגט ולזורקו לה קשה בעיני. ובפרט בדורנו זה שאינו דומה יפה. והרי סמא בידן שיניח הכתובה במקום בטוח. ויהיה פטור ממזונותיה עד שתתרצה לבא ולקבל גטה. וכן פסקתי שהוא פטור ממזונותיה דכיון שמן הדין כופין אותה להתגרש והיא מעכבת איהי דאפסיד אנפשה. ונ"ד עדיף ודאי ממ"ש הרא"ם ז"ל בתשו' סימן ל' ועיין בספ"הק תעלומות לב ח"א סי' י"ט וך' ועיין להרשב"ש שם בסי' תי"א שכתב כן בפירוש שאין לה מזונות. והדבר פשוט מאד אין צורך להאריך בו

הכ"ד החותם פה נא אמון יע"א בש"א לחדש אדר א' שנח התר"מ ותשע ליצירה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות

הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן ג' (נשמט ממקומו ושייך להלכות קידושין) היום ט"ז למטמוני"ם פורטו סאעיד יע"א למעלת הרב הגדול. מעוז ומגדול. עט"ר כמוהר"א חזן נר"ו יאיר לע"ל כיר"א

אחרי דשו"ט בניו"ק וקידה ת"ק על הברכים ועל השוקים כמדח"ל. באתי להגיד במרו"ק שאתמול זכיתי וקבלתי אגרתו הבהירה. זכה וברה. ובה ראיתי תשובה על ענין הקידושין. וכאשר גזר אומר כן עשיתי ותכף הלכתי וקראתי לה"ר יעקב לורייא אשכנזי הי"ו שו"ב. וגם למע' ח' בכור ביטראן הי"ו ושלחנו אחר לה"ר זאב הי"ו המקדש וגם להבתולה המתקדשת חנה בת חיים ת"ס וגם להעדים. וכל אשר שמענו מהם אות באות ת"בת כתבנו. יגיעו לידה"ק. לתשובתו אנחנו מצפים. ותפלתי תפלת הדיוט אל תהי קלה וכו' למען יחי הו"ד לנצח חיים עד העולם: כ"ד הצעיר יוסף בושבילה הי"ו דברי העדות אשר העיד ירחמיאל בן צבי אשר אנזיל הי"ו

בליל ראשון ב' לחדש ניסן בהיותי עובר דרך בית המשתה של האשה חנה רוזה בת כלמן ת"ם בשעה תשיעית קודם חצות לילה והיה עמי ה"ר דוד בן אברהם הי"ו וראינו שם ה"ר זאב בן יונה הי"ו יושב על השלחן ולפניו זכוכיות של בירא. ובצדו יושבת הבתולה חנה בת חיים ת"ם ואמה גם כן יושבת כנגדם והם שותים בירא. וכאשר ראה אותי הר' זאב הנז' קרא לי להכנס לשתות מעט בירא. וג"כ להאיש דוד הנז' אשר היה עמי קרא לו ונכנסנו ביחד וישבנו לשתות בירא כמו חצי שעה. והר' זאב הנז' משחק עם הבתולה חנה הנז' בקלות ראש. ובתוך כך לקח ידה מתחת להשלחן. ובתוך כך שמענו כדברים האלה. הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל. אך לא ראינו מה נתן בידה כי אנחנו יושבים מצד השלחן כנגדם ובתוך כך לא הרגישה הבת מזה. וישבנו לשתות ואחר עבור חצי שעה אמר הר' זאב הנז' להבתולה. תדעי שאת אשתי ותכף צעקה הנערה והסירה הטבעת מעל ידה והשליכה על השלחן. ואמ"ל קח לך הטבעת שלך שאני חשבתי שאתה נותן מנחה לי ולא קידושין. שאם זה בשביל קידושין איני רוצה לא הטבעת ולא אותך. וגם האם שמעה והתחילה לזעוק ובתוך כך הלך הר' זאב הנז'. וגם אני וחברי הלכנו משם וזה העדות שיש לי בזה הענין: דברי העדות אשר העיד דוד בן אברהם תי"ו

בהיותי עובר בליל ראשון ב' לחדש ניסן עם אהובי ירחמיאל הי"ו הנז' קרא לי הר' זאב הנז' לשתות עמו בירא. ונכנסתי לעשות רצונו ושתינו בירא עד יותר מדאי. ובתוך שאני הייתי פותח אחת זכוכית של בירא שמעתי שהר' זאב הנז' אומר הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל ואח"ך שתינו עוד בירא. ובתוך שאנו שותים אמר הר' זאב להבתולה תדעי שאת אשתי. ותכף הסירה הטבעת מעל אצבעה ואמ"ל תקח הטבעת שלך שאין אני חפצת בך ולא בטבעת שלך והשליכה הטבעת על השלחן. ובאותה שעה ראיתי הטבעת אבל בעת הקידושין לא ראינו במה קדש אותה. כי אם דוקא שמענו הדברים והיו ידיהם תחת השלחן. ובאותה שעה עשיתי מחלוקת עם הר' זאב שעשה דבר שלא כהוגן. והלכנו בזעף כל אחד לדרכו. וזה מה שראיתי ולא עוד

והעד השלישי שלחנו אחריו ולא רצה כו"ע והלכנו אצלו לקבל עדותו ולא רצה להעיד אבל מקודם כאשר שלחתי האגרת הראשונה דבר כדברי הר' דוד הנז' בלתי שום שינוי. והדברים היו גם כן בפני ובפני הר' יעקב לורייא אשכנזי שו"ב הי"ו: