שו"ת תעלומות לב חלק ב עז

שלא הקן כמ"ש רמ"א ז"ל בהגה בסימן א'. ועיין למרן החבי"ב ז"ל שם בהגהב"י נ"א שחרם שלא לגרש אשה בע"כ במקום פ"ור לא חל וציין להראנ"ח ח"ב סי' ל"א עי"ש דברים של טעם. וכבר האריכו רבני האחרונים ז"ל בענין זה והאורך ללא צורך

אמנם אכתי לא מצינן להתיר לו לגרשה בע"כ כי היא אשת נעורים ואסור לגרש אשתו ראשונה ואין ב"ד נזקקים לו כי אפי' מזבח מוריד עליו דמעות וכמו שהארכתי בתשובה דלעיל אין צורך לכפול הדברים. מ"מ הדבר פשוט שלא נאמר דבר זה אלא כשרוצה לגרשה מפני טעמים אחרים. אבל כשרוצה לגרשה כדי לקיים מצות פ"ור לית דינא ולית דינא שיאמר שאסור לגרש ויהיה בטל ממצות פ"ור. שהרי מן הדין אם שהתה עשר שנים ולא ילדה כופין אותו עד שיוציא אלא שכתב הריב"ש בסי' ט"ו שהאידנא לא נהגו לכוף לגרש והביאו רמ"א בהגה בסי' א' ובסי' קנ"ד. והרב ברכ"י בסימן א' הביא משם הקמ"ר בביאורו בפט"ו מהלכות אישות שב"ד שאינו כופה ע"ז לאו שפיר עביד ואין להשגיח במנהג עי"ש. וכ"ש כשהוא בא ותובע לגרש כדי לקיים מצות פ"ור שודאי שהב"ד חייבים לעוזרו ולתומכו ולעמוד לימינו כדי שיגרשנה. וכ"ת למה יגרשנה כשהוא יכול למיקם בסיפוקייהו הא סמא בידיה לישא אשה אחרת ולקיים מצות פ"ור. הא נמי לאו מלתא היא אם הוא בטענה שאינו רוצה להכניס מריבה וקנאה בתוך ביתו וגם דכל כמה דאגידא ביה קמייתא לא יהבו ליה אחריתי. וכן ראיתי להרשב"ש ז"ל בסי' קי"א הגם שהוא מחמיר מאד בגירושי אשה ראשונה וכתב שאם עבר הב"ד ההוא ונזקק לו לגרשה דמשמתינן לההוא ב"ד. מ"מ כתב שאם שהתה י"ש ולא ילדה כופין אותו ואותה ואפי' אמרה דיירנא בהדיה כדאיתא בפ' המדיר דכל אימת דאגידא ביה וכו' ובנשים כאלו ב"ד חובה עליהם להזקק בדבר ולכפות האשה לבא לב"ד לקבל את גטה עכ"ד וכ"כ הגאון מז"ה ז"ל בחק"ל שם דצ"ג ע"א וכן ראיתי להגאון בעל נוב"י מה"ת חא"הע סימן ק"ב שכתב וז"ל מוטל על הבעל לישא אחרת בשהתה הראשונה עשרה שנים ולא ילדה. וגם אם אינו מוצא אחרת תכף שתנשא לו מחוייב לגרש את הראשונה שכל זמן דאגידא ביה לא יהבו ליה אחריתי כמבואר בסו"פ המדיר ומבואר בכל הפוסקים ע"כ וכיוצא בזה ממש כתב מז"ה הגאון ז"ל שם בדצ"ב ע"ד וז"ל ואף דבזיווג א' אסיר מדברי קבלה. כיון דבעי לקיים מצות פ"ור והרי אין אשה אלא לבנים וגם דאי נשוי עמה לא יהבו ליה אחריתי אינו שנאוי המשלח אם מגרשה עכ"ד הרי מפורש יוצא דכל שהוא בא לקיים מצות בוראו. ואינו מגרשה משום ששונא אותה או שמצא אחרת נאה הימנה וכל כונתו הוא לקיים מצות פ"ור לכ"ע יכול לישא אשה אחרת. ואם אינו רוצה להכניס קטטה בתוך ביתו או דלא יהבו ליה אחריתי כל כמה דאגידא ביה קמייתא. מחוייב לגרש הראשונה וכופין אותה לקבל גטה

ומזקנים אתבונן דבכגון דא עושים דרך בקשה מהבעל שיפייס אותה לקבל גטה מרצונה. ומוסיף לה על כתובתה לפי יכולתו. ומעשה שהיה בע"הק ירושת"ו בזמן הגאון מז"ה ר"ל ח"ד בדרא זלה"ה וחייבו את הבעל שהיה צמיד בנכסים לפייסה בכפל כתובתה י וכן ראיתי להרב נוב"י ז"ל שם בסס"י ק"ב שכתב וז"ל והנה למען האמת והשלו' כתבתי דרך פשרה ליתן יותר מכתובתה ותוספת כפי הסך שכתבתי והשיב אבי האשה וכו' ומעתה אחר שהאשה עומדת על דעתה כבר כתבתי אטו תרקבא דדינרי יתן וכו' ע"כ וכן כתב הרב הגדול אי"ש ירושלם גאון יעקב נר"ו בס"ה הנד"מ שמחה לאיש בא"הע סי' ה' דל"ג ע"א וז"ל ודוקא באשה ראשונה דאפי' מזבח מוריד עליו דמעות משתדלים ליקח לה דבר מה יתר על כתובתה לפייסה אבל באשה שניה ליכא פיוס רק כתובתה ותל"מ ע"כ וזאת היתה לנו בהסכמה שעשינו בעוב"י טראבלס המערב יע"א להוסיף שתות על כתובתה כמש"ל. מ"מ מבואר נגלה שאף אם האיש עשיר גדול אין לחייבו יותר על כפל הכתובה. כי תוספת דבר מה על כתובתה אמרו ולא יוכל להיות בשום אופן יותר על כפל מכתובתה ותוספת שלה. כי אטו מפני שהוא צמיד בנכסים בעי למתב לה תרקבא דדינרי. ואי אפיסה ולא אפיסה איהי דאפסיד אנפשה וגדולה מזאת כתב הרדב"ז ז"ל בח"א סי' שכ"ז היכא שהוא מושבע ועומד כתב וז"ל יש לו תקנה שיפייס אותה בדברים שדרך הנשים להתפייס כגון להוסיף על כתובתה או לקנות לה וכו' ואם לא נתפייסה אנוס דאטו תרקבא דדינרי יהיב לה הילכך אם לא נתפייסה מתירין לו שבועתו אפי' עומדת וצווחת ושוב ראיתי שכתב כן הריב"ש סימן צ"ח וכן נראה מתשו' הרשב"א (ח"א סי' תשע"א) דכל שהוא אנוס פטור ע"כ ועוד לו שם בסימן תנ"ח. ודון מינה ואוקי באתרין ועיין למהר"מ מינץ סי' מ"ו

פש גבן לבאר היכא שלא נתפייסה ואיננה רוצה לקבל גטה בשום אופן אי זורקין לה גטה בע"כ. עם היות כי דינא יתיב שהאשה מתגרשת לרצונה ושלא לרצונה כמתבאר בטוש"ע סי' קי"ט. מ"מ בז"הז שאין דורנו דומה יפה. וגם כי אנו מפוזרים ומפורדים בין העמים אשר הגירושין אפי' ברצונה קשים להם. ורבים מבני עמנו הולכים בדרכיהם אלו. י ואם נבא לעשות מעשה לגרשה בע"כ ע"י זריקת הגט איכא למחש לקלקולא כמובן ואף גם זאת שהר"ן ז"ל כתב בתשובה סי' ל"ח וז"ל אנו מוחזקים שיש חרם הקהלות (שלא לגרש בע"כ) או תקנת ר"ג ז"ל וכבר פשט איסורו בכל ישראל שלא ראינו ולא שמענו אשה מתגרשת בע"כ ואין אומרים לו לאדם לפרוץ גדרם של ראשונים וכו' עי"ש והרב ג"פ בסי' קי"ט ס"ק כ"ב כתב דמהרשד"ם ז"ל בסי' ע"ז חייש לדבריו והרב תמת ישרים ז"ל בסי' נ"ג כתב שתקנת רגמ"ה שלא לגרש אשה בע"כ פשטה בכל קהלותנו עי"ש ועיין בסי' קכ"ה בתשו' מהרי"א ז"ל ועוד לו להרב המחבר בסי' כ"ב וסי' קל"ט ועיין למהראד"ב ז"ל בסי' רי"ז הו"ד בכנ"הג א"הע סי' קי"ט הגהב"י ו' דאפי' במקום שאין שם מנהג ולא התנה מכוער הדבר. ומהרד"ך בית י"ב חדר יו"ד הו"ד בכנ"הג בסי' א' הגהב"י נ"ד שאין להמרות את פי רגמ"ה גם אם לא קבלוהו בספרד. והרב חתם סופר חא"הע ח"א סי' א' כתב שרגמ"ה תקן ב' תקנות אחת שלא לגרש בע"כ והיא עיקרית וכוללת ונתקבלה בכל מקום כמ"ש בתשו' הר"ן ואידך שלא לישא ב' נשים ולא נתפשטה כ"כ ואינה אלא